רע"א 808/13 אנטון אלינור נ. חוטבא ג'לאל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.12.2012 (רע"א 20768-12-12, סגן הנשיא א' אברהם ). פסק דין זה נסב על החלטת בית משפט השלום בנצרת (ת"א 14296-01-10, השופטת ע' גולומב ), שבה נדחתה בקשת המשיבים לביטול פסק דין שניתן נגדם במעמד צד אחד. בית המשפט קמא קיבל את בקשת רשות הערעור על החלטה זו, ובהמשך לכך קיבל גם את הערעור עליה לגופו.

2.

המבקשת הגישה ביום 12.1.2010 תביעה כספית נגד המשיבים לבית משפט השלום, אשר נסבה על עסקה להחלפת רכבים שנערכה בין הצדדים בחודש ספטמבר 2009. בתביעתה טענה המבקשת שסמוך לאחר ביצוע העסקה היא גילתה שהמכונית אשר אותה קיבלה מהמשיבים עברה בעבר תאונת דרכים קשה, עובדה שלא הובאה לידיעתה קודם לכן. בשל כך, התבקש בית משפט השלום להורות על ביטולה של עסקת החליפין ולהשיב לה את שווי הרכב שמסרה למשיבים. בכתב הגנתם טענו המשיבים, בין היתר, כי בזיכרון הדברים שנחתם במעמד החלפת הרכבים צוין מפורשות כי כל אחד מן

הצדדים בדק את הרכב שנמסר לידיו לשביעות רצונו.

3.

ביום 20.1.2011 התקיימה ישיבת קדם משפט, במהלכה ציווה בית משפט השלום על הגשת תצהירי עדות ראשית. המשיבים לא עשו כן במועד. בעקבות זאת, נדחה מועד קיומה של הישיבה שנקבעה לשמיעת ראיות התביעה, והמשיבים קיבלו ארכה נוספת להגשת תצהיריהם. המשיבים לא הגישו את תצהיריהם גם במהלך תקופת הארכה שניתנה להם, ותחת זאת הגישו בקשה לדחייה נוספת של מועד הישיבה.

המשיבים לא התייצבו לדיון שדחייתו נתבקשה, אף על פי שבית משפט השלום טרם הכריע בבקשתם. במעמד זה קבע בית משפט השלום מועד חדש לשמיעת ראיות, וכן הורה כי תצהירי העדות הראשית של המשיבים יוגשו בתוך 20 יום. המשיבים לא הגישו את תצהיריהם במועד החדש שנקבע לכך, ואף לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 9.2.2012. בנסיבות אלה, נתן בית משפט השלום פסק דין במעמד צד אחד, שבו התקבלה תביעת המבקשת.

4.

ביום 7.8.2012 הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדם. במסגרת הבקשה – שהוגשה באמצעות עורך דין שונה מזה שייצגם בהליכי התביעה – טענו המשיבים כי רק ביום 2.8.2012 נודע להם אודות פסק הדין שניתן נגדם, וזאת רק לאחר שהוחל בהליכי הוצאה לפועל מכוחו. לטענתם, הם סמכו על כך שבא-כוחם דאז יטפל בהגנתם מפני התביעה, אלא שזה לא עדכן אותם בעניין.

5.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה ביום 20.11.2012. בית משפט השלום התייחס לאיחור בהגשת הבקשה, וציין שלכאורה אין בידי המשיבים טעם מיוחד המצדיק את דחיית המועד להגשתה. עם זאת, הוא דן בבקשה גם לגופה, עמד על מחדליהם של המשיבים בניהול הגנתם, וקבע שלא ניתן לקבל את הטענה כי מקור הליקויים הוא בהתנהלות בא-כוחם בלבד. מבעל דין המתדיין בבית המשפט, כך נקבע, מצופה להתעניין בגורל ההליכים הנוגעים לו, מה גם שבנסיבות העניין המשיבים היו מודעים היטב לקיום ההליך המשפטי נגדם – שהרי כאשר הושעה בא-כוחם באופן זמני מלשכת עורכי הדין, הם דאגו לכך שהטיפול בעניינם יועבר עד לסיום השעייתו לידי עורך דין אחר. בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי ממילא סיכוייהם של המשיבים להדוף את התביעה שהוגשה נגדם הם מוגבלים, בהתחשב בהחלטה מיום 10.11.2011, הקובעת שיהיו מנועים מלהעיד עדים מטעמם ככל שלא יגישו את תצהיריהם במועד.

6.

המשיבים הגישו בקשת רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום, אשר נדונה כערעור והתקבלה. בית המשפט קמא עמד בפסק דינו על מחדליהם של המשיבים, אולם הוסיף שאין לזקוף אותם לחובתם באופן מלא, בהתחשב בכך שההתנהלות הדיונית הקלוקלת נבעה מהתרשלותו של בא-כוחם דאז. בכל הנוגע לסיכויי הגנתם של המשיבים, בית המשפט קמא ציין שטענתם המרכזית, לפיה המבקשת הסכימה לרכוש את המכונית כמות שהיא, איננה בעלת סיכוי רב להתקבל. עם זאת, הוא הוסיף וקבע שיש מקום לשמוע את טענותיהם לגבי היבטים אחרים של התביעה – בכל הנוגע לשאלה האם היקפו של הנזק שהתגלה במכונית מצדיק את ביטול העסקה, כמו גם ביחס לגובהו של סכום התביעה. בהקשר זה, בית המשפט קמא ציין שעיון בכתב התביעה אינו מבהיר כיצד חישבה המבקשת את הסכומים הנתבעים.

7.

לטענת המבקשת, בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד – איזה משקל יש לייחס לעובדה שהאחריות למחדלים הדיוניים בגינם ניתן פסק הדין רובצת לפתחו של בא-כוח המבקש, להבדיל מן המבקש עצמו. בהקשר זה המבקשת מצביעה על כך שפסק דינו של בית המשפט קמא עומד לכאורה בסתירה להלכה שיצאה מלפני בית משפט זה בבר"ע 88/72

אורן נ' מיכאל , פ"ד כו(1) 772, 774 (1972) (להלן: עניין אורן ) לפיה בעל דין שניתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד כתוצאה מהתנהלות לקויה של בא-כוחו ימצא את תרופתו בתביעת פיצויים נגד בא-הכוח, ולא בביטול פסק הדין. לגופו של עניין, המבקשת טוענת כי לא הייתה כל הצדקה לביטול פסק הדין מקום בו גם בית המשפט קמא העריך – לשיטתה – את סיכויי הגנתם של המשיבים כקלושים. המבקשת מוסיפה ומדגישה את הפגיעה הקשה שנגרמה לה בעקבות ביטול פסק הדין, כמי שתידרש לשוב ולנהל את תביעתה באופן מלא, לאחר תקופה ארוכה שבה סברה כי ההליך המשפטי בא אל סיומו.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים.

9.

כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" תינתן על ידי בית משפט זה במשורה, במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעל חשיבות כללית החורגת מעניינם האישי של בעלי הדין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של המבקשת איננו מקרה מסוג זה. השאלות העומדות ביסוד בקשתה נסבות, לכל היותר, על דרך יישומן של ההלכות הנוגעות להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ואין בהן כל היבט כללי החורג מעניינם של הצדדים (ראו למשל: רע"א 433/11 אלג'ם נ' המרכז לאיכות השינה ראשל"צ בע"מ , בפסקה 5 (9.2.2011)). לכך ניתן להוסיף, כי טעות ביישום ההלכות הרלוונטיות – וזאת מבלי לחוות דעה באשר לכך בנסיבות העניין – אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (6.9.1996); רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ , בפסקה 6 (15.11.1998); רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , בפסקה 3 (18.6.2006)). לכאורה, ניתן אף לסבור שכלל זה מקבל משנה תוקף מקום בו טעותו של בית המשפט אפשרה את שמיעתן לגופן של טענות בעל דין אשר לא היה מקום לשמען – להבדיל ממצב דברים שבו הטעות הובילה לסגירת שערי בית המשפט בפני בעל דין שהיה מקום לשמעו (בשים לב למשקל שיש לייחס לזכות הגישה לערכאות. השוו: ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נח(1) 577, 582 (2003); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה ולטלוויזיה בבית אל על , פ"ד נה(5) 43, 48-46 (2001)).

10.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא ראיתי לתת צו להוצאות.