רע"א 4307/16 רדין מתניה נ. מפעלי ים בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.4.2016 בת"א 24839-03-15 (השופטת א' אלון ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש (להלן: רדין ) להורות על הסרה חלקית של צו העיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו, כמפורט להלן.

רקע

2.להלן עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה: רדין הוא בעל מניות במשיבה 1 (להלן: החברה ), לשעבר אחד ממנהליה, אשר שימש במשך כאחת עשרה שנים כמנהל חניון מכוניות שבבעלותה. ביום 10.3.2015 נעצר רדין בחשד לביצוע עבירות גניבה ומרמה מן החברה במסגרת תפקידו כמנהל החניון, ובאותו יום נתפסו על-ידי המדינה נכסים שבבעלותו, בכלל זה חשבון בנק ובו ניירות ערך בסך של כ-1.5 מיליון ₪. ביום 25.11.2015 נערך הסדר טיעון עם רדין במסגרתו הוסכם כי יודה ויורשע בגניבה בסך של 850,000 ₪, כאשר לעניין העונש הוסכם כי הצדדים יטענו 'באופן חופשי'. בהמשך לכך, במסגרת שומה מוסכמת שנערכה לו, נקבע כי על רדין לשלם לרשות המסים את הסכום הנובע מהרשעתו: סך של כ-433,000 ₪.

3.בין לבין, ביום 11.3.2015, קרי – יום לאחר מעצרו של רדין, הגישה נגדו החברה תביעה אזרחית, בגדרה נתבע רדין להשיב את הכספים שגנב ממנה, כ-8.5 מיליון ₪ לטענתה. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה החברה בקשה במעמד צד אחד למתן צווי עיקול זמניים על נכסים שבבעלותו של רדין, בכלל זה חשבון הבנק שלו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והטיל עיקול על נכסיו של רדין, תחילה עד לסך של 5 מיליון ₪, ובהמשך עד לסך של 3.3 מיליון ₪.

4.ביום 15.2.2016 הגיש רדין בקשה להסרה חלקית של העיקול מחשבון הבנק, כך שסכום של כ-433,000 ₪ יועבר לרשות המסים בהתאם לשומה המוסכמת. ביום 10.4.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של רדין מן הטעמים הבאים: ראשית , הבקשה לא הוגשה על-ידי המדינה, ורדין אינו מוסמך לפעול בשמה ו'לשמש לה לפה'; שנית , מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה שכן לפי טענתה – אשר לא נסתרה – שווי הנכסים שעוקלו נמוך מסכום העיקול; שלישית , בקשתו של רדין היא למעשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה להטיל עיקול על נכסיו, שעה שלא מתקיימים נימוקים המצדיקים עיון מחדש בהחלטה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

עיקרי טענות הצדדים

5.לטענת רדין, שלושת הנימוקים שביסוד החלטת בית המשפט המחוזי שגויים: ראשית , הוראות הדין אינן משתנות בהתאם לזהות מגיש הבקשה, ולפיכך אין חיסרון בכך שהבקשה לא הוגשה מטעם המדינה. לטענתו, מאחר שהעיקול לטובת המדינה גובר בנסיבות העניין על העיקול לטובת החברה, הרי שיש הצדקה להורות על הסרה חלקית של העיקול מחשבון הבנק ולהעביר לרשות המסים את סכום השומה המוסכמת; שנית , שיקולי מאזן הנוחות אינם רלבנטיים לנדון דידן, כאשר בידי המדינה שומת מס שדינה לענייננו כדין פסק דין חלוט. זאת ועוד, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, שווי נכסיו של רדין המעוקלים לטובת החברה (חלקם במסגרת הליכים משפטיים נוספים שאינם מענייננו) עולה על סכום העיקול; שלישית , הבקשה אינה 'בקשה לעיון מחדש', ומטרתה אינה שחרור חלק מן הנכסים המעוקלים, אלא מימוש העיקול שהוטל לטובת המדינה. מכל מקום, גם אם היתה זו בקשה לעיון מחדש, הרי שדינה להתקבל שכן אי-תשלום המס עלול להשפיע על גזר הדין שעתיד להינתן בקרוב בעניינו, ויש בכך משום עובדה חדשה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה להטיל עיקול על חשבונו. רדין מוסיף וטוען כי בניגוד לנטען כלפיו, אין בידיו מקורות כספיים נוספים מהם יוכל לשלם לרשות המסים, וכי לא ניתן לחייבו למכור את מניותיו בחברה לצורך תשלום חוב המס. אשר לטענת החברה כי בהיותה 'נפגעת העבירה' יש לה מעמד מיוחד לעניין הנכסים שעוקלו, טוען רדין כי גם אם אלו הם פני הדברים, הרי שהדבר נכון רק ביחס לסכום של 850,000 ₪ לגביו הודה במסגרת הסדר הטיעון, ולא ביחס לסכום התביעה כולו, כ-8.5 מיליון ₪. בנסיבות אלו, לא היתה הצדקה לדחות את בקשתו.

6.החברה מצדה מתנגדת לטענותיו של רדין מכל וכל. לטענת החברה, רדין מתיימר לטעון לכאורה בשמה של המדינה, וזו – כפי שעולה מדברי ב"כ המדינה בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 23.3.2016 – כלל אינה תומכת בבקשתו, וככל הנראה אף לא זקוקה לה. כך, אם תרצה המדינה לגבות את חוב המס, הרי שהיא אינה צריכה לכאורה לבית המשפט בהליך האזרחי, ובכוחה לחלט את הכספים במסגרת ההליך הפלילי. לטענת החברה, המדינה אינה מעוניינת לעשות זאת מאחר שהיא מכירה בכך שהדבר יפגע בחברה, שהיא בנסיבות העניין נפגעת העבירה. כמו כן, המדינה אף הכירה בכך שבכוחו של רדין להסיר את המחדל אם ירצה בכך, על-ידי מכירת מניותיו בחברה, ששוויין כ-450,000 ₪. החברה מוסיפה וטוענת כי ישנן אינדיקציות לכך שרדין מסתיר נכסים שבאמצעותם הוא יכול, אם ירצה בכך, לפרוע את חובו לרשות המסים, אלא שהוא מתחמק מלעשות כן, ומתעקש לשלם את חובו דווקא על חשבונה. לטענת החברה, קבלת בקשתו של רדין תסב לה פגיעה 'אנושה', שכן אין לטובתה די נכסים מעוקלים אשר יכולים להבטיח כי תוכל להיפרע מאת רדין אם וכאשר תתקבל תביעתה נגדו.

7.המדינה הביעה בתגובתה את עמדתה באופן צלול וברור כי עם כל החשיבות שבתשלום חוב המס אין לה עניין כי זה ישולם דווקא מתוך הכספים המעוקלים בחשבונו של רדין. לפיכך, הניסיון של רדין 'לשים את עצמו' במקומה של המדינה, ולטעון בשמה טענות 'שכל תכליתן לאפשר לו למקסם את תועלותיו' אינו נהיר לה והיא אינה שותפה להן. לטענת המדינה, מוטב כי רדין יעשה מאמץ כן לפרוע את חוב המס מתוך נכסים אחרים שברשותו, תחת אשר יטריח את הצדדים לוויכוח אודות הכספים המעוקלים בחשבונו דווקא. המדינה הוסיפה וציינה, 'למען שלמות התמונה', כי תפיסת הנכסים במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגד רדין אינה רלבנטית לנדון דידן, שכן המדינה לא ביקשה לחלט את הכספים שבחשבון הבנק, ומשכך העניין מצוי במישור האזרחי בלבד, ונוגע ל'חלוקת העוגה' שבין החברה לבין המדינה.

דיון והכרעה

8.שתי הערות בטרם דיון בבקשה לגופה: ראשית , בד בבד עם בקשת תגובתם של המשיבים לבקשת הרשות לערער הצעתי – ברוח הצעת הפשרה שעלתה כבר בבית המשפט המחוזי – כי הצדדים יסכימו על הפחתה חלקית של העיקול כפי בקשתו של רדין, 'בתמורה' להטלת עיקול על מניותיו בחברה. בתגובתה להצעה עדכנה החברה כי עיקול על מניותיו של רדין כבר הוטל על-ידי בית המשפט המחוזי ולפיכך ההצעה אינה רלבנטית עוד (אעיר כי רדין לא טרח לציין את דבר עיקול מניותיו בחברה בבקשה שלפנַי, הגם שהיה זה לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניין). שנית , לאחר עיון בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי סברתי כי יהיה זה נכון לשמוע גם את עמדתה של גב' אורית רדין, גרושתו של רדין, וזו אכן הגישה תגובה מטעמה. בתגובתה מוחה גב' רדין על כך שבהחלטת בית המשפט המחוזי הוטל לכאורה ספק בכנות גירושיה מרדין, ועמדה בקצרה על חובותיו הכספיים כלפיה. לגופם של דברים הודיעה גב' רדין כי אינה מביעה עמדה. כך או אחרת, כפי שיפורט להלן, שאלת כנות גירושיהם של בני הזוג רדין אינה מעלה ולא מורידה לעניין הבקשה דנן, ולפיכך לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הצדדים במישור זה.

9.לגופם של דברים. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה, ובנספחים הרבים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

10.הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ), קובעת כי רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי תינתן אך ורק אם "שוכנע בית המשפט [העליון – נ' ס'] כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . לטענת רדין, גזר הדין בעניינו כבר ממשמש ובא, והוא מבקש להסיר את מחדליו ולשלם את חוב המס באופן מיידי קודם שייגזר דינו. לדבריו, "אי תשלום המס באופן מיידי עלול לגרור פעולות אכיפה של רשויות המס"

נגדו (פסקה 71 לבקשה), ועלול לגרור החמרה בגזר דינו. לפיכך, אם תידחה בקשתו זו ותידון רק בשלב הערעור על פסק הדין, כי אז תהפוך בקשתו לתיאורטית. אין בידי לקבל טענות אלה. רדין אינו מסביר מהן פעולות האכיפה שעלולות להינקט נגדו, מתי הן צפויות לצאת אל הפועל, והאם הן יביאו לפגיעה בלתי-הפיכה בזכויותיו. אשר לטענה בדבר החמרה אפשרית בגזר הדין, הרי שיש להניח כי בית המשפט הגוזר את הדין יקח בחשבון את מאמציו של רדין להסרת מחדליו, תוך בחינת כנותם של מאמצים אלו (המוטלים כאמור בספק, הן על-ידי המדינה הן על-ידי החברה). בנסיבות אלו, ובשים לב לאמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק, אין הצדקה להעתר לבקשת הרשות לערער.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית.

רדין ישא בהוצאות החברה והמדינה בסך של 3,000 ₪ לכל אחת.