רע"א 4170/05 אברהם יצחק נ. עבד אלקאדר זיאד

1.עניינה של בקשה זו באירוע שהתרחש בשנת 1994. בשנה זו נפגע המשיב בתאונה, בה השתמש בפצצת משחק של זיקוקים. המשיב הצית את הפתיל המיועד להפעלת הפצצה, והזיקוקים יצאו דרך צידה העליון של הפצצה ופגעו בפניו, ובעיקר בעינו השמאלית. כתוצאה מהתאונה איבד המשיב את ראייתו בעין זו וסבל מכאבים בעין ובראש. המבקש הינו היבואן של פצצת המשחק שממנה, לטענת המשיב, הוא נפגע.

המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא בשנת 1996. בסוף שנת 1999 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו חוות דעת רפואית שהגיש המשיב עם תביעתו תימשך מהתיק, ימונה מומחה רפואי יחיד מטעם בית המשפט והצדדים ישאו בשכר טרחתו ובהוצאותיו. עם זאת, לאחר שנמנע המבקש מלשלם את חלקו למומחה ביטל המשיב את ההסכם הדיוני ושב להסתמך על חוות הדעת המקורית שהגיש. ביום 2.7.00 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ר' אמיר) בהעדר המבקש. בית המשפט ציין כי המבקש לא התייצב לאף אחת מהישיבות שלאחר מינוי המומחה, וזאת למרות שהוזמן מספר פעמים, ובאת-כוח המשיב אף העבירה את החלטות בית המשפט לידי בא-כוחו בפקס וטלפונית. במצב דברים זה נענה בית המשפט לבקשת באת-כוח המשיב לקיים את המשפט בהעדר המבקש, והורה למשיב להוכיח את תביעתו בתצהיר, נוסף על חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו. בית המשפט בחן את טענות המשיב, וקבע כי המבקש אחראי כלפיו לנזקים שנגרמו לו, וזאת בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980. בית המשפט בחן וניתח את הנזקים שנגרמו למשיב על-פי טענתו, קיבל חלק מטענותיו ודחה אחרות, ולבסוף העמיד את סכום הפיצוי על סך 495 אלף ₪ בנוסף לשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של 90 אלף ₪ בתוספת מע"מ.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד. ביום 21.9.00 דחה בית משפט השלום את בקשתו, בהתבססו על שורת מחדליו של המבקש, בהם אי התייצבותו לישיבות בית המשפט, לא הוא ולא בא-כוחו, והימנעותו מלשלם למומחה המוסכם את שכרו, גם לאחר מתן אורכה מטעם בית המשפט. בית המשפט קבע כי מדובר במקרה קיצוני, בו הפגינו המבקש ובא-כוחו זלזול כלפי בית המשפט, והמשיב שנפצע בשנת 1994 נותר חסר אונים ללא התקדמות ההליך בעניינו. כן ציין בית המשפט כי נתן פסק דין מנומק המתבסס על חוות דעת רפואית ותצהירו של המשיב, ואשר לא קיבל את טענותיו של המשיב בלי בחינה וביקורת. לבסוף קבע בית המשפט כי סיכויי הגנתו של המבקש העולים מבקשתו אינם נראים טובים.

על החלטה זו של בית משפט השלום הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בהסכמת המשיב, ניתנה רשות למבקש לערער. ביום 26.5.03 התקיימה ישיבה בערעור, ובה לא היתה התייצבות מטעם המבקש. הוברר כי ההזמנה שנשלחה לבא-כוח המבקש חזרה בציון "לא נמצא". לפיכך החליט בית המשפט (כב' השופטים י' גרוס- סגן נשיא, א' קובו, מ' רובינשטיין) על מחיקת הערעור וחיוב המבקש בהוצאות הערעור. המבקש הגיש בקשה לבטל פסק דין זה, וביום 2.10.03 ניתנה החלטת בית המשפט להיענות לבקשה, וזאת למרות "ההתנהגות המזלזלת שהופגנה מטעם המערער ובאי כוחו לכל אורך הדרך" כדברי בית המשפט. עם זאת, הותנה ביטול פסק הדין בתשלום הוצאותיו של המשיב על-סך 17,500 ₪ בתוספת מע"מ תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לבא-כוח המבקש. לטענת המבקש, החלטה זו לא הומצאה לו או לבא כוחו. למרות זאת, הגיש המבקש בעצמו, ללא ייצוג, בקשה לביטול התניית ביטול פסק הדין בתשלום הוצאותיו של המשיב. ביום 29.1.04 דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו, לאחר שלא ראה כל הצדקה לשינוי החלטתו. אף החלטה זו לא הומצאה למבקש, לטענתו, אלא לעורך-דין שלא ייצג את המבקש. לאחר שנודע למבקש על ההחלטה, הגיש ביום 13.3.05 לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות שנפסקו כנגדו כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. ביום 8.4.05 החליט בית המשפט לדחות את בקשתו, בנמקו כי המבקש לא טרח לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו, וכן כי אף שעברו 6 חודשים מאז ההחלטה על הפקדת ההוצאות (הטעות במקור. צריך להיות- שנה וחצי) סכום ההוצאות טרם הופקד על-ידי המבקש.

2.על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור זו. המבקש טוען כי לא זלזל בהחלטותיו של בית המשפט, וכי החלטתו של בית המשפט מיום 29.1.04 לא הומצאה לו כדין. המבקש טוען כי למרות נימוקו של בית המשפט המחוזי, לא ניתנה לו למעשה הזדמנות נוספת לתשלום ההוצאות המהוות תנאי לביטול פסק הדין מיום 26.5.03. כן טוען המבקש כי התכוון לשלם את ההוצאות, אך כאשר פנה לבאי כוחו של המשיב סירבו הללו לקבל את התשלום. בנוסף מעלה המבקש סיבות אישיות המצדיקות התחשבות בו.

3.דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). עם זאת, אף לגופם של דברים סבורה אני כי לא היה מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מהשתלשלות העניינים שתוארו לעיל עולה כי התנהגותו של המבקש במסגרת הליך זה מאופיינת מתחילתו במחדלים שונים, הגובלים למיצער ברשלנות, אם לא בזלזול ובחוסר תום לב. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות לתקן את מחדליו אלו, אך הוא לא עשה בהן שימוש. באשר להחלטה האחרונה בשרשרת ההחלטות בהליך, אשר היא נשוא בקשה זו, המבקש לא טרח להפקיד את ההוצאות שהוטלו עליו, והגיש בקשה לדחיית מועד תשלומן שנה וחצי לאחר מתן ההחלטה. הסבריו השונים והמגוונים של המבקש לא התקבלו על-ידי הערכאות דלמטה, ובכך אין מקום להתערב בנסיבות הליך זה. יש לזכור כי ההליך נשוא הבקשה עניינו באירוע נזיקי שהתרחש בשנת 1994. התביעה הוגשה בשנת 1996. בשל מחדליו של המבקש נמשכו ההליכים עד לעת הזו, שנת 2006, כאשר הוא מבקש מבית המשפט כי יאפשר למעשה את פתיחת ההליך מתחילתו. בנסיבות אלו יש לשים לנגד עינינו את זכויותיו של המשיב, אשר החלטה מלפנים משורת הדין כלפי המבקש תגרום לו לעוול. יצוין גם כי פסק הדין אשר חייב את המבקש בנזקיו של המשיב הינו פסק דין מנומק, שבחן את טענותיו ותצהירו של המשיב בעין ביקורתית, וקיבל רק את חלק מטענותיו באשר לגובה הנזק. כמו כן בית המשפט, בדונו בבקשה לביטול פסק הדין, בחן את טענות הגנתו של המבקש כפי שהן עלו מהבקשה, וסבר כי אין הן מראות סיכויים טובים להגנתו. לפיכך ספק אם נגרם למבקש עיוות דין תוצאתי.

בשל טעמים אלו הבקשה נדחית. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.