רע"א 4462/14 מועצה מקומית משהד נ. מוסא אבו ראס

1.

מונחת לפני בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 28338-10-13, כב' השופט ד' צרפתי ), אשר הורה – עוד בטרם הוכרעה התובענה העיקרית - להעביר לידי המשיב כספים שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט בסך 883,032 ₪ (להלן: הכספים ).

2.

בין הצדדים התעורר סכסוך על אודות מספר פרויקטים אותם אמור היה המשיב לבנות לטובת המבקשת. המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת על סך 5,277,699 ₪, בגין עבודות שביצע באותם פרויקטים. המבקשת, מצידה, טענה כי היא זכאית לקזז כספים ששילמה למשיב כמקדמה בסך 1.6 מיליון ₪, וכן טענה כי התנהלותו של המשיב גרמה לה נזקים כבדים.

המשיב הגיש בקשה למתן פסק-דין חלקי, ובין היתר ביקש לקבל לידיו את הכספים שהופקדו כאמור בקופת בית המשפט. לעמדתו, מדובר בכספים שהעביר הגורם המממן תמורת פרויקט ספציפי (להלן: פרויקט המתנ"ס ) והם מיועדים להימסר למשיב.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. הובהר שאין מדובר בפסק דין חלקי "במובן הקלאסי", שכן עדיין נותר לברר את מכלול טענות הצדדים – לרבות אלו הקשורות לפרויקט המתנ"ס. עם זאת, הוסבר כי גם אם תתקבלנה טענות המבקשת לעניין הקיזוז - "ההתחשבנות עומדת לטובת [המשיב]

בסכום של לפחות כשלשה מיליון ₪". מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.

המבקשת מעלה טענות בשני מישורים. ראשית, נטען כי ההכרעה שהתקבלה איננה תואמת את המסגרת הדיונית של פסק דין חלקי. שנית, נטען כי גם במישור המהותי לא היה מקום להעברת הכספים למשיב בשלב מקדמי זה של המשפט, מאחר ומכלול טענות הקיזוז של המבקשת עולה על שווי התביעה שהגיש המשיב.

4.

ראשית יודגש כי מהות הכרעתו של בית המשפט המחוזי, בה עסקינן, תואמת יותר את המסגרת הדיונית של סעד זמני. עמדה זו מתחזקת לנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשת איננה מנועה מלהעלות בהמשך, במסגרת בירור התובענה העיקרית, טענות הנוגעות להתחשבנות הכספית בקשר לפרויקט המתנ"ס. מכאן שבית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על טענות המבקשת, וכולן עתידות להתברר כדין בהמשך ההליך. אכן יש לבית המשפט סמכות במקרים המתאימים ליתן פסק דין חלקי בקדם משפט, אך לא זו הנקודה. השאלה איננה רק האם ובאיזה שלב בית המשפט מוסמך ליתן פסק דין חלקי, אלא האם ההכרעה במהותה מהווה פסק דין חלקי.

לגופו של עניין, ההליך נמצא בשלביו המוקדמים. נכון למועד הגשת הבקשה טרם הושלמו ההליכים המקדמיים, לרבות הגשת תצהירי עדות ראשית. חרף זאת, לא מצאתי לנכון להתערב במסגרת בקשה זו בדברי בית המשפט המחוזי לפיהם תמונת המצב לכאורה , ועיקרי הטענות השונות של הצדדים שנפרשו במסגרת ההליכים המקדמיים – מאפשרים לעת הזו מתן סעד זמני כפי שנתבקש. עמדה זו נשענת הן על בחינה לכאורית של הטענות השונות, מבלי לקבוע בהן מסמרות, והן על מאזן הנוחות כפי שהוצג. לגישת בית המשפט המחוזי קיימת, על פני הדברים, עתודה כספית בלתי מבוטלת שמצדיקה את שחרור הכספים לטובת המשיב. כאמור, קביעה זו כוחה יפה בשלב הנוכחי של מתן סעד זמני, ואין בכך כדי לסתום את הגולל על המשך ההתדיינות בין הצדדים. כך או כך, וזה העיקר, לא מצאתי כי העניין מצדיק רשות ערעור. בכגון דא מוענק שיקול דעת רחב לערכאה המבררת.

5.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משהגעתי לתוצאה זו, ומנימוקיה, הבקשה לעיכוב ביצוע נמחקת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.