ע"א 1548/14 עו"ד יהונתן בוטח נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד ' קוברסקי ), מיום 23.2.2014, בת"א 19497-02-12, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו.

2.

המערער, עורך-דין במקצועו, הגיש תביעה באמצעות פרקליט לביטול פסק-דין שניתן על ידי כבוד השופטת א '

כהן ביום 7.7.2005 בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת"א 64244/01), בטענה שפסק-הדין הושג במרמה. בתביעה התקיימו מספר ישיבות קדם משפט וכן הוגשו בקשות שונות, כולל בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו.

3.

בית המשפט (כבוד השופטת ד '

קוברסקי ) דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט הדגיש כי חרף העובדה שהמערער מיוצג, הוא הגיש את בקשת הפסלות בעצמו ומבלי שהוגשה הודעה על הפסקת ייצוגו על ידי בא-כוחו. בית המשפט ציין שיש הרואים בהגשת בקשה כזו על ידי בעל הדין עצמו משום טעם לדחייתה על הסף. בית המשפט הוסיף, כי הדברים אמורים ביתר שאת שעה שהמערער מבסס את בקשת הפסלות במידה רבה על איום בדבר הטלת הוצאות לדוגמה, שהפנה בית המשפט לכאורה לבא-כוחו בדיון מיום 30.9.2013, בו לא נכח המערער. בית המשפט הבהיר בהקשר זה כי מעולם לא איים בהטלת הוצאות לדוגמה. בית המשפט ציין כי במסגרת הדיון האמור השמיע באוזני בעלי הדין את דעתו ביחס לסיכויים ולסיכונים בניהול התביעה, וכן כי מטבע הדברים אם התביעה תידחה על הסף, המערער עלול להיות מחויב בתשלום הוצאות. מאחר שבא-כוח המערער טען אז שמ דובר ב"תיק עקרוני", נעתר בית המשפט לזמן את המערער לדיון נוסף. בית המשפט העיר, כי לא צוין בדיון שהמערער מתגורר בארצות-הברית. בית המשפט דחה את הטענה כי דעתו נעולה, וקבע כי ביצע את תפקידו שעה שהביא בפני בעלי הדין את התרשמותו מטיעוניהם על מנת לכוון את ההליך ולנהלו כראוי.

4.

בית המשפט הוסיף כי שמע בקשב רב בדיון מיום 28.1.2014 את טענות המערער בנוגע לבקשה לדחייה על הסף שהגיש המשיב, וזאת אף מעבר לנדרש. בית המשפט תיאר את ההתנהלות הדיונית בתיק ודחה את טענות המערער בעניין, לרבות טענותיו בנוגע לדיון מיום 28.1.2014, תוך שהוא מצא אותן "מקוממות ובלתי הוגנות". בית המשפט ציין כי נהג באורך רוח ובסבלנות רבה כלפי המערער, אשר על אף היותו מיוצג דרש לשאת דברים. בית המשפט הוסיף כי לא כינה את המערער "שקרן" ואף לא הפנה אמירה כלשהי לבא-כוח המשיב. בית המשפט הוסיף כי גם אם ייקבע שהתבטאותו לפיה "אין בדברי המבקש דבר וחצי דבר" אינה מוצלחת, הרי שאין בה, כשלעצמה, כדי להוות עילת פסלות. בעקבות החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

5.

המערער, שאף את הערעור דנא הגיש בעצמו, טוען כי בית המשפט הביע דעתו לפחות ארבע פעמים כי הוא עומד לדחות - בלי לשמוע הוכחות - את התביעה החשובה ביותר של חייו. מ דובר , לדעת המערער, במשוא פנים שאפילו לא מנסים להסוותו. לטענתו, בדיון האחרון נאמר לו שהוא משקר, ולדבריו, ההחלטה בבקשת הפסלות "ממשיכה באותו קו". המערער מוסיף, כי בית המשפט האריך מיוזמתו את המועד להגשת תגובת המשיב לבקשת הפסלות, ודחה ביום 25.2.2014 את בקשתו לאפשר לו להשיב לתגובת המשיב לבקשת הפסלות. למעשה, המערער משיג על כך שבית המשפט החליט בבקשת הפסלות מבלי להמתין לתשובתו, עוד לפני שחלף המועד להגשת התשובה, כאמור בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות ). המערער טוען עוד כי בית המשפט מתייחס באופן בלתי שוויוני לבעלי הדין. לדברי המערער, הוא הגיע במיוחד ממקום מגוריו בארצות-הברית לדיון מיום 28.1.2014, אך בית המשפט סירב לשמוע אותו בטענה שרק בא-כוחו יכול לדבר. רק לאחר ויכוח הורשה לדבר וגם אז התערבו בדבריו. המערער מפרט בהרחבה את השגותיו על תוכן ההחלטה בבקשת הפסלות, שבה תוארה התנהלות בית המשפט בהליך. המערער סבור שבית המשפט אינו מודע לכך שהגיש ביום 18.3.2012 כתב תשובה יחד עם הבקשה למחיקת כתב ההגנה. המערער טוען כי הוא נלחם על כבודה של מערכת המשפט והוא מבקש לעשות צדק ולתקן עיוות דין חמור שנגרם לו. עוד טוען המערער כי הציטוט של בית המשפט אינו מדויק וכי הציטוט הנכון הוא: המערער "התעקש לשאת דברים, בינם ובין המציאות אין דבר וחצי דבר". על יסוד האמור לעיל מבקש המערער, כאמור, לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו.

6.

בהתאם להחלטתי מיום 4.4.2014 הגיש המשיב את תשובתו לערעור. לדברי המשיב, טענות המערער מנוגדות לדברים שתועדו בפרוטוקול הדיון, וההנחה היא כי הפרוטוקול משקף את שאירע במציאות, הנחה שהמערער לא הצליח לערער. לטענת המשיב, המערער נמנע מלבקש לתקן את הפרוטוקול ודי בכך כדי לדחות את ערעורו. המשיב מפנה לתשובתו לבקשת הפסלות ומתמקד בערעור בעניין אחד המשקף לדעתו את התנהלותו הנפסדת של המערער בפרשה כולה; לדברי המשיב, הדיון בתביעה נדחה לתקופה של כשנה ביוזמת המערער, ומשכך, כל טענותיו של המערער בעניין התמשכות ההליך מתאיינות. לדברי המשיב, בבקשת הפסלות טען המערער כי היוזמה לדחיית הדיון הייתה של בית המשפט, תוך סילוף הדברים שבפרוטוקול. לטענת המשיב, אומנם בערעור לא חזר המערער על טענותיו אלו, אך הוא נמנע מלעשות כן "מפאת כבודה של מערכת המשפט", כדברי המערער, ובכך אין ממש. בהתחשב באמור מבקש המשיב לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות לדוגמה.

7.

דין הערעור להידחות. השגותיו של המערער הנוגעות לתוכן החלטותיו של בית המשפט ולהתנהלותו הדיונית מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (למשל, ע"א 8608/13 פלונית נ ' פלוני (2.2.2014)). אף אין בהתבטאות בית המשפט, אם וככל שנאמרה בנסיבות העניין, כדי להקים עילת פסלות. הלכה פסוקה היא כי, בדרך כלל, אין לראות באמירות בית המשפט משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (השוו: ע"א 7051/13 שירי נ ' אליהו (26.1.2014)). וכבר נקבע בעבר כי התבטאות של בית המשפט, אף אם אינה מוצלחת, אין בה על פי רוב משום עילת פסלות. ממילא, אין לראות באמירה של בית המשפט משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע (למשל, ע"א 8182/13 בן-עזרא נ ' מבנה עופרים בע"מ (19.1.2014)). מכל מקום, יש לזכור כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט, ונדמה שבית המשפט אכן נהג באורך רוח עם המערער ואיפשר לו לטעון בעצמו בדיון אליו הגיע, אף שהיה מיוצג בהליך. אין כל מניעה שבית המשפט יחווה דעתו באופן לכאורי לגבי ההליך ותוצאותיו האפשריות, תוך התייחסות לסיכונים ולסיכויים של בעלי הדין. דומה שיש לשבח את בית המשפט העושה כן, כמובן בתנאי שדעתו לא ננעלה. יש לזכור כי בית המשפט אמור לטפל בתיקים רבים התלויים בפניו. אם כל התיקים יידונו בדרך הרגילה ועד סופם, תוך שבית המשפט יידרש ליתן פסק דין מלא בכל תיק, ייגרם עינוי דין למתדיינים רבים. ניצול נכון של המשאבים השיפוטיים מחייב התנהלות אקטיבית של השופט או השופטת במטרה לקצר את ההליכים ולהביא לכך שחלק נכבד מן התיקים יסתיימו בשלב מוקדם של ההליך. כך ייחסכו לא רק משאבים שיפוטיים אלא אף משאביהם של בעלי הדין.

8.

אשר לטענת המערער בדבר דחיית בקשתו לאפשר לו להשיב לתגובת המשיב לבקשת הפסלות כאמור בתקנה 241(ג1) לתקנות, אציין כי התשובה לשאלה מהי הדרך הדיונית לטיפול בבקשת פסלות, כולל שאלת זכות הטיעון של בעלי הדין ואופן הדיון בבקשה, אינה חד-משמעית (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 57-56, 321-319 (2006)). ככלל, על פי תקנה 471א לתקנות, תוגש בקשת הפסלות בכתב ובצירוף תצהיר התומך בעובדות המפורטות בה. לפי תקנה 471א(א) בקשה ששופט יפסול עצמו מלישב בדין וערעור על החלטה בבקשה כאמור, "לא יוגשו אלא בהתאם להוראות סימן זה, על אף כל הוראה אחרת בעניין הגשת בקשות או ערעורים בתקנות אלה". עם זאת, תקנה 471א(ב) לתקנות קובעת, כי "הוראות אחרות בתקנות אלה יחולו לעניין טענת פסלות במידה שאינן סותרות הוראות סימן זה ובשינויים המחויבים לפי העניין". מכאן, כאמור, שהתקנות עצמן אינן חד-משמעיות בסוגיית צורת הגשת בקשת הפסלות ובאופן הטיפול בבקשה בטרם הכרעה בה. אף בפסיקה אין תשובה חד-משמעית לשאלה האם קיימת חובה לקבל תשובה לתגובה לבקשת הפסלות בטרם הכרעה בבקשה, כאמור בתקנה 241(ג1) לתקנות (ממילא, רשאי בית משפט לדחות בקשת פסלות על הסף אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד, ראו יגאל מרזל, בעמוד 320; ראו בהקשר זה דיון בשאלת תחולתן של התקנות על ערעורי פסלות, במיוחד בנוגע לחובה להפקיד עירבון בערעורי פסלות, בש"א 10064/03 עו"ד זריפי נ ' עו"ד כהן , פ"ד נח(4) 97 (2004); ראו גם ע"א 189/08 פלוני נ '

פלונית (16.3.2008), בו נמנע בית המשפט מלדון בשאלה אם נפל פגם באופן שבו הועלה עניין הפסלות בבית המשפט, בכתב או בעל-פה, לאור קבלת הערעור גופו). כלומר, טרם הוכרע האם תקנה 241(ג1) לתקנות חלה אף לגבי בקשת פסלות. לענייננו מוכן אני להניח, ומ דובר בהנחה בלבד, כי תקנה 241(ג1) לתקנות חלה אף לגבי בקשת פסלות.

9.

בית משפט זה פסק בעבר במקרים מובהקים בהם חלה תקנה 241(ג1) לתקנות, שלמרות שניתנה החלטה עניינית בטרם הגשת תשובת המבקש לפי תקנה 241(ג1) לתקנות, יש לדחות את בקשת רשות הערעור על ההחלטה. זאת, שכן בנסיבות העניין, חרף הפגם הפרוצדורלי, זכותו המהותית של המבקש לטעון לא נפגעה (למשל, רע"א 4325/13 פלונית נ ' פלונים (18.12.2013); רע"א 7662/06 א.א. הנדסה בע"מ (אינג '

א.אידל) בע"מ נ ' ממשלת ישראל (15.11.2006); לעומת זאת, ראו החלטותיי ברע"א 8312/12 שפרן נ ' אלון החזקות ברבוע כחול-ישראל בע"מ (6.1.2013) וברע"א 5736/12 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ '

לוי (30.7.2012)), בהן התקבלו בקשות רשות הערעור). נראה, שבמקרה שלפנינו זכות הטיעון של המערער לא נפגעה, אלא להפך (ראו דבריי בסוף פסקה 7 לעיל). על כן, בנסיבות העניין, אף טענתו זו של המערער דינה להידחות. כאמור, על יסוד הנימוקים שלעיל דין הערעור להידחות לגופו.

10.

הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.