רע"א 433/11אלג'ם אסי משה נ. המרכז לאיכות השינה ראשל"צ בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב ) ברת"ק 18788-09-10 שניתנה ביום 19.12.2010 ולפיו התקבל ערעור המשיבה על החלטת בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון (השופטת י' בלכר ) מיום 12.7.2010 שלא לבטל את פסק הדין שניתן נגדה במעמד צד אחד ועל פסק הדין שניתן נגדה.

1.

המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון כנגד המשיבה שסכומה 17,800 ש"ח. עניינה של התביעה הוא בליקויים שהתגלו במערכת ישיבה שנרכשה מן המשיבה ובתיקון שביצעו נציגי המשיבה באותה המערכת. במסגרת בירור התביעה הורה בית המשפט לתביעות קטנות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי מערכת הישיבה אינה ניתנת לתיקון והמליץ על ביטול העסקה תוך עריכת ניכוי מסוים. המשיבה ביקשה לזמן את המומחה לחקירה, ובהחלטתו מיום 8.4.2010 הורה לה בית המשפט לתביעות קטנות להפקיד סך של 750 ש"ח בתוספת מע"מ להבטחת שכר המומחה וכן לפרט מהן השאלות שברצונה להציג לו עד ליום 1.5.2010. משחלף המועד בו היה על המשיבה לבצע את הפעולות האמורות ומאחר שלא ביצעה את הפעולות, ניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אשר אימץ את המלצת המומחה שמונו מטעמו, ביטל את עסקת רכישת מערכת הישיבה וחייב את המשיבה בתשלום סכומים שונים למבקשים.

2.

לאחר מתן פסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק דין. המשיבה טענה כי ההחלטה מיום 8.4.2010 לא התקבלה אצלה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות מיום 12.7.2010. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי אין לקבל את הבקשה בהעדר תצהיר לתמוך בעובדות הנטענות בה. כן קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי בחינת התנהלותה והסיבה למחדלה אינם מצדיקים את ביטול פסק הדין.

על החלטה זו, על פסק הדין ועל ההחלטה מיום 8.4.2010 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי דן בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי רשות שניתנה, וקיבל את הערעור. הנימוק אשר עמד ביסוד החלטתו הוא כי היה על בית המשפט לתביעות קטנות לדון בטענות ההגנה שהעלתה המשיבה במסגרת כתב הגנתה ולנתחן והוא לא פעל כך. כן נקבע כי מאחר שמדובר בהליך המתנהל לפני בית המשפט לתביעות קטנות, "אין לעמוד על קוצו של יוד" בעניין צירוף תצהיר לתמיכה בטענות עובדתיות הנטענות בבקשה. בנוסף, נקבע כי יש לברר האם קיבלה המשיבה הודעה כי ההחלטה מיום 8.4.2010 ממתינה לה בבית הדואר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה לו לקיים דיון תוך זימון המומחה ומתן אפשרות לצדדים לחקור אותו. בנוסף, חייב בית המשפט המחוזי את המשיבה בהוצאות המבקשים בסך של 2,000 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי טעה כשהתערב בהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות שלא לבטל את פסק הדין וטעה כשהורה על ביטול פסק הדין. המבקשים עומדים על הנימוקים שעמדו ביסוד החלטת בית המשפט לתביעות קטנות אשר דחה את בקשת המשיבה לביטול פסק דין וסומכים ידם על נימוקים אלה. כן טוענים המבקשים כי בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי הוגשה באיחור ולא היה מקום להידרש לה. עוד טוענים המבקשים כי המשיבה לא עמדה בנטל הוכחת התנאי לביטול פסק הדין ולפיו סיכויי הגנתה הם טובים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מחוקק המשנה חרג מסמכותו כשהתקין את תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1977. לבסוף, טוענים המבקשים כי הבקשה מעוררות שאלות משפטיות החורגות מגדר הסכסוך הקונקרטי.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3)123 (1982)]. הלכה זו נכונה בפרט בנוגע לרשות ערעור בגלגול שלישי בהקשר של תביעות קטנות, אשר תינתן "במשורה ובמשורה" במקרים מדובר ב"עוול זועק" או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו למשל: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (לא פורסם, 18.1.2007), פסקה ו' להחלטת השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות הנזכרות שם). על אף טענותיהם של המבקשים, לא מצאתי כי בקשתם מעוררת שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור.

חלק מטענות המבקשים, לרבות הטענה בדבר חריגת מחוקק המשנה מסמכותו, כלל לא נטענו לפני בית המשפט המחוזי ואיני סבור כי מקרה זה נמנה על אותם המקרים יוצאי הדופן בהם על בית משפט זה להידרש לטענות שלא הועלו לפני הערכאה דלמטה [ראו למשל: ע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' רוסמן , פ"ד נ(1) 774, 789 (1996); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 650 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן )]. בנוסף, לא מצאתי כי יתר הטענות חורגות מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים. לכל היותר נוגעות הן ליישומן של הלכות ידועות באשר לשיקולים שישקלו בעת בחינה בקשה לביטול פסק דין, הן מתוך חובת הצדק והן על פי שיקול דעת בית המשפט (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח 395, 398-397 (1954); ע"א 32/83 אפל נ' קפח , פ"ד לז(3) 431, 438 (1983); גורן , בעמ' 374-371) ואין בכך כל עניין החורג מגדר עניינם של הצדדים.

בנוסף, אציין כי איני סבור שלפנינו מקרה של עיוות דין כה חמור עד כי יש מקום להתערבות בית משפט זה, הן מאחר שבית המשפט המחוזי חייב את המשיבה בתשלום הוצאות המבקשים בסכום לא מבוטל והן מאחר שלשני הצדדים תתאפשר חקירת המומחה מטעם בית המשפט במסגרת המשך בירור התביעה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.