פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
4217/01
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשות:
1. מתכות
עפולה בע"מ
2. סהר חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ישראל (שרלי) סיבוני
2. "תפארת העמק" בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום
19.12.2000 בת.א. 38/93 בש"א 1119/01 שניתנה על ידי כבוד השופט יצחק כהן
בשם המבקשות: עו"ד נשיץ
ברנדס ושות'
בשם המשיב 1: עו"ד זהר
קליר
בשם המשיבה 2: עו"ד זינגר
החלטה
1.שאלה בסוגיה של פטור מתשלום אגרת בית משפט.
ואלה עיקרי העובדות והטענות של הצדדים: המשיב 1 הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד המבקשות לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. ביום 19.12.2000 נתן בית המשפט את פסק-דינו, ולפיו המשיב 1 יפוצה בגין נזקיו, בסכום כולל של 1,520,838 ש"ח. ברם, לאחר ניכויי רשלנות תורמת ותגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, נבלעה תביעתו של המשיב 1, כך שבפועל הוא לא היה זכאי לפיצוי. בעקבות פסק-הדין חויב המשיב 1 בתשלום אגרת בית משפט. המשיב 1 הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מתשלום האגרה.
השאלה שהתעוררה בערכאה דלמטה - והיא גם השאלה שעומדת בפני - הייתה זו: האם תביעה שנבלעה משמעה "[ש]נדחה ההליך", כמשמעות ביטוי זה בתקנה 6(ב)(5) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: "תקנות האגרה"), המורה כי במקרה בו "נדחה ההליך... ישלם התובע את האגרה החלה...". לטענת המבקשות, אכן נדחתה תביעתו של המשיב 1 בבית המשפט המחוזי, ויש לחייבו בתשלום האגרה. לעניין זה הן מתבססות, בין היתר, על דברי בית המשפט המחוזי עצמו: "סוף דבר, כאשר לקביעתי הדרך הנכונה בנסיבות כאן היא בסיס שכר התובע עובר לתאונה אצל הנתבעת דין התביעה לדחיה".
2.בית המשפט המחוזי פירש את המילים "נדחה ההליך" שבתקנה 6(ב)(5) לתקנות האגרה כדחיית התביעה לגופה עקב דחיית עילות התביעה שביסודה. הואיל ובמקרה דנן, לא נדחתה עילת תביעתו של המשיב 1, אלא הסעד הכספי שנקבע לו נבלע בתשלומי הביטוח לאומי והרשלנות התורמת, אין לומר ש"נדחה ההליך". על-כן, בהסתמך על תקנה 6(ב)(4) לתקנות האגרה הקובעת כי "הסתיים ההליך בפסק דין לחובת הנתבע... ישלם הנתבע את האגרה החלה...", הטיל בית המשפט את תשלום האגרה על המבקשות.
3.כנגד החלטה זו מלינות המבקשות. הן חוזרות על טענתן בבית המשפט המחוזי, ולפיה עסקינן בהליך שנדחה, שכן התוצאה הסופית של פסק-הדין היא שקובעת. לחילופין הן טוענות, כי משמעות החלטתו של בית המשפט קמא אינה הטלת האגרה על כתפיהן, כי אם פטור המשיב 1 מהחיוב - הא ותו לא.
המשיב 1 טוען, כי משניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הסתיימה ההתדיינות בין בעלי-הדין. עם זאת, אין משמעות הדבר כי נדחתה התביעה, לגופה, בשל העדר עילת תביעה, ומשכך אין לחייבו באגרה. המשיב 1 מציין, כי בית המשפט קמא הכריע שהמבקשת 1 נכשלה במילוי חובת הזהירות כלפיו כעובד: "אין ספק בעיני כי הנתבעת 1 [היא המבקשת 1] נכשלה כשלון חרוץ, במילוי חובתה כלפי התובע [הוא המשיב 1] כעובד... מדובר בעוולה של ממש של הנתבעת 1 כמעביד כלפי התובע כעובד" (עמוד 22 לפסק-הדין).
4.החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
החיוב באגרת בית משפט, בין אם הוא מוטל על התובע ובין אם הוא מוטל על הנתבע, הוא תמורה בגין השירות שהמדינה, על-ידי מערכת בתי-המשפט שלה, מספקת לבעלי דין (ראו: ע"א 155/75 פקיד השומה נ' יצחק להד , פ"ד כט (2) 505, 506). תקנות 6(ב)(4) ו- 6(ב)(5) לתקנות האגרה קובעות מי מבעלי הדין ישלם את האגרה בתביעות לפיצויים בשל נזק גוף שהסתיימו בפסקי-דין. כאמור, בפנינו השאלה האם תביעתו של המשיב 1 נדחתה, שאז מחויב הוא בתשלום האגרה. התשובה לכך חיובית. לצורך השאלה על מי מבעלי הדין יוטל תשלום האגרה, על בית המשפט לבחון את תוצאות ההליך. ובענייננו, התוצאה הסופית של פסק-הדין הייתה כי אף שעילת תביעתו הוכרה, וחרף העובדה שהיא מזכה בפיצויים כספיים, לא קיבל המשיב 1 בסופו של יום ומן הטעמים המנויים בפסק הדין תשלום כספי כלשהו. לפיכך, בנסיבות אלה, יש לומר כי "נדחה ההליך", לפי תקנה 6(ב)(5) לתקנות האגרה.
הערעור מתקבל, החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל והמשיבים ישאו בהוצאות המבקשות בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כג' בחשון תשס"ג
(29.10.2002).
ש ו פ ט