רע"א 4302/15 חוסיין אבו ג'מייע נ. אשקר ריבחי

1.

המשיב 1 הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. לטענת המשיב 1, הוא נפגע כנוסע ברכב בו נהג המבקש 1 כשנהיגתו לא היתה מבוטחת בביטוח חובה. לפיכך התביעה הוגשה נגד המבקש 1 ונגד קרנית.

קרנית, מצידה, שלחה הודעה לצד ג' למבקש 1 ולמבקש 2 (אחיו של המבקש 1), הוא, כנטען על-ידי קרנית, בעליו של הרכב ומתיר השימוש בו. קרנית והמבקשים טענו, בין היתר, כי המשיב 1 היה זה שנהג ברכב בעת התאונה, ונוכח העדר ביטוח נשללה זכותו לפיצויים.

2.

בית המשפט המחוזי הורה על פיצול הדיון, באופן שתחילה תתברר שאלת החבות, ובגדרה גם תוכרע המחלוקת לעניין זהות הנוהג ברכב.

בהחלטה מיום 18.5.2015 נקבע, לאחר שמיעת ראיות, כי המבקש 1 נהג ברכב בהיתר שקיבל (ולו מכללא) מאחיו, המבקש 2. לפיכך נקבע כי המבקש 1 וקרנית חייבים, ביחד ולחוד, לפצות

את המשיב 1 בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה, כפי שאלו יוכחו בשלב בירור הנזק. עוד נקבע, כי המבקשים (הצדדים השלישיים) חייבים לשפות את קרנית בגין כל סכום אותו תשלם למשיב 1 או למי שיטיב את נזקו, לרבות המוסד לביטוח לאומי.

על ההחלטה האמורה הוגשה הבקשה דנא.

3.

המבקשים מבקשים כי תינתן להם הרשות לערער על ההחלטה שקבעה את החבות בגין נזקי המשיב 1. הבקשה כוללת טענות "ערעוריות" כלפי קביעותיו וממצאיו של בית המשפט המחוזי. לא נאמר בה מדוע יש מקום ליתן למבקשים רשות ערעור כבר בשלב זה, בטרם הסתיים ההליך בערכאה הדיונית.

4.

ואכן, דין הבקשה להידחות, מבלי להורות על הגשת תשובות, רק מהטעם שטרם הגיעה השעה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, שכן ההליך טרם הסתיים. מודגש, כי אין בדחיית הבקשה משום הבעת דעה כלשהי לגופם של דברים וביחס לממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

בית משפט זה חזר וקבע, כי, ככלל, שעתו של הערעור על החלטות ביניים, לרבות החלטות ביניים חשובות ומשמעותיות כמו החלטות הקובעות חבות (כאשר בית משפט מורה על פיצול הדיון), מגיעה רק עם סיום ההליך בערכאה הדיונית, וההשגה על אותן החלטות צריכה להיעשות בגדרו של הערעור בזכות על פסק הדין, שהחלטות הביניים נבלעות בו והופכות לחלק ממנו. לעקרון זה טעמים רבים ואין צורך לשוב ולפרטם (ראו, למשל, רע"א 2856/12 ( כהן נ' מע"צ-החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012)).

5.

כך גם במקרה דנא. לכשיסתיים ההליך במתן פסק דין, המבקשים יהיו זכאים להגיש ערעור ולכלול בו גם את השגותיהם כלפי ההחלטה מיום 18.5.2015. אין כל מקום ליתן למבקשים רשות ערעור כבר בעת הזו. כאמור, המבקשים כלל לא הצביעו על קיומם של טעמים מיוחדים שיצדיקו סטייה מהעיקרון הנזכר לעיל, ואכן נראה כי טעמים כאלה אינם בנמצא.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.