רע"א 4406/15 רביע עזאם נ. קצין התגמולים - משרד הבטחון - אגף השיקום

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"ו 007383-02-15 (מפי כב' השופטות ש' שטמר , ב' בר-זיו ו ת' נאות-פרי ). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: החוק ), ועל כך הוגשה בקשה זו.

1.

במסגרת שירותו בצה"ל היה המבקש מעורב באירוע קשה. החשיפה לאירוע זה גרמה לו ללקות בתסמונת פוסט טראומטית, שבעקבותיה שוחרר משירות בתאריך 04.04.05. בתאריך 11.08.05 הגיש בקשה להיות מוכר כנכה צה"ל. זו אושרה בשנת 2006, בתוקף מיום 22.08.05. בשלב זה נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50%, שלאחר מכן הפכה לקבועה. בשנים 2005-2010 קיבל לסירוגין תגמול טיפול רפואי ותגמול חוסר פרנסה, שניהם מכוח החוק.

בתאריך 26.07.10 הגיש המבקש בקשה לקבלת תגמול נצרך. בקשתו התקבלה, והוא החל לקבל תגמול נצרך החל מיום 01.08.10. בהתאם לחוק ולתקנות הנכים, קבלת תגמול נצרך דורשת עמידה בארבעה קריטריונים מצטברים: א. נכות בשיעור של לפחות 50%. ב. קביעה לפיה הנכה לא מסוגל להשתכר למחייתו בשל הנכות. ג. קביעה לפיה אין סיכוי נראה לעין שיהא אפשר לשקם את הנכה אי פעם. ד. אין לנכה הכנסה כדי מחיה, כהגדרתה בתקנות הנכים.

המבקש טען כי את גמלת הנצרך יש להעניק לו רטרואקטיבית החל ממועד הכרתו כנכה צה"ל או ממועד שחרורו, ולא ממועד הגשת הבקשה. בקשתו נדחתה על ידי ועדת הנצרכות וקצין התגמולים, וערעורו נדחה בבית משפט קמא. על כך הוגשה בקשה זו.

2.

דין הבקשה להידחות. בית משפט קמא פירט באופן בהיר את נימוקיו לדחיית הערעור. בין היתר, לא הצליח המבקש להוכיח כי במועד כלשהו טרם הגשת בקשתו עמד הוא בכל ארבעת התנאים הנדרשים לשם קבלת הגמלה, ובפרט בתקופות מסוימות בהן לא היה ברור שמצבו אינו בר שיקום. די בכך בכדי לדחות את הבקשה. מסיבה זו, אינני רואה טעם בקיום דיון עקרוני-תיאורטי בסוגיה.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.