רע"א 4454/12 רנטגן מעלות בע"מ נ. סאלח עזמה

1.

המשיב הגיש ל בית המשפט תובענה לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, שעניינה הסרת קיפוח, ועתר, בין היתר, לחייב את המשיבים לרכוש את המניות שיש לו, לטענתו, בחברה-המבקשת. המבקשים הכחישו בכתב הגנתם כי המשיב הוא הבעלים או זכאי להיות הבעלים של מניות במבקשת.

נוכח הכחשת המבקשים את מעמדו של המשיב במבקשת, דן בית המשפט המחוזי תחילה בשאלה זו, לאור טענת המשיב כי 20% ממניות המבקשת מוחזקות עבורו בנאמנות על ידי המבקש. בהחלטתו מיום 7.5.2010, אותה הכתיר כ"החלטת ביניים", הגיע בית משפט קמא למסקנה כי יש לקבל את טענת המשיב לפיה הוא זכאי להחזיק ב-20% ממניות המבקשת, וקבע את ההליך להמשך בירור חשבונאי ועובדתי, לצורך קביעת שווי זכויותיו של המבקש והכרעה בשאלת הסעד של הסרת הקיפוח.

על כך נסבה בקשת הרשות לערער שלפני, במסגרתה הלינו המבקשים על פני כעשרים עמודים כנגד המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא.

2.

דין הבקשה להידחות מטעמים דיוניים.

בית משפט קמא פיצל את הדיון והחליט תחילה בשאלת עצם זכאותו של המשיב להחזיק במניות המבקשת. לא כל אימת שהערכאה הדיונית מפצלת משיקוליה-שלה את הדיון, יש מקום להידרש לבקשת רשות ערעור על החלטתה בתום כל שלב ושלב. נהפוך הוא. הכלל הוא כי זמנו של ערעור על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית הינו בתום הדיון בתובענה. כלל זה מצא ביטויו בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הקובע כדלהלן:

"רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט

כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

כך, לדוגמה, בתביעת נזיקין בה פוצל הדיון בין שלב האחריות/חבות לבין שלב הנזק, אין ברגיל מקום להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה המכירה באחריות/חבות, והערעור על החלטה זו ייעשה במסגרת הערעור על פסק הדין כולו.

על השיקולים, הרציונלים והיתרונות שבבסיס הכלל לפיו מקום הדיון בהשגה על "החלטות אחרות" הוא בשלב הערעור על פסק הדין הסופי, עמד בהרחבה השופט זילברטל ברע"א 2856/12 כהן נ' מע"ץ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 20.5.2012). לכן, לא אאריך בדברים והקורא מוזמן לעיין שם ולהשכיל (וראו גם החלטות השופט זילברטל ברע"א 1509/12 פשייב נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 11.4.2012); רע"א 1795/12 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 8.3.2012)).

3.

כך גם במקרה שלפנינו. בשלב הראשון הכיר בית המשפט בזכאותו של המשיב למניות במבקשת. המבקשים אף לא טענו, וממילא לא הראו, כי קיים טעם בעל משקל המצדיק חריגה מהכלל לפיו הערעור על החלטה זו ראוי שיידון במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי על הסעדים האופרטיביים שייפסקו בו.

4.

אשר על כן, ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתגובה. מובן כי אין בדחיית הבקשה כדי להביע דעה כלשהי לגופן של טענות המבקשים.

מאחר שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.