רע"א 4342-23 רע"א 4342-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי וא' באומגרט) בע"א 30820-10-22 מיום 10.4.2023 ועל החלטתו מאותו יום, שבגדרם התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (השופט ע' רוזינס) בת"א 47008-06-13 מיום 31.8.2022. בצד הבקשה שלפניי הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטתו האמורה, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע בתמצית

2.ביום 23.6.2013 הגישה המשיבה, באמצעות הוריה, תביעה נגד המבקשת לבית משפט השלום, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה במהלך לידתה. במסגרת בירור התביעה מינה בית משפט השלום מומחה מטעמו, בתחום המיילדות והגניקולוגיה, שתמך בטענות המשיבה. בפסק דינו, בחר בית משפט השלום שלא לאמץ את חוות-דעתו ואת מסקנותיו של המומחה מטעמו, והעדיף את חוות דעת המומחים מטעם המבקשת. בהמשך לכך, דחה בית משפט השלום את התביעה. על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור; הורה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בנוסף למומחה שמונה על ידי בית משפט השלום (להלן: המומחה), והורה על השבת התיק לבית משפט השלום. בהחלטה נפרדת מאותו יום, ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטת המינוי בהתאם לאמור בפסק הדין (להלן: החלטת המינוי).

3.על פסק דין זה ועל החלטת המינוי הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה נטען, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי טעה כשהתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, וכשהורה על מינוי מומחה מטעם ערכאת הערעור, חלף המומחה ממנו התרשמה הערכאה הדיונית. כמו כן, טוענת המבקשת כי המומחה שמונה נעדר הכשרה וניסיון בתחום הרלוונטי. כאמור, המבקשת ביקשה שנורה על עיכוב ביצוע פסק הדין והחלטת המינוי, במובן זה שלא ימונה המומחה ולא יתחדש הדיון בתיק בבית משפט השלום, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

דיון הכרעה

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה.

הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תידרש לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא אם זו מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כשקיים חשש לעיוות-דין (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הקונקרטי ואיננה מעוררת כל שאלה עקרונית כאמור. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות-דין.

אוסיף, כי העובדה שערכאת הערעור שינתה מפסק-דינה של הערכאה הדיונית, אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור כאמור (ראו: רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פס' 7 (3.1.2018); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית 2012)). די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה.

5.למעלה מן הצורך, אעיר כי אף לגוף הדברים, לא ראיתי כי נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטת המינוי. אכן, בית המשפט המחוזי התערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ואולם מקובלת עליי לחלוטין הנמקתו בנדון, ואף לגישתי מדובר באחד מהמקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור כאמור (ראו: ע"א 9226/17 פולק נ' ALLIANZ VERSICHERUNGS-AG (28.7.2019); ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל (8.9.2011)).

בשולי הדברים, אעיר כי הטענות בנוגע לזהות המומחה, מקומן בהליך המתברר בנדון בבית המשפט המחוזי, אשר טרם ניתנה בו הכרעה סופית, כעולה מנספחי הבקשה.

6.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

משעה שהגעתי למסקנה זו, אין צורך להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.