רע"א 4201/01 רגינה שובל נ. שאול שובל

1.בהחלטתו מיום 17.6.01 בבג"ץ 5504/00 הורה חברי הנכבד השופט חשין "שאין מקום להידרש לעתירה לגופה אלא לאחר סיום ההליך העיקרי"; קרי: הבקשה לרשות לערער שלפני. בסיפת החלטתו של השופט חשין נתבקשה המזכירות "לקבוע את בקשת רשות הערעור לשמיעה לאלתר, כמקובל. לאחר קביעת הבקשה לשמיעה" - כך נכתב בהחלטה - "אבקש כי הדבר יודע לי, ואחליט על דבר המשך ההליכים". בעקבות החלטה זו קבעה המזכירות את בקשת הרשות לערער לפני הרכב, והוא ללא כל החלטה נוספת וללא שנתבקשה תגובת המשיבים. הדיון נקבע לפני הרכב בראשותי ליום 3.7.01 וכשנתברר לי יום לפני הדיון שהבקשה נקבעה לדיון לפני הרכב ללא החלטה שיפוטית הוריתי להוציא את התיק מרשימת העניינים שנקבעו לדיון.

אין ספק בעיני שכוונת השופט חשין בהחלטתו מיום 17.6.01, מלכתחילה, לא היתה דווקא שיתקיים דיון באולם בבקשה אלא שלאחר שיסתיים הדיון בבקשה לרשות לערער בדרך המקובלת, יודע לו על ההחלטה על מנת שיוכל להחליט על דבר המשך ההליכים בעתירה. שומה עלי איפוא להחליט בבקשה לרשות לערער ולקבוע אם ראוי הוא לבקש עליה תשובה או אם דינה להידחות, ללא צורך לבקש עליה תשובה.

2.המחלוקת בין בעלי הדין סבה סביב השאלה אם צדק בית המשפט לעניני משפחה בקביעתו כי טענת חוסר הסמכות שהועלתה לפניו הועלתה באיחור; והוא השיב עליה בהן; וכן אם צדק בקביעתו שהמבקשת לא הסכימה לסמכות בית הדין לענין החזקת הילדים. בית המשפט המחוזי ניתח את החומר שהיה לפניו וקבע שבית המשפט לעניני משפחה שגה בשתי קביעותיו האמורות.

לא מצאתי שבית המשפט המחוזי שגה בדבר הלכה, או קבע הלכה חדשה כלשהי החורגת מגדר עניינם של בעלי הדין. כל שנקבע בפסק הדין - על יסוד אותו החומר שהיה לפני בית המשפט לעניני משפחה - הוא כי המשיב לא אחר בהעלאת טענת הסמכות ושהמבקשת הסכימה לסמכות בית הדין הרבני. המדובר בשאלה של ישום הדין על העובדות ולא בקביעה של הלכה ובכגון דא איני רואה עילה מספקת לשקול את האפשרות שהמבקשת תקבל רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה לרשות לערער נדחית איפוא, ללא צורך לבקש עליה תשובה. יש להעביר עותק מהחלטה זו אל השופט חשין, לפי החלטתו מיום 17.6.01.