פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4352/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. יואל קלמס
2. יהושע וינברג
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק
ברדריאן
2. חיים קהתי
בקשות רשות ערעור על החלטה של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 9796/06 מיום 21.5.2006, שניתן על-ידי
כבוד השופטת ר' רונן
בשם המבקשים: עו"ד גיא
וינברג; עו"ד יובל-מאיר זפיר
בשם המשיבים: עו"ד אמיר
מרגלית
החלטה
בין המבקשים למשיבים התנהלו הליכים משפטיים, במסגרתם ניתן כנגד המבקשים פסק-דין אשר הורה להם לשלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח (להלן: פסק-הדין).
ביום 5.1.2006 פתחו המשיבים כנגד המבקשים בהליכי הוצאה לפועל, לביצוע פסק-הדין.
ביום 8.2.2006 הגישו המבקשים לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי". בד-בבד עם הגשת הבקשה, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, עד להחלטה בבקשת ה"פרעתי".
ביום 9.3.2006 דחתה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת י'' גרינוולד-רנד) את בקשתם של המשיבים בטענת "פרעתי" וביום 27.3.2006 הורתה על המשך ביצוע הליכי ההוצאה לפועל כסדרם.
על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים ביום 27.4.2006 ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענם, כי פרעו את חובם למשיבים באמצעות הפקדת המחאה בנקאית לידיהם. כחלק מהערעור, ביקשו המבקשים לעכב את ביצוע הליכי הוצאתו לפועל של פסק-הדין.
ביום 21.5.2006 החליט בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' רונן) לדחות את בקשתם של המבקשים לעכב את ביצוע פסק-הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענים המבקשים, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא הורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין עד לדיון בערעור בעניין טענת ה"פרעתי" שלהם.
מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וטוענים, כי אין כל מקום לקבל את הבקשה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים אף לא הראו מדוע קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" וכי רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות, כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקשים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח ', פ"ד נ (1) 668; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).
באשר לעניינם של המבקשים – ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור, ואפילו סברתי כי הסיכויים מאוזנים – הרי שכידוע, רק "בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת" יעכב בית-המשפט את ביצועו של פסק-דין לקיום חוב כספי (ראו, למשל, רע"א 1688/06 כרמלה נגר ובניה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (טרם פורסם)). במקרה דנן, לא הראו המבקשים מדוע ביצועו של פסק-הדין יגרום להם נזק שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו באמצעות פיצוי כספי, באם יתקבל ערעורם בטענת ה"פרעתי".
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכת-דינם של המשיבים, בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף כדין.
ניתנה היום, א' בחשוון תשס"ז (23.10.2006).
ש ו פ ט