רע"א 4462/04 אדולף לינהרד נ. הדר חברה לביטוח בע"מ

המבקש נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, וכמוה גם ועדת רפואית לעררים, מצאו כי לא קיים קשר בין מחלתו של המבקש לבין התאונה. בית משפט השלום התיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ומינה מומחה מטעם בית המשפט, אשר העריך את נכותו הצמיתה של המבקש בשיעור של 5%. הצדדים הסמיכו את בית משפט השלום ליתן פסק-דין לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובית המשפט אכן פסק למבקש פיצויים בשיעור כולל של 38,000 ש"ח, מהם נוכה הסכום ששולם כתשלום תכוף (23,703 ש"ח).

על פסק-דין זה הוגש ערעור הן על-ידי המבקש והן על-ידי המשיבה. הראשון הלין על הפיצוי הנמוך, לטענתו, שנפסק לו, והשנייה – על מתן הרשות להביא ראיות לסתור, על שיעור הפיצוי ועל אי-ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד, בקבעו כי במקרה זה לא מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות בפסק-דין שניתן לפי סעיף 4(ג) הנ"ל.

כנגד פסק-דין משיג המבקש, וטוען, בעיקר, כי הסכומים שפסק לו בית משפט השלום אינם עומדים במבחן הסבירות, וכי בפסק-הדין נפלו טעויות שהצדיקו התערבות של ערכאת הערעור. עיינתי בטענותיו של המבקש, ולא מצאתי עילה להתערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין זה ממנהגה של ערכאת ערעור להתערב בפסק-דין שניתן לפי סעיף 4(ג), קל וחומר כאשר מדובר ב"גלגול שלישי". נסיבות המקרה אינן מצדיקות סטייה מכלל זה.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.