רע"א 4366/17 עיריית ירושלים נ. רותם ברוך

1.בבית משפט השלום נדונה תביעתה של המשיבה שנפלה ממתקן "קרוסלת תלייה" באחד מגני השעשועים בעיר ירושלים, וכתוצאה מכך נחבלה ונקבעה לה נכות בשיעור של 10% עקב רגישות והגבלה תפקודית בקרסול ונכות בשיעור של 5% עקב צלקות (להלן: התאונה ). התאונה ארעה בשנת 2007, כאשר המשיבה הייתה בת 15, סמוך לשעת חצות, עת המשיבה וחבריה השתעשעו בגן ואחד החברים סובב במהירות את המתקן שעה שהמשיבה נתלתה עליו.

בית משפט השלום מצא כי המתקן ממנו נפלה המשיבה עמד בדרישות התקן הישראלי ואינו מסוכן כשלעצמו; כי השימוש שעשתה המשיבה במתקן מהווה שימוש חורג ובלתי רגיל; כי אף נדנדה רגילה עשויה להיחשב "מסוכנת" לו ינדנדו את היושב עליה בכוח כזה שיגרום למתנדנד ליפול. כן נדחו טענות המשיבה כי היה על העירייה להציב שילוט בו יובהר הגיל המתאים לשימוש במתקן ואופן השימוש הנכון בו, וכן כי היה עליה לדאוג לתאורה מתאימה לשעות הלילה.

2.ערעור המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע כי בקרוסלה טמון סיכון ככל שנעשה בו שימוש במהירות העולה על 5 מטרים לשנייה; כי נראה שבעת התאונה מהירות הקרוסלה הייתה גבוהה במידה משמעותית מן הרף שנקבע; כי היה על העירייה להציב שילוט מתאים שיזהיר מפני הסכנה וכי קיים קשר סיבתי בין אי-הצבת השילוט לנזק. משכך, נקבע כי על העירייה לפצות את המשיבה תוך ייחוס אשם תורם בשיעור של 20% למשיבה.

3.על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשה בקשת רשות הערעור דכאן.

העירייה טוענת בבקשתה להשלכות רוחב לגבי כל מתקני השעשועים הפזורים בגנים השונים ברחבי הארץ. לטענתה, משמעות פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא שהמתקנים כביכול מהווים מתקנים מסוכנים וכי נפקות פסק הדין היא כי חלה חובה להתקין שילוט ותאורה לגבי כל מתקן ומתקן. עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מביא להרחבה משמעותית בהיקף האחריות בנזיקין של רשויות מקומיות ושל מחזיקים בגנים ציבוריים, עד כדי אחריות כמעט מוחלטת ביחס לכל נזק שיגרם כתוצאה משימוש במתקן שעשועים.

4.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה.

אין ניתנת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא אם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים, ו אף אם נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין עניין זה כשלעצמו מצדיק מתן רשות ערעור (בע"מ 1491/16 פלונית נ' פלוני

(14.4.2016) ; רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט

(18.6.2006)). ענייננו במקרה פרטני, בגן שעשועים מסוים, במתקן מסוים ובתאונה שהתרחשה בנסיבות מסוימות. גם אם שגה בית המשפט המחוזי ביישום הדין ובהרחבת סטנדרט הזהירות מעבר למידתו הראויה במקרה הקונקרטי – ולא אכחד כי העירייה העלתה טענות כבדות משקל בבקשתה – איני סבור כי יש להשליך מפסק הדין על כלל הגנים הציבוריים וכלל המתקנים בגני השעשועים בארץ, וכל מקרה צריך להיבחן לגופו. משכך, אין מקום למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

5.אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.