רע"א 4222/13 אבו טהה עאיש נ. יניב ס.א לבנין ופיתוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי ), מיום 28.5.2013, בת"א 8008-05-13, שלפיה נדחתה בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטתה מיום 27.5.2013 הדוחה את בקשתו להאריך מועד להגיש ערעור על פסק דין שניתן בעניינו בבית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט ג' גדעון ) מיום 4.3.2013, בת"א 1009-09 ובת"א 24718-03-10. בפסק דין זה נדחתה התנגדות המבקש לביצוע שטר חוב.

2.

ביום 30.4.2013 הגיש המבקש בקשה דחופה להאריך מועד להגיש ערעור וציין כי בקשתו זו הוגשה בחלוף יומיים בלבד מהמועד האחרון להגיש ערעור עקב טעות משרדית בחישוב מניין הימים להגיש ערעור כאמור. המבקש לא זכר את המועד המדויק בו קיבל את פסק הדין שנשלח מבית המשפט, וטען שהגיש את הבקשה אף שיתכן שטרם חלף המועד להגיש ערעור. המשיבה התנגדה לבקשה. בתגובה לתשובת המשיבה, בה טענה כי המבקש קיבל את פסק הדין כבר ב-8.3.2013, טען המבקש כי לפי אישורי המסירה שנסרקו בבית המשפט, קיבל לידיו את פסק הדין רק ביום 18.3.2013.

3.

בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, ביום 27.5.2013 את בקשת המבקש. בית המשפט קבע כי לא הוכח שמסירת פסק הדין למבקש נעשתה רק ביום 18.3.2013 כפי שטען בתגובתו לתשובת המשיבה, שכן לא צירף כל תיעוד התומך בטענה עובדתית זו. בית המשפט הוסיף כי פסק הדין נשלח אל כתובתו של המבקש כבר ביום 6.3.2013, וכי המבקש עצמו ציין שאינו זוכר מתי קיבל לידיו את פסק הדין. בית המשפט הוסיף כי גם אם המבקש קיבל את פסק הדין לידיו ב-18.3.2013, הוא איחר ביום אחד בהגשת הערעור. בית המשפט קבע כי אין למבקש טעם מיוחד לאיחור וכי טענתו לפיה היה קיים קושי להעביר מסמכים במערכת המחשוב "נט המשפט", מוטב היה שלא תיטען. לפנים משורת הדין, לא חויב המבקש בהוצאות.

4.

בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה נדחתה, כאמור, אף היא ביום 28.5.2013. בית המשפט קבע כי אין באמור בבקשה כדי לשנות את החלטתו מיום 27.5.2013, והוסיף כי גם לבקשה זו לא צורפו מסמכים. בית המשפט ציין כי בהחלטה הקודמת התייחס למועד המסירה הנטען על ידי המבקש, 18.3.2013, וקבע כי גם אם היה מקבל טענה זו, לא היה בכך כדי להושיע את המבקש. בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

5.

המבקש טוען שההחלטה מיום 28.5.2013 לא נומקה, וכי נמנעה ממנו הגשת ערעור, למרות שהגיש את הבקשה להארכת מועד להגיש ערעור בזמן. המבקש מציין כי הערעור הוגש לבסוף ביום 13.5.2013, באיחור של יום אחד מעבר למועד הקבוע בחוק, בנסיבות שלא היו בשליטתו אלא בשל תקלה במערכת המחשוב של בית המשפט יום קודם לכן, שבאה לידי ביטוי בכך שלא ניתן היה לצרף קבצים לבקשה. המבקש מוסיף שלא היה מיוצג בבית משפט השלום לאור אי יכולתו הכלכלית. משרד עורכי-הדין אליו פנה הגיש בשמו את הבקשה להארכת המועד להגיש ערעור בשל הספק שהיה קיים בנוגע למועד המצאת פסק הדין לידיו. המבקש מציין כי לפני שהוגשה בקשה זו לא היה ידוע לו ולבא-כוחו מועד המצאת פסק הדין וכי אישור המסירה טרם נסרק אז במזכירות בית המשפט. המבקש טוען כי טענת המשיבה לפיה הוא קיבל את פסק הדין ביום 8.3.2013 לא הוכחה כלל. לאור טענה זו פנה המבקש למזכירות בית המשפט ומבירור שערך עלה כי התקבל במערכת אישור מסירה סרוק של פסק הדין מיום 18.3.2013. אישור זה צורף לתיק בית המשפט, ולכן טוען המבקש שטעה בית המשפט כשכתב שלא צורף תיעוד. המבקש מדגיש כי בהתחשב בפגרת הפסח, לא חלף המועד להגיש ערעור בעת שהגיש את הבקשה להארכת מועד להגשתו. המבקש מדגיש את חשיבות זכות הערעור וטוען לגוף העניין כי חתימתו על שטר החוב זויפה, וכי זיהוי חתימתו על ידי המומחה דורגה בדרגת הזיהוי הנמוכה מתוך ארבע דרגות.

6.

המבקש מוסיף כי ניתן לראות בטעות שלו בעניין מועד המצאת פסק הדין לידיו טעם מיוחד להגשת הערעור. מדובר, לדבריו, בטעות בתום לב ובאיחור קל, והמשיבה אינה יכולה לטעון להסתמכות. טעות המבקש נבעה מהעדר רישום במזכירות בית המשפט לגבי מועד המצאת פסק הדין. טעות זו יכולה להיחשב, לטענת המבקש, כ"טעות אופרטיבית" העשויה להוות טעם מיוחד להאריך את המועד להגיש הערעור. בהתחשב באיחור של יום אחד בלבד וסיכויי הערעור הגבוהים טוען המבקש שאין לחסום את אפשרותו לערער על פסק הדין בו נפלו, לדעתו, שגיאות מהותיות. המבקש מבקש אף לפסוק נגד המשיבה הוצאות בשל התנגדותה לבקשה וכן בשל הטעיית בית המשפט בנוגע למועד בו קיבל לידיו את פסק הדין.

7.

חרף האמפתיה לטענות המבקש, דין הבקשה להידחות. המבקש נדרש להצביע על טעם מיוחד להאריך מועד להגיש ערעור, כמו למשל סיכול האפשרות להגיש ערעור עקב אירועים שהיו מחוץ לשליטתו, או אירועים לא צפויים שלא ניתן היה להיערך להם מראש. כך לא נעשה במקרה דנא והנסיבות עליהן הצביע המבקש אינן מצדיקות היענות לבקשתו. בסופו של יום מדובר בעניין פרטני שבין בעלי הדין ללא השלכות חורגות מעניינם. לכן אין הצדקה לדון בבקשת המבקש ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.