רע"א 7662/06 א.א. הנדסה בע"מ( אינג' א.אידל) בע"מ נ. ממשלת ישראל

1.המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיבה 1 לבית משפט השלום בבאר שבע. ביום 12.3.06 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום לתקן את כתב תביעתם בשל עובדות חדשות שנתגלו שהגיעו לידיעתם רק עם קבלת מסמכים, סידורם וארגונם. המשיבה 1 הגישה את תשובתה לבקשה ביום 22.3.06, בה הביע את התנגדותה לקבלת הבקשה.

2.ביום 27.3.06 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט ע' רוזין) אשר דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי נתן כבר החלטה קודמת לפיה יש לראות את המבקשים כמי שמיצו את זכותם לתקן את כתב התביעה או לדרוש גילויים של מסמכים נוספים. ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ולא ניתן לשנות מהחלטתו. כמו כן קבע בית המשפט כי המסמכים הנוספים שהתקבלו על ידי המבקשים לא צורפו לבקשה, וכי לא שוכנע שהתיקון המבוקש נובע ממסמכים אלו בלבד, ואינו בא לתקן מחדלים קודמים בהתנהלותם של המבקשים. כן ציין בית המשפט כי המבקשים לא צירפו לבקשתם כתב תביעה מתוקן בנוסח המבוקש ומחדל זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה.

3.בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' הנדל) נדחתה. בית המשפט ציין כי גישתו הכללית בעניין תיקון כתב תביעה הינה ליברלית, אך לנוכח הסתייגותו של בית משפט השלום בדבר הדרך בה הוגשה הבקשה, החלטות שונות בעבר, ולאחר עיון בכתב התביעה ובמהות התיקון הנדרש, לא מצא לנכון להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

4.על כך הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור זו. המבקשים מעלים שורה של טענות ותהיות שלטענתן הינן עקרוניות: לטענתם, לא ניתנה להם הזדמנות להגיב לתשובת המשיבה 1; לא נערך דיון בעל-פה בפני בית המשפט המחוזי למרות התניית הסכמתם לדון בבקשה כבערעור בהשלמת טיעוניהם; האם הם היו חייבים לצרף לבקשתם לתיקון כתב תביעה את כתב התביעה המתוקן המלא ואת המסמכים שנתגלו והאם יש במחדלים אלו לכאורה כדי להצדיק דחיית הבקשה; האם דחיית בקשה קודמת לתיקון כתב תביעה, בטרם היו בידיהם המסמכים הנוספים, מצדיקה דחיית הבקשה שהוגשה בעקבות גילוי המסמכים; כן הם טוענים שבקשת התיקון הוגשה כחודשיים וחצי לפני ישיבת קדם המשפט, וכי בשלב ראשוני זה היה מקום להיענות לבקשה.

5.דין הבקשה להידחות. המבקשים אינם מעלים כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. החלטות דיוניות מעין אלו הינם בסמכותה ובהתאם לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית והנטייה להתערב בהן בערכאות הערעור תהיה מצומצמת (ראו רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990)). אף בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה, את כתבי הטענות ואת התיקון המבוקש וסבר כי אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום. במצב דברים זה לא מצאתי נימוק המצדיק להביא את העניין בפני ערכאה שלישית.

6.עם זאת, ברצוני להעיר באשר לאחת מהטענות אותה העלו המבקשים. לטענת המבקשים, וכפי שעולה מהמסמכים שצורפו לבקשתם, לא ניתנה להם ההזדמנות להשיב לתשובת המשיבה 1, שכן ימים ספורים לאחר מתן תשובתה של המשיבה 1 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בבקשה. תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת באשר לבקשות בכתב כי:

המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחויבים, הוראות תקנת משנה (ג);

כבר הערתי בעבר שחובה על בית המשפט לפעול בהתאם לתקנה זו ולאפשר למבקש להגיב על תשובת המשיב תוך עשרה ימים, או תוך מועד אחר אותו יקבע (רע"א 2096/05 גזאוי נ' מוחיי-אלדין , תק-על 2005(4) 2750 (להלן: עניין גזאוי )). תקנה זו מגלמת בחובה את זכות הטיעון של בעל דין, ואין להקל בה ראש. למרות זאת, לא מצאתי כי בנסיבות מקרה זה מצדיקה טענה זו מתן רשות ערעור. ראשית, כידוע, אין טעות של בית המשפט מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל , בע"מ, תק-על 2006(2) 4347). שנית, נימוקיו של בית משפט השלום במקרה זה מסתמכים על התנהלות לקויה של המבקשים ועל החלטות קודמות בעבר, ולפיכך איני סבורה כי החזרת הדיון לבית משפט השלום תשנה את התוצאה, אף כי יודגש שבטענה זו אין כדי להשפיע, ככלל, על זכותו הדיונית של בעל דין להגיש תגובה לתשובת המשיב (ראו עניין גזאוי ). שלישית, העניין נבדק לגופו אף על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לא מצא לנכון להתערב בהחלטת בית משפט השלום. לפיכך, הגעתי למסקנה כי אין חשש שנגרם למבקשים עיוות דין, ולפיכך דין הבקשה להידחות.