רע"א 4208/18 טלאל אבו מאנה נ. פרוייקט יפת יפו 2007 בע"מ

הבקשה שלפני היא למתן רשות ערעור על הכרעת ערכאה קמא, שלא להעניק למבקשת סעד זמני בדמות צו למניעת דיספוזיציה במקרקעין מושא המחלוקת. ברקע – מערכת יחסים חוזית בין הצדדים, ותביעת המבקשת להורות על ביטול פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, וזאת בטענה שפסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים ניתן ב"תרמית והונאה". בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו הן על סיכויי ההליך הן על מאזן הנוחות.

השתלשלות העניינים ארוכה, ולענייננו די בכך שזוהי ה"תרמית" שעל בסיסה מבוקש לבטל את פסק הדין הקודם בין הצדדים: במסגרת ההליך שבו ניתן פסק דין מוסכם, טענה מבקשת 2 כי המשיבה הפרה את החוזה עמה "הפרה בוטה [ של ] חובותיה החוזיות" בכך ש"גם לאחר שהשתפר מצבה הכלכלי... היא נמנעה במכוון" מלקיים את חלקה בהסכם (הציטוטים הם מן הבקשה ומכתבי טענות קודמים שהגישה מבקשת 2). ה"תרמית" שלה טוענת מבקשת 2, שהתבררה לה רק לאחרונה, היא כי המשיבה טענה כי נקלעה למצוקה תזרימית , בעוד שלמעשה היה לה די כסף לקיים את חלקה בחוזה. הבחנה זו, שבין הפרה "במתכוון" של חובות חוזיות למרות מצב כלכלי המאפשר לעמוד בהן, לבין הפרת החוזה בטענה כוזבת של מצוקה תזרימית , היא שמבססת לשיטת המבקשים טענת תרמית שבכוחה לבטל את פסק הדין המוסכם. עולה כי סיכויי הערעור נמוכים, ולא בנקל יינתן סעד זמני בכגון

דא.ויובהר, האמור הוא ברמה הלכאורית, ובגדרי הבקשה לסעד זמני, ואין בכך למנוע מן המבקשים להציג בערכאה קמא תשתית מתאימה, ככל שזו קיימת, שתתמוך בתביעתם לביטול פסק הדין המוסכם.

אשר למאזן הנוחות, אין בו כדי להטות את הכף לטובת המבקשת. המקרקעין מושא המחלוקת הם, לכל הדעות, מקרקעין עסקיים, והמבקשת אף לא טענה כי קשה יהיה לגבות מן המשיבה את דמיהם, היה והמבקשים יזכו בהליך קמא אך המקרקעין כבר יימכרו לצד שלישי. בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהכרעת ערכאה קמא, שכרוחב שיקול דעתה ביחס לפסיקת סעדים זמניים, כך צמצום שיקול דעתה של ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני. אין צו להוצאות.