רע"א 4273/00בנבנישתי דני נ. כונס הנכסים הרשמי

המערערים הגישו לבית המשפט ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שלא ליתן להם צו כינוס בפשיטת רגל.

המבקשת היא אימו של מערער 1, ובידה פסק דין המחייב את המערער, קרוב משפחתה היחיד, בתשלום מזונותיה. כיוון שפסק הדין לא בוצע, נזקקה המבקשת, לטענתה, להליכי הוצאת לפועל, ונפגעה מהחלטת בית המשפט מיום 2.8.00 המורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל נגד המערערים. לפיכך היא מבקשת להצטרף כצד בתיק ולהשמיע את עמדתה.

נראה לי כי אין מקום לצרף את המבקשת לערעור, מטעמים אלו:

1.ההחלטה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל נגד המערערים ניתנה ביום 2.8.00, כסעד זמני, כך שתוקפה עד ההכרעה בערעור. באותה החלטה עצמה הורה כב' השופט זמיר על שמיעת הערעור במועד קרוב ביותר. ואכן, הדיון בערעור קבוע ליום 27.9.00.

המבקשת אינה מביעה עמדה באשר לנושא הערעור עצמו - שאלת מתן צו הכינוס למערערים, אלא בעניין עיכוב ההליכים בלבד.

המצב הקיים, הגורם, לטענת המבקשת, לפגיעה בה, נמשך זמן קצר ביותר, כך שאינני סבורה שיש מקום לצרפה לערעור רק כדי לאפשר לה לטעון בעניין הסעד הזמני.

2.אם יתקבל הערעור ויינתן צו כינוס נגד המערערים, ממילא יחולו על העניין מערכות דינים אחרות, והמבקשת תידרש להוכיח את החוב בפני הכונס הרשמי, או לפנות לבית המשפט בבקשה לתשלום מזונות ע"פ סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התשמ"ח1980- (להלן הפקודה).

מאידך, אם יידחה הערעור, יחזור המצב לקדמותו ועיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל יפוג. כך שעמדתה של המבקשת אינה רלוונטית גם להליכים שלאחר הערעור.

3.הדיון בערעור מתקיים בנוכחות באי כח כונס הנכסים הרשמי, הנתפסים כנאמני כלל הנושים, ואין עילה להעדיף את המבקשת על פני כל יתר הנושים ולאפשר לה בלבד להשמיע את טענותיה. (ראו: רע"א 7945/99, עו"ד גד שילר נגד אלון לוין ואח', לא פורסם).

4.הערעור מתייחס לשאלה העקרונית; האם יש מקום לנקיטה בהליך של כינוס נכסים, בין בשל אופי העיסוקים שגרמו למערערים להידרדרות כלכלית, ובין בשל התנהגותם לאחר היווצרות החובות. ההתייחסות לטענות המבקשת, שאינן כלולות במסגרת זו, עלולה לסרבל את הדיון, ולפיכך אינה עומדת בתנאים לצירוף בעל דין כפי שפורשו בבש"א 3973/91, אליהו נגד קרנית, פ"ד מה(5) 457.

נוכח כל האמור החלטתי לדחות את הבקשה.