רע"א 4375/12 יאיר רחמין נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 25513-08-11, כבוד השופט י' נועם ) מיום 19.4.2012 לפיה נדחתה בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה על עיכוב ההליכים שננקטים על-ידי המשיב (להלן - הבנק ) בלשכת ההוצאה לפועל לשם מימוש נכסי המבקשים, וזאת עד למתן פסק דין בתובענה.

2.

המבקשים הם בעלי שליטה בחברת הציבורית נידר המצויה בהקפאת הליכים. לטענת המבקשים, בינם לבין הבנק נכרת הסכם אשר סלל את הדרך לרכישת מקרקעין שבבעלות נידר "בסכום העולה בעשרות מליוני שקלים על הסכומים עליהם דובר טרם ההגעה לסיכום בין המבקשים לבין הבנק". לטענת המבקשים הבנק מתנער מההסכם ובחר לממש את כל הבטוחות שבידיו לצורך הבטחת סכום של 8 מליון ₪, אשר הוזרם ישירות לחברת נידר, במסגרת רכישת המקרקעין בהולילנד. המבקשים הגישו תביעה ובה ביקשו להצהיר שההסכם שנכרת בין הצדדים הריהו שריר וקיים. במקביל הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני.

2.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. באשר לסיכויי התביעה, נקבע, כי בכל הנוגע לסעד העיקרי לפיו נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה, הסיכויים הם קלושים. הודגש כי נציגי הבנק שהשתתפו בפגישה הרלוונטית הכחישו כי נכרת הסכם מחייב והבהירו כי כל הצעה טעונה אישור של הנהלת הבנק. כמו כן הודגש כי בהליכים קודמים שהתנהלו, לא טענו המבקשים כי נכרת הסכם מחייב בינם לבין הבנק. באשר למאזן הנוחות נפסק כי המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי, ובפרט שהדירות שמשמשות לשעבוד החוב כלפי הבנק הן מושכרות. מנגד הודגש שהמשיב הוא בנק בעל חוסן כלכלי ויכולת פירעון מובטחת, וככל שייקבע כי עליו להחזיר את הכספים, הרי שהמבקשים יוכלו להיפרע ממנו. בנוסף הודגש כי החוב נשוא המחלוקת צובר ריבית ותופח מידי יום באופן בלתי יחסי אל מול הביטחונות שבחזקת הבנק.

3.

לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי סיכויי הערעור קלושים, זאת הואיל וקיימות ראיות רבות וחיצוניות המאששות את טענתם בדבר הסיכום שהושג בין הבנק לבין המבקשים. באשר למאזן הנוחות נטען כי לא מן הנמנע שלאחר שהבנק יממש את הנכסים יתברר כי הוא אוחז שלא כשורה במשכון, בעוד שבידי הבנק בטוחות ששוויין פי שלושה משיעור החוב.

4.

מנגד טוען הבנק שהבקשה לוקה בשיהוי, חוסר ניקיון כפיים, ובפועל כוללת טענות ועובדות רבות שכלל לא נטענו בהליך קמא. הבנק הציג תשתית ראייתית, המוכיחה לשיטתו שלא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים ולפיכך דין הבקשה להידחות.

5.

עיון בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מעלה כי מרבית הטענות שנטענו בבקשת הרשות לערער כלל לא הועלו בבית משפט קמא. לכן לא מצאתי לנכון להתייחס או לדון בשלל הטענות מסוג זה שנטענו בבקשה שלפניי. עיון בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא מוביל למסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית שבכוחה להוכיח כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשים. לא הוכח שייגרם נזק בלתי הפיך עקב דחיית הבקשה. המבקשים טענו בבקשה למתן סעד זמני שהוגשה לבית משפט זה, כי חלק מהדירות משמשות למגורים, אך לא מצאתי תימוכין לכך. בית המשפט המחוזי אף התייחס לכך בהחלטתו. על בסיס התצהירים שהונחו וחקירתו הנגדית של המבקש 3, נקבע, כי הדירות מושכרות וכי אינן משמשות לדירות מגורים. מסקנה זו משליכה באופן ברור על מאזן הנוחות.

6.

לא מצאתי טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיקה מתן רשות ערעור, ולפיכך דין הבקשה להידחות. המבקשים ישאו בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורכי דינו בסך של 5,000 ₪. הצו הארעי שניתן ביום 14.6.2012 מבוטל בזאת.