רע"א 4472-23 רע"א 4472-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים א' קולה (ס"נ), ד' צרפתי, ו-ר' גלפז מוקדי), מיום 22.5.2023, ב-ע"ו 38172-02-23. בפסק הדין נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים) (השופט (בדימ') י' שדמי, וחברי הוועדה ד"ר ה' ירדני ועו"ס ה' מאור), מיום 5.1.2023, ב-ע"נ 3674-04-21.

2.המבקש גויס לשירות צבאי ביום 26.10.2014, וכחודש לאחר מכן, ביום 12.11.2014, החל לשרת בטירונות קרבית בחטיבת גולני. סמוך לאחר מכן פתח המבקש בהליך בירור אצל קב"ן, אשר בסופו המליץ פסיכיאטר צבאי לשחררו משירות צבאי בשל איומים אובדניים. המבקש שירת בטירונות הקרבית במשך תקופה של כשבועיים.

ביום 3.4.2017 הגיש המבקש תביעה לקצין תגמולים באגף השיקום, בבקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים, בגין הפרעת דחק פוסט-טראומתית שנגרמה לו, לטענתו, בגין תנאי השירות בטירונות הקרבית. בבקשה נטען כי המבקש עבר אירועים קשים ומשפילים במהלך הטירונות, וכן אירוע אלימות, אשר הביאו לפגימתו הנפשית.

קצין התגמולים דחה את התביעה, בהחלטה מיום 21.2.2021, בקבעו כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המבקש לבין מצבו הנפשי. החלטה זו התבססה על חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ד"ר טניה אברט (מיום 21.1.2021), וכן על ממצאי אבחון פסיכודיאגנוסטי אליו הופנה המבקש ע"י המשיב.

3.ביום 4.4.2021 הגיש המבקש ערעור על החלטת קצין התגמולים לוועדת ערעורים לפי חוק הנכים, בבית משפט השלום בעפולה (ע"נ 3674-04-21). לתמיכה בערעורו צירף המבקש חוות דעת פסיכיאטרית מטעם ד"ר ולרי גיללך, ומסמכים רפואיים נוספים.

בפסק דין מיום 5.1.2023 נדחה הערעור (השופט (בדימ') י' שדמי, וחברי הוועדה ד"ר ה' ירדני ועו"ס ה' מאור). בפסק הדין, נקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של הפרעת דחק פוסט-טראומתית כפי שנטען על ידו, בהתבסס על החומר הראייתי שעמד בפני ועדת הערעורים והעדויות מטעם הצדדים; וכן משנמצא כי גרסת המבקש אינה מהימנה.

4.המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה בפסק דין מיום 22.5.2023 (ע"ו 38172-02-23; השופטים א' קולה (ס"נ), ד' צרפתי ו-ר' גלפז מוקדי). בעיקרם של דברים, בית המשפט המחוזי אשרר את פסק דינה של ועדת הערעורים בקבעו כי: "לא נפלה טעות בפסק דינה הקצר של הוועדה... מדובר בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם."

5.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.בבקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי מתעוררות מספר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", ובהן: האם חייל ששירת בטירונות קרבית במשך שבועיים מקיים את דרישת הקשר הסיבתי המשפטי להכרה בהפרעת דחק פוסט-טראומתית; האם חלה על המבקש חובה, בנסיבות שירותו הקצר, להוכיח התרחשותו של "אירוע חריג" שגרם לפגימה הנפשית הנטענת; מה הם הקריטריונים למינוי מומחה רפואי מטעם ועדת הערעורים; מה משקל האבחנה המבדלת הנקבעת בתיק הטיפולי; מה היא רמת ההנמקה הראויה בפסק דין בהליכי ערעור על החלטות המשיב.

טענתו המרכזית של המבקש נסמכת על שנפסק ברע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הביטחון (25.4.2022) (להלן: רע"א 7796/20), ובדנ"א 5343/00 קצין תגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן). לטענתו, מפסקי דין אלה יש להסיק כי עניינו של המבקש עונה על היסוד האובייקטיבי הנדרש להכרה בקשר סיבתי משפטי, ונופל בגדר "סוג המקרים הראשון": "מקרים שבהם המחלה התפרצה בעקבות אירוע בודד, או רצף אירועים, שהם ייחודיים באופן מובהק לשירות הצבאי" (רע"א 7796/20, פסקה 12). זאת, לגישת המבקש, בהינתן שפגימתו הנפשית נגרמה עקב הטירונות הקרבית, שהיא אירוע ייחודי לשירות בצבא אשר אינו טעון הוכחה. לטענת המבקש, במקרים קודמים נפסק כי טירונות קרבית קצרה, כשלעצמה (וללא אירוע חריג), יכולה להוות מקור להתפרצות מחלה נפשית שתוכר ככזו שנגרמה "עקב" השירות הצבאי, כדרישת הדין.

אשר לטענה בדבר רמת ההנמקה, המבקש טוען כי בנסיבות העניין, שעה שוועדת הערעורים דחתה חוות דעת מטעם הגורם המטפל במבקש, היה עליה לעשות כן בהנמקה מיוחדת.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא תשובת המשיב. כידוע, רשות לערער ב-"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על ועדת ערעורים מכוח חוק הנכים, תינתן מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (סעיף 34 לחוק הנכים; רע"א 8387/22 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון אגף השיקום, פסקה 9 (26.1.2023)). הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה כאמור.

8.לפי סעיף 1 לחוק הנכים, נכות המוכרת על פי החוק היא חבלה, מחלה, או החמרת מחלה, שאירעו לחייל "בתקופת שירותו ועקב שירותו".

התנאי הרלוונטי לענייננו הוא התנאי השני, "עקב שירותו", המגלם את מבחן הקשר הסיבתי. על פי מבחן זה, תוכר נכותו של חייל על פי חוק הנכים, מקום בו מתקיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין מחלתו או חבלתו. מבחן הקשר הסיבתי מתחלק לשני מבחני משנה (ראו עניין אביאן, בפסקה 19 לפסק דינו של השופט מ' חשין):

במסגרת המבחן הראשון ייבחן הקשר הסיבתי העובדתי, שעניינו בחוות דעתם של רופאים מומחים הבוחנים את הקשר, מבחינה עובדתית-רפואית, בין השירות הצבאי למחלה או החבלה.

במסגרת המבחן השני ייבחן הקשר הסיבתי המשפטי, המגלם "הכרעה שיפוטית ערכית בהטלתה של אחריות משפטית" (עניין אביאן, פסקה 14 לפסק דינו של השופט מ' חשין). מבחן הקשר הסיבתי המשפטי מורכב מיסוד סובייקטיבי ויסוד אובייקטיבי (לפירוט ראו: רע"א 7796/20, בפסקה 12).

בפסיקה הודגשה החשיבות שבהפרדה בין שני שלבי הבחינה הנ"ל, ושמירה על סדר בחינתם כאמור לעיל:

"שמירה על סדר מסוים בבחינה המשפטית אינה עניין טכני גרידא. צעידה בדרך הנכונה מוסיפה בהירות ומהווה מעין 'אמצעי זהירות' על מנת למנוע טעויות או לפחות להפחית את הסיכוי להתרחשותן. הסדר הנכון הוא תחילה לבדוק את הקשר הסיבתי העובדתי, ומשהוא בנמצא, להתקדם לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, על שני חלקיו – הסובייקטיבי והאובייקטיבי. כשם שהדין נגזר מהעובדות, כך הקשר הסיבתי המשפטי נגזר מהקשר הסיבתי העובדתי." (רע"א 7796/20, בפסקה 17; ההפניות הושמטו, ההדגשה הוספה – י' כ').

9.בפסק הדין בעניין אביאן, ובפסיקה מאוחרת לו, הותוו שלושה סוגי מקרים אשר יכולים לגבש את היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי בעניינן של מחלות קונסטיטוציונליות (מחלה המקננת רדומה בגופו של אדם ומתפרצת בשלב כלשהו במהלך חייו) (לפירוט ראו: עניין אביאן, פסקאות 24–26; רע"א 7796/20, בפסקה 12).

10.המבקש בענייננו, כאמור, טוען כי עניינו נופל בגדר סוג המקרים הראשון שהותווה בעניין אביאן לבחינת התקיימות היסוד האובייקטיבי בקשר הסיבתי המשפטי: "מקרים שבהם המחלה התפרצה בעקבות אירוע בודד, או רצף אירועים, שהם ייחודיים באופן מובהק לשירות הצבאי" (רע"א 7796/20, פסקה 12). לטענתו, טירונות קרבית נמנית על סוג המקרים האמור, בהיותה ייחודית ומובהקת לשירות הצבאי, ועל כן יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין הפרעת הדחק הפוסט-טראומתית בה הוא לוקה, לטענתו, לבין שירותו הצבאי בטירונות קרבית.

אלא שבחינה זו כלל אינה נדרשת בעניינו של המבקש, משלא עלה בידיו לעבור את המשוכה הראשונה של מבחן הקשר הסיבתי – הקשר הסיבתי העובדתי. הכרעתה של ועדת הערעורים בעניינו של המבקש דנן נסמכה על הקביעה כי לא הוכחה הפרעת דחק פוסט-טראומתית, במישור העובדתי-רפואי; וכך נקבע:

"אין צורך להיכנס לשאלה האם הדבר אפשרי במקרה של חייל עם 'גולגולת דקה', שכן תחילה עלינו להגיע למסקנה שקיימת פוסט טראומה ושניתן לסמוך במידה כלשהי על המסכת העובדתית המובאת בפנינו. בהתחשב בהתרשמותנו הברורה שלא ניתן לסמוך כלל על המסכת העובדתית לה טוען [המבקש], בהתחשב בנוסף בהתרשמות המאבחנים המקצועיים השונים שבחנו את [המבקש] והתרשמות מהתנהגות מניפולטיבית שלו בבדיקות, כי אז מסקנתנו הברורה הינה ש[המבקש] רחוק עד מאוד מהוכחת טענתו שהוא סובל מפוסט טראומה ובוודאי שהוא רחוק מלשכנע אותנו שתנאי השירות שלו גרמו לו נזק נפשי כלשהו."

מדברים אלו, ברי כי לא עלה בידי המבקש להוכיח התקיימותו של קשר סיבתי עובדתי-רפואי. זהו כאמור השלב הראשון בבחינת קיומו של קשר סיבתי, ומשהמבקש לא צלח שלב זה, הרי שאין כל מקום לפנות לשלב השני בבחינת הקשר הסיבתי – בחינת קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי, ובכלל זאת יישומן של הלכות שונות שנקבעו בהקשר זה. בנסיבות אלו, ודאי שלא מתעוררת כל שאלת רוחב משפטית בעניין קשר סיבתי משפטי, ואין מקום ליתן רשות לערער ב-"גלגול שלישי" בעניין זה.

11.ואותם הדברים, אחרת: המבקש מתאמץ לנסות ולשכנע שתביעתו נדחתה בשל אי-הוכחת אירוע חריג בשירות הצבאי ופרק הזמן הקצר של השירות. ברם, תביעתו נדחתה בשל קביעות חד-משמעיות, המבוססות על התרשמות שלילית מובהקת ממהימנותו, לגבי עצם קיום יסודותיה של התביעה. בקביעות אלו אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, קל וחומר ערכאת ערעור ב-"גלגול שלישי".

12.ככל שטענות המבקש מופנות כלפי הקביעה כי לא הוכחה הפרעת דחק פוסט-טראומתית בעניינו – גם בכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. קביעתה של ועדת הערעורים באשר לאי-הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי היא קביעה המבוססת על העדויות ששמעה, לרבות הערכת מהימנות המבקש, וכן על חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים. קביעות מעין אלו, של מהימנות ועובדה, אינן מסוג הקביעות שמוקנית בגינן זכות ערעור על פי סעיף 34(א) לחוק הנכים (המגביל את זכות הערעור על פסק דין של ועדת הערעורים ל-"נקודה משפטית בלבד"); ומקל וחומר שלא תינתן בגינן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (רע"א 1275/19 פלוני נ' מדינת ישראל – קצין תגמולים (15.12.2019)).

13.לא מצאתי ממש גם בטענות המבקש בדבר רמת ההנמקה בפסקי הדין מושא הבקשה; וכך גם יתר הטענות שבפי המבקש, כמפורט בפסקה 6 לעיל, אינן מקימות שאלת רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

14.אשר על כן – הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.