רע"א 4359/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ. יאיר רבינוביץ,רו"ח-יו"ר הרשות לבקרת

אחרת, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד מחצית שוויו העדכני של תיק ההוצאה לפועל בקופת בית המשפט. לאחר קבלת התגובה, ביום 21.2.06, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף לכך שתוך 10 ימים תפקיד המבקשת את מלוא שוויו של תיק ההוצאה לפועל במזומן או בערבות בנקאית. עוד קבע בית המשפט, כי אם לא יופקדו המזומן או הערבות, ניתן יהיה לעתור לחילוט הערבות הקיימת. לבקשת המבקשת, הוארכה תקופת 10 הימים לתקופה של 30 ימים.

2.המבקשת הגישה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם (רע"א 2524/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יו"ר הרשות לבקרת תקציבים (לא פורסם, 10.4.06)). בית המשפט העליון (כבוד השופט א' גרוניס) דחה את הבקשה, בציינו כי בעצם השתת התנאי יש משום אי היעתרות מלאה לבקשה, המצריכה הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור ולא בקשת רשות ערעור. בית המשפט הוסיף, כי אף אם תיבחן הבקשה כאילו מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע דינה להידחות, מאחר ומדובר בפסק דין כספי, וכן מאחר שסכום הפסק אמור להיות מופקד בלשכת ההוצאה לפועל, ולא יגיע לידי המשיב עד להכרעה בערעור, ולכן אין חשש ליצירת מצב בלתי הפיך. משלא הפקידה המשיבה מחצית שוויו של תיק ההוצאה לפועל כפי שנדרשה, הגיש המשיב לרשם בקשה לחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה. ביום 29.3.06 נתן הרשם ארכה אחרונה להפקדת הערבות עד ליום 3.4.06, בקובעו כי אם לא תופקד הערבות עד מועד זה, תחולט הערבות שכבר הופקדה. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. המשיבה הגישה שוב בקשה לחילוט הערבות לרשם, וביום 16.5.06 נעתר הרשם לבקשה, והורה על חילוט הערבות הבנקאית שהופקדה, בסך של 1,950,000 ש"ח, וכן קבע כי על הבנק לשלמה לטובת המבקש.

3.המבקשת הגישה לרשם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 16.5.06 והוא, דחה אותה. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור לבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן). ביום 21.5.06 דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו:

לנוכח האמור בהחלטתו של כב' השופט גרוניס מיום 10.4.06 להודעת הערעור המתייחסת להחלטה מיום 29.3.06 נראה שמדובר "במחזור" של בקשות חוזרות. הבקשה נדחית.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.המבקשת סבורה כי יש ליתן לה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצועה של החלטת החילוט. לדבריה, אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה, יסוכל הערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי על החלטת החילוט, שכן כספי הערבות יועברו לידי המשיב, והוא יעבירם לחברה, והמבקשת לא תוכל להיפרע מהחברה אם יתקבל ערעורה, מאחר ומצב החברה הוא בכי רע.

המשיב טוען, כי טענותיה של המבקשת נדחו על-ידי השופט גרוניס בהחלטתו מיום 10.4.06, אשר לנגד עיניו עמדה, בין היתר, החלטת הרשם בדבר זכותו של המשיב לעתור לחילוט הערבות הקיימת. על כן, לטענתו, מדובר במחזור טענות ובניצול לרעה של הליכי בית המשפט, וחל הכלל של מעשה בית דין, לפיו יש לדחות את הבקשה על הסף. לטענת המשיב, החלטת הרשם מיום 16.5.06 אינה אלא אישור טכני להחלטתו מיום 21.2.06, החלטה אשר עמדה, כאמור, לנגד עיני השופט גרוניס בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע. כמו כן, מתנגד המשיב לעיכוב ביצוע ההחלטה גם לגופו של עניין.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה . מבלי להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע גופה, דומה כי נפלה שגגה תחת ידי בית המשפט המחוזי. יש להבחין בין שתי בקשות לעיכוב ביצוע במסגרת ההליכים דנן. הראשונה , היא הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של הרשם בו דחה את ההתנגדות לביצוע השטר, עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין. בקשה זו התקבלה על-ידי הרשם בתנאי שיופקד מלוא החוב הפסוק. השופט גרוניס דחה את בקשת רשות הערעור על החלטה זאת, בציינו כי ההליך הנכון במקרה זה היה הגשת בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט העליון. השופט גרוניס הוסיף, כאמור, כי גם אם ידון בבקשה כבבקשה לעיכוב ביצוע, יש לדחותה לגופה. המבקשת אינה משיגה כמובן על החלטתו זו של השופט גרוניס באופן כלשהו. בנוסף, אין היא טוענת כנגד התנאים שקבע הרשם לצורך עיכוב הביצוע. הבקשה השניה לעיכוב ביצוע מתיחסת להחלטת הרשם לחלט את כספי הערבות שהפקידה המשיבה כתנאי לעיכוב הביצוע הארעי, עד לערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. החלטת השופט גרוניס לא התיחסה להחלטה זו כלל וכלל. ראיה לכך ניתן למצוא בשלושה: ראשית , השופט גרוניס מציין כי החלטתו עוסקת בבקשה לביצוע פסק דין. משמע, החלטתו לא התייחסה לעיכוב ביצוע החלטת החילוט. כידוע "...החלטה, אשר אינה במהלך דיון תלוי ועומד, וכל עניינה מתן הוראות לביצוע פסק-דין, החלטה זו בהכרח תהיה טפלה לפסק-הדין שאותו היא באה לבצע, ולפיכך, היא "החלטה אחרת", אשר ערעור עליה טעון מתן רשות להגשתו" (ע"א 2817/91 מימון נ' אומרן , פ"ד מז(1) 152, 158 (1993)). החלטת החילוט טפלה למחלוקת העיקרית בין הצדדים, וכל עניינה הוא ביצוע פסק הדין אשר דחה את ההתנגדות לביצוע השטר, ולפיכך מדובר בהחלטה אחרת. לכן, השופט גרוניס הבהיר בהחלטתו, הן בציינו כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, והן בבוחנו את הבקשה לרשות ערעור כאילו מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, כי הוא מתייחס להחלטת הרשם רק בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולא בנוגע לחילוט הערבות.

6.שנית , החלטת הרשם מיום 21.2.06 אשר עמדה לנגד עיני השופט גרוניס, אינה קובעת כי אם לא יופקד החוב הפסוק תחולט הערבות, אלא קובעת רק כי "לא יופקדו המזומן או הערבות, ניתן יהיה לעתור לחילוט הערבות הקיימת". החלטת הרשם פתחה פתח בפני המשיב לעתור לחילוט הערבות אם לא תפקיד המבקשת את יתרת החוב הפסוק, ועל כן אין מדובר בהחלטה מהותית המאפשרת למשיב לפנות אל הבנק ולחלט את הערבות, אלא עדיין נדרשה לאחר החלטה זו החלטה נוספת המורה על החילוט. אף המשיב סבר כך, ולראיה הבקשות שהגיש לחילוט הערבות מיום 29.3.06 ומיום 6.4.06. הרשם קבע במפורש כי הערבות תחולט בהחלטותיו מיום 29.3.06 ומיום 16.5.06. ודוק: אין מדובר בהחלטות טכניות שאך מאשרות את שנקבע בהחלטה מיום 21.2.06, כטענת המשיב, אלא בהחלטות מהותיות, שניתנו לאחר שנוכח בית המשפט כי המבקשת לא הפקידה את הכספים שנדרשה. על כן, השופט גרוניס אף לא יכול היה להתייחס בהחלטתו להחלטת החילוט, באשר זאת לא באה לאוויר העולם עת נתן את החלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע.

7.שלישית , כפי שציינה המבקשת, השופט גרוניס נימק את דחיית הבקשה, בין היתר, בכך שסכום הפסק אמור להיות מופקד בלשכת ההוצאה לפועל ולא להגיע לידי המשיב עד להכרעה בערעור. מכאן עולה שלא הייתה בפניו החלטת החילוט, אשר מעבירה לידי המשיב ישירות מחצית מהסכום הפסוק, מבלי שהכספים מגיעים לידי לשכת ההוצאה לפועל.

8.מנימוקים אלה, ברי כי הטעם לפיו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, היינו שנוכח האמור בהחלטת השופט גרוניס מדובר "במחזור" של בקשות חוזרות, אינו יכול לעמוד. אין מדובר במחזור של הבקשה הקודמת לעיכוב ביצוע בה דן השופט גרוניס, אלא בבקשה לעיכוב ביצוע חדשה ושונה. יצוין עוד, כי כותרת ההחלטה הינה "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין", על אף שמדובר, כאמור, בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה אחרת. בשולי הדברים אוסיף, כי קיימת בעיתיות גם בהחלטת הרשם בה דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על החילוט ללא נימוק כלשהו (על חשיבותה של חובת ההנמקה ראו: רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני , תק-על 2006(1) 956 (2006)). אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהבקשה לעיכוב ביצוע החלטות החילוט של הרשם מוחזרת לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בה לגופה.

צו עיכוב הביצוע הארעי שהוצא על ידי ביום 25.5.06 יישאר בתוקפו עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, או עד להכרעה בערעור שנידון בפניו (ע"א 8693/06), לפי המוקדם.

המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ש"ח, וכן בהוצאות משפט.