רע"א 4269/05 וו.די.אי ווסטרן דיבלופמנט אנטרפרייז בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכ

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.3.05 (סגן הנשיא ברלינר) בבר"ע 779/05, בה נדחה ערעור המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופט טובי) מיום 14.3.05 בת"א 3432/03, שבגדרה החליט לדחות את התנגדות המבקשים להגשת מסמכים שונים מטעם המשיב (להלן הבנק) בטענת העדר קבילות.

ב.(1) המבקשת 1 (להלן החברה) לוותה מהבנק, בשני חוזי הלוואה שונים, סך 5,200,000 ש"ח. המבקש 2 (להלן המבקש) חתום על חוזי ההלוואה כערב, והתחייב לשלם לבנק כל סכום בו תחויב החברה. בעת מתן ההלוואות שיעבדה החברה את זכויותיה החוזיות ב-12 יחידות דיור בטבריה אותן התעתדה לרכוש. זמן קצר לאחר נטילת ההלוואות החלה החברה מפגרת בהחזרי התשלומים, והבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשים למימוש הבטוחות שבידיו. כן תבע הבנק מהמבקשים סך 2,500,000 ש"ח (לצרכי אגרה בלבד) בעילות נזיקיות (ובהן תרמית) וחוזיות; בתביעה זו עסקינן.

(2) לאחר שהגיש הבנק תצהירי עדות ראשית מטעמו (הכוללים מסמכים שונים כנספחים), ביום 10.6.04, הודיעו המבקשים לבית המשפט כי הם שומרים על זכותם להתנגד, בעת שמיעת עדי הבנק, להגשת מסמכים שאינם קבילים.

(3) במהלך דיון ההוכחות ביום 14.3.05 התנגד בא כוח המבקשים להגשת דפי יתרת חשבון מטעם הבנק שנספחו לתצהירו של מר מאיר אלדר, מי שהיה מנכ"ל הבנק במועדים הרלבנטיים לתובענה, בטענת היעדר קבילות, קרי, כי הבנק לא הוכיח את התקיימותם של תנאי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בית משפט השלום דחה כאמור את ההתנגדות וקבע כי המסמכים יוגשו, בכפוף לכך שמר אלדר יעיד בפתח חקירתו על דרך עריכת הנתונים שצורפו לתצהירו. באותה ישיבה אף נדחתה התנגדותו של בא כוח המבקשים להגשת דפי חשבון עדכניים למועד קיום הישיבה.

(4) על שתי ההחלטות הללו ביקשו המבקשים רשות ערעור מבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה ביום 29.3.05 את הבקשה, וקבע כי ההחלטה לקבל את המסמכים היא החלטה שבניהול משפט, וכי לא שוכנע כי נדרשת התערבות בה בעוד המשפט מתנהל. בית המשפט המחוזי הוסיף כי בית משפט השלום יוכל לשוב ולשקול את טענות המבקשים שעה שיידרש לכתיבת פסק הדין.

(5) בבקשה נטען כי הבנק לא הוכיח כדבעי את קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 36 ביחס לראיות שהן רשומות מוסדיות אשר הופקו על ידי פלט מחשב, ואשר על כן אינן קבילות.

(6) לטענת המבקשים, את קיום הוראותיו של סעיף 36(א)(3) לפקודת הראיות, העוסק בתנאים לקבילותה של ראיה שהיא "פלט מחשב", יש להוכיח הן על ידי בעל-הדין שערך את הנתונים והן על ידי מומחה למחשבים (את התנאים הללו יש להוכיח בנוסף לתנאים המנויים בסעיפים קטנים (א)(1) ו-(א)(2), העוסקים בקבילותה של "רשומה מוסדית" גרידא). במקרה דנן, כנטען, לא הוכיח הבנק דבר לעניין דרך עריכתם של נתוני ההלוואות במחשביו, שכן מר אלדר בחקירתו נתן תשובות כלליות לשאלות שהופנו אליו, ועל חלק מהשאלות לא ידע להשיב כלל. כך, למשל, העיד כי אין לו השכלה פורמלית במחשבים; לא יכול היה לנקוב בשמן של התוכנות המנהלות את נתוני ההלוואות; ציין שאינו בקי במינוחים המקצועיים ובסימונים הספציפיים של התוכנות, וכן לא ידע לנקוב בשמו של מי שהנפיק את התדפיסים שצורפו לתצהיר מטעמו. עוד נטען, כי לולא המסמכים שבנדון אין לבנק כל ראיה בדבר יתרת חובם של המבקשים; כי יש להחליט בשאלת קבילות המסמכים בהקדם האפשרי כדי למקד את טענות הצדדים וליעל את הדיון; וכי תוכן הבקשה עומד באמות המידה לרשות ערעור בגלגול שלישי, שכן אין פסק דין מפי בית משפט זה העוסק בנושא. בנוסף נטען, כי החלטתו של בית משפט השלום בשאלת קבילות המסמכים היא סופית, וכי דחיית הבקשה בבית המשפט המחוזי, ללא דיון בשאלה המשפטית גופה, ובלא ערעור נוסף, תמנע מהמבקשים העלאת טענות בנוגע לקבילות המסמכים, במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי שיינתן בתיק.

ג.(1) עיינתי בבקשה ובנספחיה והגעתי למסקנה כי לא אוכל להעתר לה. מן המפורסמות, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה רבה כשהמדובר בהשגה על "החלטה אחרת" של הערכאה הדיונית, שטרם סיימה את ניהול ההליך, ושעה שנושא הבקשה עשוי להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי או במסגרתו של הליך נפרד (ראו רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מרק יצחק עזרא (לא פורסם) (הנשיא ברק); רע"א 7059/97 מנדלסון נ' סגלוביץ' (לא פורסם) (הנשיא ברק); ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד עמ' 181-180).

(2) לא אוכל להעתר לבקשה אף מהטעם שבית המשפט המחוזי לא נדרש כלל להכרעה בשאלות המשפטיות שמעלה הבקשה: "צריך שהשאלה המשפטית, שהמבקש עותר להעלותה, כבר שימשה נושא לדיון בבית המשפט המחוזי בערעור ולא די שהיא נטענה לפניו והוא התעלם ממנה. תנאי למתן רשות לערער הוא, כרגיל, שנקבעה הלכה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי שהמבקש משיג עליה" (ד"ר ש' לוין שם, עמ' 180).

(3) ועוד, בית המשפט המחוזי ראה זאת כנושא הכרוך בניהול המשפט, תחום שככלל תהא ההתערבות בו מצומצמת בתכלית (רע"א 1531/03 פינטו נ' דקל אשטון (השופטת פרוקצ'יה) (טרם פורסם); בע"מ 8834 פלוני נ' פלונים (טרם פורסם), והאסמכתאות דשם). אך אפילו נראה זאת בגדרי האמור בתחום הראייתי, עדיין ההלכה בקשר להתערבות בהחלטה אחרת במקומה עומדת.

(4) אף שבחלקה מעלה הבקשה שאלות משפטיות אשר כשלעצמן אינן נטולות עניין, אין "לרתום את העגלה לפני הסוסים" ולהכריע בהן בטרם מוצה ההליכים בבתי המשפט כסדרם. מבלי לקבוע מסמרות, יש לזכור כי המגמה הכללית בתחום הראיות היא מעבר מקבילות למשקל, כדי לאפשר לבית המשפט תמונה ראויה, והוא שיקבע בהמשך את משקלה של כל ראיה (ראו למשל

ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן

פ"ד לז(4), 281 ,עמ' 287-286 (מ"מ הנשיא-כתארו אז-שמגר)).

(5) אכן, מאבקם של המבקשים נטוש על הקבילות כיוון שלשיטתם באי קבלתן של הראיות בהן מדובר – כמשאלתם – תישמט הקרקע מתחת לתביעה, אך בוודאי אין בכך כדי להטות את הכף. בידיהם להידרש לנושא זה בסיכומיהם בבית משפט השלום, כפי שציין בית המשפט המחוזי, ובית משפט השלום יוכל להידרש לכך, אם ירצה, בפסק דינו.

(6) המבקשים הביעו בבקשה את חששם, פן משדחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהונחה בפניו, לא יוכלו לערער עוד על קבילותן של הראיות במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי של בית משפט השלום. לפי ההלכה הפסוקה "...דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של הערכאה הראשונה, אפילו אם הדחייה התבססה על דיון לגופו של עניין, אינה חוסמת את הדרך להשיג על ההחלטה פעם נוספת במסגרת הערעור המוגש על פסק הדין של הערכאה הראשונה" (רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר פ"ד נח(1) 854 ,861 (המשנה לנשיא אור)). קל וחומר בנידון דידן בו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה מחמת שלא השתכנע כי נדרשת התערבות שעה שהמשפט מתנהל. הלכה זו נלמדה, בין השאר, מלשונה של תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת שאם "לא ערער בעל דין על החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד, אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט". תקנה זו לא יצרה הבחנה בין נימוקי דחייה לגופה של ההחלטה האחרת ובין נימוקי דחייה אחרים; "העובדה שבקשת רשות לערער נדחתה אינה מהווה מעשה בית דין ואף לא השתק פלוגתא; כל תוצאתה של דחיית הבקשה היא קביעה שאין עילה מספקת ליתן למבקש רשות לערער" (ד"ר ש' לוין שם, עמ' 177). כך גם בענייננו.

(7) כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.