רע"א 4321-23 רע"א 4321-23

1.על-פי האמור בה, זוהי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.3.2023, בעש"א 36995-12-22 (השופט מ' רניאל), שבגדרו נמחק ערעור המבקש על פסק הדין של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, מיום 16.7.2019, בתיק 8/366/2018 (המפקחת י' ליבוביץ); וכן על פסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.3.2023, בע"ר 69673-03-23, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 12.1.2023, בעש"א 36995-12-22 (הרשמת ע' וינברגר).

2.ביום 16.7.2019, נתנה המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה פסק דין בהיעדר הגנה, נגד המבקש; זאת, מאחר שהמבקש לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו.

3.ביום 18.12.2022, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי בחיפה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש גם "בקשה לפטור מתשלום אגרה ובקשה לפטור מערבון". ביום 12.1.2023, ניתנה החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בבקשות, שבגדרה התקבלה בקשת המבקש למתן פטור מתשלום אגרה, אך נדחתה בקשתו למתן פטור מהפקדת ערובה (להלן: החלטת הרשמת הראשונה).

4.כשבועיים ומחצה לאחר מכן, ביום 29.1.2023, הגיש המבקש "בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון", שבה ביקש גם כי "יוארך המועד לצורך הגשת ערעור ב-60 יום מה-19/1/23 עד ה-21/03/23". בו-ביום, ניתנה בבקשה החלטת הרשמת, שלפיה "על מנת לאפשר למבקש להגיש ערעור על החלטתי בבקשה לפטור מערובה, אני מאריכה את המועד להפקדת הערובה עד 7 ימים לאחר מתן החלטה בערעור, ככל שאכן יוגש (ובכפוף לפסק הדין בערעור)"; עוד הובהר, כי "אם לא יוגש ערעור עד 21.3.23 ולא יופקד סכום הערובה עד אותו תאריך, יובא התיק בפני כב' השופט הבכיר, ד"ר רניאל [השופט שאליו הוקצה הטיפול בתיק], על מנת לשקול מחיקת הערעור" (ההדגשה הוּספה – נ' ס') (להלן: החלטת הרשמת השניה).

5.עברו חלפו המועדים שצוינו בהחלטת הרשמת השניה, וביום 23.3.2023, יומיים לאחר המועד שצוין בהחלטה, משנמצא כי לא הופקדה הערובה, ואף לא הוגש ערעור על החלטת הרשמת הראשונה – הורה השופט רניאל על מחיקת הערעור (להלן: פסק הדין הראשון).

6.רק לאחר מכן, ביום 29.3.2023, הגיש המבקש ערעור על החלטת הרשמת הראשונה (ע"ר 69673-03-23). יום למחרת, דחה השופט רניאל את הערעור. הדחיה נומקה הן בכך שנפל איחור בהגשת הערעור; הן לגופם של דברים, משלא נמצא כי עלה בידי המבקש לשכנע כי נפלה טעות בהחלטת הרשמת, וכי נכון היה להפחית את גובה הערובה שעליו להפקיד, או ליתן לו פטור מלא מהפקדתה (להלן: פסק הדין השני).

מכאן הבקשה שלפנַי.

7.לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, על שני ראשיה, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

8.אפתח בפסק הדין הראשון. מן התיאור שלעיל עולה בבירור, כי בהחלטת הרשמת השניה, נעתרה הרשמת לבקשת המבקש, והעניקה לו הן ארכה להפקדת הערובה, הן ארכה להגשת ערעור על החלטתה הראשונה. זאת, תוך הבהרה מפורשת, כי אם לא יעשה כן – תישקל מחיקת הערעור. חרף ההיענות לבקשתו, והאזהרה שנלוותה לה, המבקש לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, ולא פעל כלל עד למועד שצוין בהחלטה – לא בהפקדת ערובה; גם לא בהגשת ערעור על החלטת הרשמת. בדין אפוא נמחק ערעורו על פסק הדין של המפקחת, ואין לו להלין אלא על עצמו. על כן, בקשת הרשות לערער על פסק הדין הראשון – נדחית.

9.הוא הדין גם לגבי בקשת הרשות לערער על פסק הדין השני. רשמת בית המשפט המחוזי שקלה, כנדרש, את השיקולים הרלבנטיים להכרעה בבקשה למתן פטור מהפקדת ערובה – מצבו הכלכלי של המבקש, וסיכויי ערעורו; זאת, כאשר בכל הנוגע לפטור מהפקדת ערובה, הרף גבוה מזה שחל בבקשות לפטור מתשלום אגרה (ראו: רע"א 7008/22 פלונית נ' בוקריס, פסקאות 7-6 (4.12.2022) והאסמכתאות שם). גם ערכאת הערעור הוסיפה ודנה בטענות המבקש, לגופן, חרף האיחור שנפל בהגשת הערעור על החלטת הרשמת (עניין שהוצג, בצדק, כטעם עצמאי לדחיית הערעור), ולא מצאה שגגה בהחלטה לגבי אי-מתן הפטור מהפקדת הערובה. אף אני איני מוצא כל פגם שנפל בדחיית ערעור המבקש, ועל כן, גם לא הצדקה ליתן לו רשות לערער על פסק הדין השני, ב'גלגול שלישי'.

10.משזו מסקנתי, איני נדרש לעסוק בבעיה הדיונית שבהגשת בקשת רשות ערעור אחת, המכוונת כלפי שני פסקי דין שונים.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; בהעדר תשובה – אין צו להוצאות.