ת"א 7507-04-26 ת"א 7507-04-26

לפניי בקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי הנתבעת 3, א. טרייגרמן בדיקות בטיחות בע"מ כנגד התובע, מר טירונך. המבקשת עתרה לדחיית התביעה שהוגשה נגדה על הסף מחמת השתק שיפוטי, ולחלופין למחיקתה מחמת היעדר עילה, או יריבות וכן שימוש לרעה בהליכי משפט. תמצית רקע עובדתי על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 18.12.2023, נלכד התובע, מר טירונך ("המשיב") במעלית הממוקמת בבניין המסחרי הידוע כ"מרכז הקניונים" ברחוב הרב ניסנבאום 33 בבת ים ("התאונה"). התאונה התרחשה במהלך שימוש רגיל במעלית, אשר נעצרה לפתע בין הקומות, כאשר המשיב נותר כלוא בתוך המעלית ללא יכולת לצאת ממנה. המשיב חולץ מן המעלית על ידי כוחות כבאות והצלה שהוזעקו למקום. על הצדדים הנתבעת 1 הינה בעלת הבניין ומחזיקתו; הנתבעת 2 הינה חברת ההתקנה, השירות והאחזקה של המעלית. והנתבעת 3 ("המבקשת") היא חברה העוסקת בבדיקות בטיחות ותקינות תקופתיות למעליות במעמד של "בודק מוסמך" כמשמעו בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 ("פקודת הבטיחות"), וביצעה את הבדיקות התקופתיות למעלית הנדונה. עוד עולה מנספחי כתב התביעה כי המשיב שירת כלוחם מילואים במשך 106 ימים בלחימה במלחמת "חרבות ברזל" ונחשף למראות קשים. הוועדה הרפואית של משרד הביטחון קבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 50 אחוזים בגין הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) החל מיום שחרורו משירות המילואים ביום 21.01.2024. תמצית טענות המבקשת המבקשת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה נגדה עילת תביעה או יריבות, שכן תפקידה כ"בודק מוסמך" מוגבל לעריכת בדיקות בטיחות בלבד. לטענתה, בודק מוסמך אינו רשאי לבצע תיקונים או שינויים במעלית, והאחריות לתפעול, תחזוקה ומערך חירום וחילוץ מוטלת על הנתבעות 1 ו-2, כך שבדיקתו היא "תמונת המצב" הנכונה למועד הבדיקה. המבקשת הדגישה כי כתב התביעה אינו מייחס לה הפרה של חובה חקוקה קונקרטית או מחדל קונקרטי, כגון מועד הבדיקה, ליקוי ספציפי שהייתה צריכה לגלות ולא גילתה, או קשר סיבתי בין בדיקה תקופתית כלשהי לאירוע הנטען, וכי טענות המשיב בדבר כשל במערך החירום מופנות, לשיטתה, כלפי הנתבעות 1 ו-2 בלבד. עוד בהקשר זה, טענה המבקשת כי התובענה לא מגלה עילה כלפיה גם ביחס לנכתב בסעיפים 37 ו-41 לכתב התביעה, שכן לא קמה לה חבות מכוח סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("פקודת הנזיקין") ואילו החבות קמה כלפי נתבעות 1-2. בנוסף, טענה המבקשת לקיומו של השתק שיפוטי, שכן המשיב הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל לצמיתות בשיעור של 50 אחוזים בגין PTSD עקב שירותו הצבאי, החל מיום 21.01.2024. לטענתה, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת מהמשיב, לטעון כעת כי אותה נכות נגרמה בשל אירוע אזרחי במעלית לאחר שנהנה מטובת הנאה מהגרסה הראשונה וכי העלאת טענות סותרות אלו היא ניסיון פסול לקבלת כפל פיצוי מן המבקשת בגין נזק המפוצה במלואו על ידי המדינה. המבקשת ציינה כי סעיף 51 לכתב התביעה מתייחס להחלטת משרד הביטחון באופן חלקי ומטעה, תוך העלמת העובדה שההכרה בנכות ניתנה עקב שירות צבאי, התנהלות זו, יחד עם הסתרת היותו נכה צה"ל המקבל תגמולים, מהווה חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט, המצדיקים סילוק על הסף. המבקשת הוסיפה כי בקשה לסילוק נבחנת על פי כתב התביעה, וכי המשיב העלה בתשובתו תזות עובדתיות ומשפטיות חדשות שאין להן זכר בכתב התביעה המקורי. תזות אלו כוללות טענות לפיהן המבקשת אישרה את המעלית חרף ליקויים במערכת החירום, או כי היה עליה להורות על השבתתה, וכן כי התאונה היוותה "טריגר" להחמרת מצב נפשי קודם. לשיטתה, הצורך של המבקש להוסיף בדיעבד עילות חדשות אלו במסגרת תשובתו, מהווה הודאה בכך שכתב התביעה המקורי נעדר עילה מבוססת נגדה. המבקשת טענה עוד כי המשיב הציג גרסאות עובדתיות סותרות באשר למועד האירוע. בכתב התביעה נטען כי האירוע אירע ביום 18.12.2023, ואילו במכתב הדרישה מיום 30.11.2025 נטען כי האירוע אירע ביום 09.02.2025. לבסוף, המבקשת טוענת שהמשיב שגה בהסתמכו על הצעת החוק לשמירה על בטיחות המעליות, התשע"ח- 2017 ("הצעת החוק המעליות"), כמקור לחובה משפטית להשבתת מעליות, שכן מדובר בהצעת חוק שלא נחקקה. תמצית טענות המשיב המשיב טען כי סילוק תביעה על הסף הוא סעד קיצוני ודרסטי השמור למקרים חריגים בלבד שבהם ברור כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המבוקש גם אם יוכיח את מלוא עובדותיו. לשיטתו, המגמה בפסיקה היא לפרש סמכות זו בצמצום כדי שלא לנעול את שערי בית המשפט. המשיב סבור כי קיימת יריבות ישירה ועילת תביעה מוצקה בנזיקין כלפי המבקשת, הנובעת מחובת הזהירות המושגית והקונקרטית של "בודק מוסמך" כלפי ציבור המשתמשים במעלית המסתמכים על אישורו. לטענתו, מעמדו של "בודק מוסמך" אינו טכני, אלא הוא מהווה שומר סף מקצועי המחויב על פי סעיף 60 לפקודת הבטיחות לערוך בדיקה יסודית המהווה תנאי להפעלת המעלית. חובה זו משתרעת גם על וידוא תקינותם של מנגנוני הבטיחות, מערכות החירום, הקשר והחילוץ שתפקידם למנוע הילכדות ממושכת בהתאם לסעיף 63 לפקודת הבטיחות. כך שככל שהמבקשת הנפיקה תסקיר בדיקה חיובי חרף ליקויים במנגנוני הבטיחות, הרי שאז הפרה המבקשת את חובתה המקצועית והסטטוטורית כלפי המשיב. המשיב טען שהמבקשת התרשלה בכך שלא איתרה את הכשל במערכות החירום והקשר עובר לאירוע, ובכך שלא השתמשה בסמכותה וחובתה החוקית להורות על השבתת המעלית. מחדל זה, לטענתו, הוביל להילכדותו הממושכת ולנזקיו הנפשיים. עילת התביעה המרכזית נגד המבקשת מעוגנת בעוולת הרשלנות הכללית לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. ביחס לטענת ההשתק השיפוטי, המשיב טען כי היא משוללת אחיזה בדין ועומדת בסתירה לסעיף 36(א)(1) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] ("חוק הנכים"),המסדיר את זכותו לנקוט הליכים מקבילים הן מול המדינה והן מול מזיק אזרחי, כאשר מניעת כפל פיצוי נעשית באמצעות ניכוי תגמולים בסוף ההליך. המשיב הדגיש כי נהג בשקיפות מלאה כשצירף את החלטת משרד הביטחון ואת חוות הדעת הפסיכיאטרית כנספחים לכתב תביעתו. ואין כל סתירה עובדתית המקימה השתק שיפוטי. לשיטת המשיב, אירוע ההילכדות במעלית שימש כטריגר וכגורם מחמיר שהביא להתפרצות נכותו הנפשית הרדומה, ובהתאם לדוקטרינת "הגולגולת הדקה", המבקשת אינה יכולה להיבנות מרגישותו המוקדמת כדי לפטור עצמה מאחריות. המשיב הוסיף כי עקרון "ייחוד העילה" חל רק בין הנפגע למדינה, ואינו מעניק חסינות למזיקים פרטיים. לעניין הטענה לסתירות במועדים, המשיב הבהיר כי ציון התאריך 09.02.2025 במכתב הדרישה יסודו בטעות סופר טכנית, וכי מועד האירוע הנכון הוא 18.12.2023, כפי שנטען בכתב התביעה ונתמך בראיות אובייקטיביות ובפנייה למערך כבאות והצלה. המשיב מציין כי המבקשת זנחה טענה זו בתגובתה המאוחרת מיום 22.09.2026. המשיב הדגיש כי שאלות כגון מועד בדיקת המעלית, ממצאי תסקיר הבדיקה והאם המבקשת התרשלה, הן שאלות עובדתיות, הנדסיות וראייתיות מובהקות, המחייבות בירור ראייתי מלא. סגירת שערי בית המשפט בשלב זה, בטרם נבחנו תסקירי הבדיקה ובטרם נחקרו המומחים, תהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות. המשיב הבהיר בתגובתו מיום 30.09.2026 כי הסכמתו להעניק ארכה לנתבעות 1 ו-2 לצורך מיצוי משא ומתן מול חברת הביטוח "הפניקס", נעשתה מתוך הגינות דיונית ורצון לחסוך זמן שיפוטי ואינה מהווה עילת סילוק. עוד נטען, כי בהתאם לסעיף 11 לפקודת הנזיקין, כל המעוולים בשרשרת חבים כלפי הניזוק ביחד ולחוד, וזכותו למצות תביעתו מול כלל המזיקים. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכי התיק, מצאתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו. סילוק על הסף - המסגרת הנורמטיבית תקנות 41,42 ו-43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ("התקנות"), מסמיכות את בית המשפט להורות על מחיקה או דחייה של תובענה על הסף, בין היתר, במקרים של היעדר עילת תביעה, תביעה טרדנית או קנטרנית, שימוש לרעה בהליכי משפט, או קיומו של מעשה בית דין והתיישנות וכן מכל נימוק אחר שבעטיו ראוי למחוק את התביעה. הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק תביעה על הסף הינו סעד קיצוני ודרסטי, הננקט במשנה זהירות ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם ברור כי גם אם יוכיח התובע את מלוא העובדות הנטענות בכתב התביעה לא יהיה זכאי לסעד המבוקש (רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (14.4.2010), פסקאות 18-19; רע"א 6210-12-24 רם אדרת מגורים בע"מ נ' פרוספריטי נ.ש בע"מ (07.01.2025), בפסקה 7). בבחינת בקשה לסילוק על הסף, נקודת המוצא היא כי העובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות ויש לבחון האם על בסיס עובדות אלה קיימת ולו "צל צילה של עילת תביעה". ככל שההכרעה בטענת הסף מחייבת בירור עובדתי או רפואי מורכב, אין מקום לערוך בירור שכזה בשלב מקדמי, אלא יש להותיר את ההכרעה להמשך בירור ההליך במסגרת הדיון העיקרי (ע"א 4627/22 מפרקי חברת אגרקסקו, חברה לייצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) ורו"ח ד"ר שלמה נס ורו"ח אלי שפלר נ' קוסט פורר גבאי את קסירר (שותפות רשומה) ( 07.06.2023), בפסקה40 ). טענות בדבר היעדר יריבות, היעדר נזק, חולשה ראייתית, או חלוקת אחריות בין מעוולים, אינן מצדיקות ככלל את מחיקת התביעה על הסף, אלא מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי (רע"א 69011-03-25 דניאל מזרחי נ' יעקב כהן (18.08.2025), פסקה 12; רע"א 4398/24 מדינת ישראל נ' סופר אנ.ג'י חברה לחלוקת גז טבעי בע"מ (02.07.2025), פסקה 33); ת"א (מחוזי ת"א) 2030-08-23 איי.בי.טי. יהלומים בע"מ נ' יוסי אלון (20.03.2025), בפסקאות 35, 47-57). לצד טעמים אלו, קיים טעם נוסף המקים עילה לדחייה תובענה על הסף המתייחס להשתק שיפוטי המהווה כלל יסוד דיוני שלפיו חל איסור על בעל דין להעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות בהליכים משפטיים שונים, גם כאשר ההליכים מתנהלים נגד בעלי דין שונים. כלל זה מושתת על עיקרון תום הלב, ההגינות, שמירה על אמון הציבור במערכת המשפט וטוהר ההליך השיפוטי (רע"א 6557/20 ערוץ 10 החדש בע"מ נ' שרת התרבות והספורט - ח"כ מירי רגב (13.03.2024), בפסקה 64). העלאת גרסאות עובדתיות סותרות בהליכים שונים, במיוחד לאחר שבעל הדין נהנה מן הגרסה הראשונה וצמח לו ממנה חסד או טובת הנאה, עשויה להיחשב שימוש לרעה בהליכי משפט ולהצדיק את חסימת הטענה המאוחרת (ע"א 3368/93 דוד ונטורה נ' אריה בולוטין, נ(4) 452 (1997), בפסקה 8). על בסיס עקרונות אלה, אבחן את טענות המבקשת לסילוק התביעה על הסף. טענת השתק שיפוטי המבקשת טענה כי המשיב מושתק מלתבוע פיצוי בגין נכותו הנפשית, שכן הוכר כנכה צה"ל בשיעור של 50 אחוזים לצמיתות בגין PTSD, עקב שירותו הצבאי במלחמת "חרבות ברזל" החל מיום 21.04.2024. לטענתה, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת ממנו לטעון טענה עובדתית סותרת, לפיה אותה זכות נגרמה מאירוע המעלית האזרחי. המשיב, מנגד, טוען כי סעיף 36(א)(1) לחוק הנכים מאפשר לו לנקוט הליכים מקבלים הן מול המדינה והן מול מזיק אזרחי, תוך מניעת כפל פיצוי באמצעות מנגנון ניכוי תגמולים בסוף ההליך. אכן, סעיף 36(א) לחוק הנכים קובע מפורשות כי "חייל משוחרר או נכה אשר זכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים לפי חוק זה, והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה" מבין הוראות המשנה, ההוראה הרלוונטית מנויה בסעיף קטן 1 ולפיה: "הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיצויים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד". מלשון החוק ומהפרשנות המקובלת בפסיקה, עולה כי למשיב עומדת הזכות לנקוט הליכים מקבילים בשני המסלולים – מול משרד הביטחון ומול מזיק אזרחי – בכפוף לכך שלא יזכה לכפל פיצוי, אשר נמנע באמצעות מנגנון ניכוי והחזר תגמולים (ע"א 1162/96 הילה וייס קטינה באמצעות הוריה נ' אביעד יוסף מאק נג(2) 79 (1999), פסקה 19; ע"א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל נ' הרשות הפלסטינאית (06.12.2017), פסקאות 97-98). לפיכך, אין לקבל את טענת המבקשת כי עצם קבלת אחוזי נכות ממשרד הביטחון שוללת את זכותו של המשיב לתבוע פיצוי אזרחי בגין אירוע המעלית. זכות זו מעוגנת בחוק, והשאלה אינה האם המשיב רשאי לתבוע, אלא האם קיימת סתירה עובדתית המקימה השתק שיפוטי. המשיב טען כי אירוע המעלית שימש כ"טריגר" וכגורם מחמיר שהביא להתפרצות נכותו הנפשית הרדומה, וכי בהתאם לדוקטרינת "הגולגולת הדקה", אין המבקשת יכולה להיבנות מרגישותו המוקדמת. טענה זו, יחד עם העובדה שהמשיב צירף את החלטת משרד הביטחון ואת חוות הדעת הפסיכיאטרית לכתב התביעה, מחייבת בירור עובדתי. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה, ללא שמיעת ראיות, כי המשיב העלה טענות עובדתיות סותרות, או חסרות, באופן המצדיק השתק שיפוטי. פסק הדין בעניין רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, נט(6) 625 (2005), אליו הפנתה המבקשת, אינו דומה לענייננו, שכן שם המבקשים זכו בסעד זמני על בסיס טענה הפוכה לחלוטין. בענייננו, המשיב התייחס להחלטת משרד הביטחון וצירף אותה כנספח "ב" לכתב התביעה וכן צירף חוות דעת רפואית המייחסת לאירוע התאונה כטריגר להתפרצות התסמונת כנספח "א" לכתב התביעה. לפיכך, השאלה האם אכן קיימת סתירה עובדתית המקימה השתק שיפוטי תתברר במסגרת שמיעת הראיות. טענת היעדר עילה ויריבות המבקשת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה נגדה עילה או יריבות, שכן תפקידה כ"בודק מוסמך" מוגבל לבדיקות תקופתיות בלבד, ללא סמכות לתיקון או לתחזוקה המוטלות על הנתבעות 1 ו-2. אולם, טענה זו מתייחסת בעיקרה לחלוקת האחריות המקצועית בשרשרת המעוולים ולא לטענות המיוחסות למבקשת בדבר אופן עריכת הבדיקות התקופתיות והקשר הסיבתי לנזק הנטען, כשבירור טענות אלו מחייב שמיעת ראיות ועדויות. לעניין זה, סעיפים 60 ו-60א לפקודת העבודה מטילים על "בודק מוסמך" חובת בדיקה יסודית תקופתית של המעלית ומערכותיה, כתנאי סטטוטורי להמשך הפעלתה. לפיכך, אף אם האחריות לתחזוקה השוטפת ולחילוץ לכודים מוטלת על הנתבעות 1 ו-2, אין בכך כדי לשלול בשלב מקדמי זה, את אחריותה הלכאורית של המבקשת ברשלנות בביצוע הבדיקות או באי איתור כשלים במערכות החירום עובר לאירוע. חובת הזהירות המקצועית של בעלי מקצוע מעוגנת בסעיפים 35–36 לפקודת הנזיקין. במסגרת ההליך יהיה מקום לברר מתי נערכה הבדיקה האחרונה, אילו מערכות נבחנו, מה היו ממצאי תסקיר הבדיקה והאם הבדיקה בוצעה בהתאם לסטנדרט המקצועי הנדרש. יתר על כן, המבקשת טענה כי המשיב שגה בהסתמכו על "הצעת חוק לשמירה על בטיחות מעליות, התשע"ח-2017" כמקור לחובה משפטית להשבתת מעליות. יובהר כי אף אם אכן מדובר בהצעת חוק שלא נחקקה, אין בכך כדי לאיין את עילת התביעה כולה. הסתמכות על הצעת חוק כטיעון משפטי, גם אם שגויה, אינה מצדיקה סילוק על הסף, אלא תידון לגופה של טענה במסגרת בירור בהליך העיקרי. באשר לטענת המבקשת לעניין אי תחולת הוראות העברת נטל הראייה מכוח סעיפים 38 ו־41 לפקודת הנזיקין (סעיפים 16-19 לבקשה), טענות אלו אינן מצדיקות את סילוק התביעה. גם אם ייקבע כי הוראות אלו אינן חלות, המשיב עדיין יהיה רשאי להוכיח את תביעתו בהתאם לנטלי ההוכחה הרגילים במשפט האזרחי. באשר לטענת המבקשת למחיקת התביעה מכוח תקנה 42 לתקנות, בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, הלכה פסוקה היא כי יש לבחון במסגרת טענה לגבי שימוש לרעה בהליכי משפט האם בעל הדין נהג בהגינות וסבירות, והאם פעל בחוסר תום לב קיצוני, או לשם השגת תכלית זרה להליך, כאשר שימוש בסנקציה של סילוק על הסף בשל שימוש לרעה בהליכי משפט תיעשה במשורה ובמקרים ברורים בלבד (רע"א 7770/21 אימן מרעי נ' אחמד בריה (8.2.2022), פסקה 18) בענייננו, לא שוכנעתי כי המשיב נהג בחוסר הגינות, או ניסה להטעות את בית המשפט. המשיב צרף את החלטת משרד הביטחון כנספח "ב" לכתב התביעה וכן את חוות דעתו של ד"ר סמחאת סאלח כנספח "א" לכתב התביעה. כמו כן, במסגרת סעיף 51 לכתב התביעה התייחס המשיב במפורש לפנייתו לוועדה. ייתכן כי ניתן היה לנסח את כתב התביעה באופן ברור יותר, אך לא ניתן לומר כי התקיימה חוסר הגינות או ניסיון להטעיה, בפרט כאשר עמדת המשיב היא כי קיימת לו זכות בדין לפנות למסלול הנזיקי לצד המסלול לפי חוק הנכים. מכל המקובץ עולה כי כתב התביעה על נספחיו מגלה עילה לכאורית נגד המבקשת, המחייבת בירור עובדתי וראייתי ואינו מצדיק סילוק על הסף בשלב זה. טענות בדבר טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות וגרסאות סותרות המבקשת טענה כי המשיב העלה בתשובתו טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות, כגון אישור תקינות המעלית חרף ליקויים, חובה להשביתה, או שהאירוע החמיר מצב נפשי קודם, וכי אין לתקן כתב טענות באמצעות תשובה. איני מקבלת טענה זו. כתב התביעה עצמו מציין את התשתית הדרושה להקמת עילת תביעה לכאורית, לרבות הפנייה לפקודה, המייחסת למבקשת חבות לנזקי המשיב. הטענות בדבר אחריותה המקצועית של המבקשת, לרבות אי-איתור ליקויים או אי-השבתה, נגזרות ישירות מחובותיה כבודק מוסמך, ואינן מהוות הרחבת חזית אסורה. באשר לטענת החמרת המצב הנפשי הקודם, בסעיפים 48-52 לכתב התביעה פורט כי המשיב נלכד במעלית ונגרמה לו פגיעה נפשית, אשר חומרתה קיבלה משנה תוקף בהחלטת הוועדה הרפואית של משרד הביטחון. חשוב מכך, חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי ד"ר סמחאת סאלח מיום 18.02.2025 (נספח "א" לכתב התביעה), המהווה חלק בלתי נפרד מכתב הטענות, מציינת מפורשות בעמוד 4 כי המשיב "אובחן כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) חמורה, אשר התפרצה בעקבות האירוע שבו נתקע במעלית, שהיה הטריגר המרכזי להחמרת מצבו הנפשי". מכאן עולה כי התזה בדבר "טריגר" והחמרת מצב נפשי קודם אינה "תזה חדשה" שהועלתה לראשונה בתשובה לבקשת הסילוק, אלא הייתה חלק מהתשתית העובדתית והרפואית שהוגשה עם כתב התביעה. העובדה שהמבקשת עצמה התייחסה לטענות אלו בסעיפים 19-21 לבקשתה לסילוק, עוד בטרם תשובת המשיב, מחזקת מסקנה זו (רע"א 3727/08 גזונטהייט נ' בנק אינווסטק ישראל בע"מ (07.06.2009), בפסקה 18). לעניין טענת המבקשת בדבר גרסאות עובדתיות סותרות באשר למועד האירוע (18.12.2023 בכתב התביעה לעומת 09.02.2025 במכתב הדרישה), המשיב הבהיר כי מדובר בטעות סופר טכנית במכתב דרישה מוקדם. המשיב ציין כי המבקשת זנחה טענה זו בתגובתה המאוחרת מיום 22.09.2026, ושתיקה זו אכן מחלישה את משקל הטענה. לאור האמור, ובהינתן כי טענה מסוג זה, גם אם הייתה מבוססת, אינה מצדיקה כשלעצמה סילוק תביעה על הסף, אלא בירור עובדתי במסגרת ההליך העיקרי, אין מקום לסלק את התביעה על בסיסה. סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית במלואה. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 4,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים כדין. המזכירות תראה להמציא את החלטתי לצדדים ולהשיב את למותב המטפל