פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4325/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
משיבים 7-1:
פלונים
משיבה 8:
פלונית
משיבה 9:
פלונית
משיבים 11-10:
פלונים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז בת"א 20102-11-09 שניתנה על ידי כב' השוטפת א' דודקביץ
בשם המבקשת:
עו"ד משה לשם
בשם משיבים 7-1:
עו"ד אבי אלרום; עו"ד יפעת גולדברגר
בשם משיבים 11-10:
עו"ד אורלי לוי
החלטה
1.
מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' דודקביץ ) בת"א 20102-11-09, בגדרה שב וקבע בית המשפט, כפי שהכריע בהחלטה קודמת שנתן, כי טענה בדבר התיישנות שהעלתה המבקשת כנגד תביעה שהגישו נגדה חלק מהמשיבים תידון במשפט שיתנהל בין הצדדים וכי אין מקום למחוק את התביעה נגדה.
2.
בנם של משיבים 3-2 נהרג בתאונה באתר סקי באיטליה. ההורים ועזבון הבן (משיב 1) תבעו את המבקשת ואת משיבות 11-8 (שחלקן צורפו להליך בהמשך) בגין רשלנות שלטענתם הביאה למותו של המנוח בתאונה. בעקבות בקשה שהגישו חלק מהנתבעים נקבע כי על התביעה יחול הדין האיטלקי. לנוכח זאת, ביקשו משיבים 3-1 לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כתובעים את סבו, סבתו, אחיו ואחותו של המנוח (משיבים 7-4), לאחר שהתברר להם כי בהתאם לדין האיטלקי גם תובעים אלה זכאים לפיצוי עקב פטירת המנוח. המבקשת התנגדה לבקשה בטענה כי תביעתם של משיבים 7-4 התיישנה על פי הדין האיטלקי, אך בית המשפט החליט (ביום 6.2.2013) לקבל את הבקשה והתיר למשיבים לתקן את כתב התביעה. צוין כי "לא ברור האם עילת התביעה של בני המשפחה הנוספים התיישנה (בין מבחינה דיונית ובין מבחינה עיונית) וממילא הרציונאל העומד מאחורי עקרון ההתיישנות אינו חל במקרה דנן משהנתבעות וצדדי ג' היו מודעים להליכים הנדונים".
בכך לא תמה המחלוקת בסוגיה והמבקשת הגישה בקשה למחוק את משיבים 7-4 מכתב התביעה ואת עילות התביעה שלהם בטענה כאמור שתביעתם התיישנה התיישנות מהותית לפי הדין האיטלקי. התובעים הגישו תגובתם לבקשה. בית המשפט ביקש "תגובות כדין" לתגובה וביום 19.5.2013 קבע כי "זכות תשובה בכתב בתוך 7 ימים מהיום". ביום 23.5.2013 נתן בית משפט קמא החלטתו וכך צוין: "ראו החלטתי מיום 6.2.13 שמדברת בעד עצמה. יתכן שיהיה מקום להקדים את הדיון בשאלת ההתיישנות ואולי למנות מומחה לדין האיטלקי מטעם בית המשפט או לחקור את המומחים מטעם הצדדים בסוגיה זו בשלב ראשון. אם תושג הסכמה דיונית בעניין זה, יגישו הצדדים הודעה מתאימה".
3.
על רקע זה הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. המבקשת משיגה על החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי וטוענת כי יש לבטלה מכיוון שהיא ניתנה עוד טרם המבקשת מסרה תשובתה בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לחלופין טוענת המבקשת כי על בית המשפט המחוזי היה להכריע בשאלת ההתיישנות כבר בשלב זה של ההליך שאם לא כן הדבר ידרוש מהמבקשת השקעת מאמצים רבים בניהול ההליך. משיבים 11-10 מצטרפים לטענות המבקשת.
משיבים 7-1 מצידם טוענים כי אף שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לפני שהוגשה תשובתה של המבקשת לתשובת המשיבים בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות סד"א, לא נגרם למבקשת כל נזק ומשכך אין עילה לבטל את ההחלטה. עוד הם טוענים כי למבקשת ניתנה הזדמנות לפרוש טענותיה בפני בית המשפט וכי למעשה בבקשה שהגישה חזרה המבקשת על טענותיה להן נדרש בית המשפט בהחלטותיו הקודמות ובהן החלטתו מיום 6.2.2013. כן טוענים משיבים אלה כי בסוגיית ההתיישנות ניתן להכריע רק בשלב ההוכחות לאחר חקירת עדים מומחים לדין האיטלקי.
להשלמת התמונה יצוין כי מתגובת משיבים 7-1 לבקשה עולה כי הגישו לבית משפט קמא ביום 11.7.2013 חוות דעת מומחה מטעמם לדין האיטלקי ולפיה תביעת התובעים שנוספו לכתב התביעה לא התיישנה. עוד עולה כי בהחלטה שנתן בית המשפט המחוזי ביום 24.7.2013 בעניין בקשה שהגישה המבקשת להארכת מועד להגשת ראיות עד להכרעת בית משפט זה בבקשת רשות הערעור שלפני, שב וציין בית המשפט המחוזי כי "שאלת ההתיישנות בתיק זה מצריכה שמיעת הוכחות ולכן לא הכרעתי בה כטענה מקדמית. טענת הנתבעות, שהוספת הסב והסבתא והאחים כתובעים נוספים מצריכה השקעת מאמצים אדירים, נטענה בצורה סתמית והיא אינה מתיישבת עם ההגיון".
4.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובצרופותיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אף שטענתה של המבקשת כי היה על בית המשפט להחליט בבקשה שהגישה לאחר שתמסור תשובתה לתשובת המשיבים בהתאם לתקנה 241(ג1), אינה משוללת יסוד, הרי שיש מקום לבחון את התמונה המצטיירת במלואה. מכלל הנסיבות עולה כי הבקשה שהגישה המבקשת נדונה לגופה עוד קודם לכן. בית המשפט המחוזי כבר בחן את טענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת וציין כאמור כי לא ברור אם תביעתם של המשיבים שנוספו כתובעים בכתב התביעה התיישנה. הובהר כי הטענה תתברר בשלב ההוכחות. משכך, כאשר הפגם הפרוצדוראלי הנטען חוסה בצילה של ההחלטה המהותית שניתנה בסוגיה עוד קודם להגשת הבקשה הרי שאין מקום לבטל את ההחלטה מושא הבקשה שלפניי. בית המשפט המחוזי כבר אמר עוד קודם לבקשה את דברו בסוגיית ההתיישנות – כי על הדבר להתברר בשלב ההוכחות.
אף לגופו של עניין, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. נראה שכפיפות ההליך לדין האיטלקי עשויה להצדיק בחינה מעמיקה של טענות הצדדים ובכללן הטענה בדבר התיישנות. עסקינן בדין זר. מעצם הדבר נדרשת בדיקה יסודית ומעמיקה יותר של העניין. בדיקה שכזאת אפשר שתיעשה בשלב ההוכחות. זאת ועוד. הדין הזר הוא בגדר עובדה שיש להוכיח. בכך שונה הוא מדין המדינה. אם יש להוכיח – הרי על פני הדברים נכון להכריע בטענה לאחר הצגת התשתית העובדתית בדמות הדין הזר.
5.
הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות משיבים 7-1 בהליך זה בסך של 5,000 ₪.
ניתנה היום, ט"ו בטבת התשע"ד (18.12.2013).
ש ו פ ט