רע"א 4398-24 רע"א 4398-24

לפניי 'בקשה דחופה למתן סעד זמני', לעיכוב ההליך המתנהל לפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ה' סילש) בת"א 49524-04-23; זאת, עד למתן הכרעה בבקשה לרשות ערעור שהוגשה בתיק זה, והועברה לדיון לפני הרכב – הקבוע ליום 02.01.2025.

1.בקשת רשות הערעור נושא הבקשה שבכותרת, הוגשה מטעם מדינת ישראל, משרד האנרגיה והתשתיות, רשות הגז הטבעי ומנהל רשות הגז הטבעי (להלן, יחד: המבקשות) – על החלטת בית משפט קמא מיום 24.03.2024, בגדרה נדחתה בקשתן לסילוק תביעת המשיבה, סופר אנ.ג'י. חברה לחלוקת גז טבעי בע"מ (להלן: המשיבה או החברה), על סך של כ-202 מיליון ש"ח – על הסף.

2.ברקע התביעה, מכרז להקמת רשת חלוקת גז טבעי באזור המרכז, בו זכתה המשיבה בשנת 2009, ועמה עוד 5 חברות, שאינן צד להליכים כאן. בגדרה של התביעה, הועלו שורה ארוכה של טענות נגד התנהלות מוסדות רבים מבין מוסדות המדינה, החל מכנסת ישראל ועד למוסדות תכנון, כמו גם נגד גופים פרטיים, או גופים המצויים בתווך, ככאלה שנהנים ממעמד סטטוטורי מסוים, כגון מכון התקנים.

3.בעיקרם של דברים נטען, כי התנהלות המדינה לאחר המכרז גרמה למספר 'ראשי נזק' למשיבה, ובהם: הגדלת הוצאותיה של המשיבה במסגרת המכרז; הקטנת הכנסותיה בשל העיכוב בקידום הפרויקט; וכן יצירתה של רגולציה פגומה ואווירה רגולטורית בעייתית, שהרתיעה צרכנים מהתחברות לרשת החלוקה. אופי הנזק שמפורט בתביעה, בתמציתיות רבה, מתבסס על המודל הכלכלי המתוכנן של החברה, על בסיסו הוגשה הצעתה עוד בשנת 2009, ועומד לטענתה על כ-202,303,000 ש"ח.

4.על-ידי המבקשות הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת התיישנות ושיהוי כבד בהגשת התביעה; היעדר עילה; היעדר יריבות; העדר סמכות; אי-מיצוי הליכים; ועוד. בית משפט קמא דחה את הבקשה, הגם שמצא כי המבקשות אוחזות בידיהן טענות 'כבדות משקל'. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבכותרת, שלאחר עיון בה, כאמור, מצאתי להעבירה לדיון לפני הרכב.

5.ביני וביני הוגשה על-ידי המבקשות בקשה לעיכוב הליכים בשל 'הליך תלוי ועומד' לפני בית משפט קמא, וזאת עד שיחלפו 30 ימים ממועד מתן החלטתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור שהוגשה. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 02.08.2024, מן הטעם כי אין הוא הולם את ההלכות בדבר 'הליך תלוי ועומד', ובראי נקודת המוצא לפיה אין בעצם הגשת בקשת רשות ערעור כדי להביא לעיכוב ההליך המתנהל בערכאה הדיונית. כן עמד בית המשפט על כך שההחלטה נושא בקשת רשות הערעור ניתנה עוד בחודש מרץ 2024, שלאחריה המתינו המבקשות משך חודשים ארוכים קודם שהוגשה בקשתם לעיכוב הליכים. במהלך אותם חודשים, צוין, הוצגו לפני בית משפט מצגים ברורים מפורשים על פיהם הצדדים פועלים לצורך איסוף החומרים והעמדת המידע הרלבנטי לפני הצד שכנגד. לא זו אף זו, מטעם הצדדים הוגש הסדר דיוני לעניין ההליכים המקדמיים, וזאת לאחר הגשת בקשת רשות הערעור כאן, בחודש מאי 2024. מכל אלה, ובמכלול הדברים, מצא בית משפט קמא כי נקודת האיזון בתיק זה אינה מצויה על דרך של עיכוב ההליכים המקדמיים, וכי קיים אינטרס של בעלי הדין, כמו גם אינטרס ציבורי בקידומו של ההליך.

6.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 53292-09-24), וזו נדחתה בהחלטת השופט ד' מינץ מיום 03.11.2024. נקבע, כי הגשת בקשה לעיכוב ביצוע או קבלת סעד זמני לתקופת הערעור, צריך שתוגש במסגרת בקשת רשות הערעור הראשונה. אולם, משבחרו המבקשות לנקוט בדרך של הגשת בקשה לעיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד, מסורה סמכות זו לערכאה הדיונית, אשר דנה והכריעה בה כדין. כן נקבע, כי בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שניתנה בערכאה הדיונית איננה הליך אחר או מקביל, וודאי שלא מדובר בשתי תובענות שונות המעוררות 'שאלות דומות'. נקבע, כי מדובר בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אותה היה על המבקשות להגיש, מבראשית, במסגרת התיק שבכותרת, וזאת בהתאם להוראות תקנה 145 לתקנות סדר דין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

7.מכאן הבקשה למתן סעד זמני שלפניי.

8.לטענת המבקשות, הדחיפות במתן הסעד נובעת, בין היתר, מכך שההליך דלמטה ממשיך להתברר גם בימים אלה. בתוך כך, נדרשות המבקשות להעביר שאלונים ומענה לשאלונים לאחר שהמשיבה העבירה להם תצהיר גילוי מסמכים שכולל כ-219,003 מסמכים הרלבנטיים, לשיטתה, לתביעתה. היקף החומרים כאמור, מחייב השקעת משאבים ותשומות משמעותיות, תוך 'ריתוקם' של עובדים רבים ברשות הגז הטבעי – משאבים ומאמצים שיתייתרו, ככל שתתקבל בקשת רשות הערעור בסופם של דברים. עוד עומדות המבקשות על מספר מועדים שנקבעו להמשך בירור התביעה בבית משפט קמא, ובהם: המועד הקבוע ליום 07.12.2024 לשליחת דרישות לגילוי מסמכים ספציפי ודרישות הדדיות למענה על שאלונים; המועד הקבוע ליום 07.01.2015, בו יש להשיב לשני ההליכים האמורים; והדיון הקבוע ליום 19.01.2024 בבית המשפט קמא.

אשר למועד המאוחר בה הוגשה הבקשה שבכותרת נטען, כי ביום 14.11.20245 הגישה המשיבה את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, ואך אז התחוור למבקשות כי הוא כולל הפניה כללית ל-219,003 מסמכים, וללא פירוטו של כל מסמך, כנדרש לפני התקנות ועל פי התכלית העומדת בבסיסן. בעניין זה יצוין, כי על-ידי המבקשות הוגשה בקשה ייעודית למתן הוראות, שעוד תלויה ועומדת לפני בית משפט קמא.

9.עיינתי בבקשה, אך לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לה, בעת הזו. מבלי להביע כל עמדה ביחס לשאלת סיכויי ההליך, אותו מצאתי להעביר לדיון לפני הרכב; משיקולים של מאזן נוחות, איני סבור כי בעת בה הוגשה הבקשה, נוטים אלו לטובת המבקשות. כאמור, נקודת המוצא היא כי אין בעצם הגשת בקשת רשות הערעור כדי לעכב את ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית. אומנם, אין ספק כי התגוננותן של המבקשות במסגרת התביעה, כפי היקפה, כרוכה בהשקעת משאבים ותשומות משמעותיות – וככל שתתקבל בקשת רשות הערעור, יתייתר הצורך בהשקעתם; אולם כאמור, הצדדים הגיעו זה מכבר להסדר דיוני בעניין זה, וזאת בצילה של בקשת רשות הערעור שהוגשה. במובן זה, טוב לו היה עולה בידי המבקשות להגיע להסכמות דיוניות עם הצד שכנגד גם בעניין זה, אך דומה כי הדבר לא צלח. כך גם בכל הנוגע לטענות המבקשת אשר להתנהלות המשיבה במסגרת הליכי הגילוי, הרי שאלו הועלו לפני בית משפט קמא, והן יידונו ויוכרעו במסגרת הבקשה שעודנה תלויה ועומדת בעניין.

10.זאת ועוד, הבקשה שבכותרת הוגשה בסמוך למועד הדיון הקבוע לפני בית משפט זה; כמו גם בעיצומם של הליכי הגילוי שכבר החלו לפני בית משפט קמא. במובן זה, הדעת נותנת כי הצדדים כבר השקיעו משאבים לא מבוטלים במסגרתם, ואיני סבור כי השהיית ההליכים המקדמיים, בעת הנוכחית, תשרת את אינטרס מי מהצדדים, כפי שגם ציין בית משפט קמא.

11.הבקשה נדחית אפוא.

12.משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.