רע"א 4150/12 יהודה כהן נ. בנק לאומי לישראל בע''מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בזק- רפפורט) מיום 17.4.12 ברע"א 50271-02-12, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא ארנברג) מיום 5.2.12 שלא לאפשר ביטול פסק דין שניתן נגד המבקש ביום 6.4.92.

בקשה וטענות הצדדים

ב.

ביום 26.12.90 הגיש המשיב תובענה בסדר דין מקוצר נגד המבקש על סך 8,205.84 ש"ח. ביום 6.4.92 ניתן פסק דין בתובענה בהעדר המבקש. ביום 22.12.11 פנה המבקש בבקשה לביטול פסק הדין, בטענה שפסק הדין נמסר לעיונו רק ביום 28.6.11 בדיון שנערך בפני רשם ההוצאה לפועל.

ג.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לביטול פסק הדין וקבע, כי פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט מצא כי בוצעה מסירה של כתב התביעה והזמנה לדיון כדין, ומכל מקום נהיר שהמבקש ידע על קיומו של פסק הדין שנים רבות קודם לכן.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. צוין, כי המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הוא בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה. המבקש לא עתר להארכת המועד להגשת בקשה זו, וממילא גם לא הצביע על "טעם מיוחד" להצדקת האיחור. ואכן נקבע, כי לא נמצאו טעמים של ממש לאיחור בהגשת בקשת הביטול, אף לא מן המועד שבו הוא מודה כי פסק הדין נמסר לו. למעלה מן הצורך הוער, כי המשיב הציג בפני בית המשפט קמא אישור מסירה משנת 1992, אשר לפיו בוצעה ההמצאה למי שעל פי הנטען היתה רעייתו של המבקש באותה עת. כן הוסף, ביחס לטענתו של המבקש כי הכתובת שבפסק הדין אינה תואמת את זו שבמרשם האוכלוסין, כי באישור המסירה מצוינות שתי הכתובות. עוד צוין, כי לפחות מאז 8.12.10 השתתף המבקש במספר דיונים בתיק ההוצאה לפועל שנפתח בגין פסק הדין, ועל כן ברי כי ידע על פסק הדין עוד קודם ליום 28.6.11.לבסוף נקבע, כי אף אילו הוצג טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ספק אם היה טעם מעשי בביטולו, שכן בדיון מיום 28.6.11 בפני רשם ההוצאה לפועל נדונה טענת "פרעתי", והוסכם כי העניין יוכרע לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, תשל"ב-1981, וכתוצאה מכך הופחת החוב, וגם בהיבט זה מיצה המבקש את טענותיו נגד החוב שבבסיס פסק הדין.

ה.

בבקשה נטען, כי כתובת המגורים שעל כתב התביעה שגויה. עוד נטען, כי במהלך הדיונים בפני ראש ההוצאה לפועל לא ידע המבקש בגין איזה חוב התביעה, ומכל מקום החוב סולק. לבסוף טען המבקש, כי מעולם לא ביקרו בביתו מעקלי ההוצאה לפועל, כפי שציין בית המשפט קמא, וכי לא יכול היה לדעת על פסק הדין.

הכרעה

ו.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל מקום בו מתעוררות שאלות ציבוריות או משפטיות חשובות החורגות מעניינם של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע" מ, פ"ד לו (3) 123); במובהק אין זה המקרה שלפנינו. אך גם לגופם של דברים לא נמצא מקום להתערבות. פסק הדין מושא בקשת הביטול ניתן לפני קרוב ל- 20 שנה, לא פחות. לא הובא טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לביטולו, והטענה, כי פסק הדין הומצא כדין, לא נסתרה. זאת בפרט משנוהלו דיונים בפני ראש ההוצאה לפועל, ועל כן, בחינת פשיטא, היה קיומו של פסק הדין ידוע למבקש.

ז.

איני נעתר איפוא למבוקש.