רע"א 4489/16 רע"א 4489/16

1.

המשיבה 1 – כרדוש חליל עצים בע"מ (להלן: כרדוש ) – היא בעלת הזכויות במקרקעין הידועים כמגרש 5/1א' השוכנים באזור התעשייה בהר יונה, בשטח שיפוטה של עיריית נצרת עילית, היא המשיבה 2 לפניי (להלן: המקרקעין ו העירייה ). עניינה של הבקשה דנן הוא בתביעה שהגישה כרדוש להשבת היטלי פיתוח אשר לטענתה שולמו על ידה ביתר לעירייה ולמבקש – מי נעם תאגיד מים וביוב אזורי בע"מ (להלן: התאגיד ) – לפי דרישה של המשיבה 3 – הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת עילית (להלן: הוועדה ).

טענתה המרכזית של כרדוש הייתה כי עובר לרכישת הזכויות במקרקעין על ידה שילמה הרוכשת המקורית – חברה בשם גולדאל בע"מ – תשלומי פיתוח שונים עבור המקרקעין ואלה כללו גם תשלומי היטלי מים, ביוב ותיעול. לאחר רכישת הזכויות על ידי כרדוש הגישה האחרונה לוועדה בקשה לקבלת היתר בנייה להקמת מפעל תעשייתי במקרקעין. הוועדה אישרה את הבקשה תוך הנפקת דרישה לתשלום אגרות והיטלים – שלטענת כרדוש חלקם כבר שולמו על ידי הרוכשת המקורית של המקרקעין, כך שנוצר חיוב כפול באותם היטלים. בהמשך לכך שילמה כרדוש את הסכום תחת מחאה וזאת על מנת לקבל את היתר הבנייה המבוקש. ביום 8.1.2015 קיבל בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' גולומב ) באופן חלקי את התביעה. נקבע כי התאגיד והעירייה ישלמו יחד ולחוד לכרדוש את סכומי היטלי המים והתיעול ששולמו בעודף בסכום כולל של 220,336 ש"ח. תביעתה של כרדוש לעניין השבת הסכום ששולם עבור היטל ביוב נדחתה.

2.

על פסק דין זה הוגשו ערעורים הן על ידי התאגיד, הן על ידי העירייה והוועדה. ביום 4.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ז' הווארי , השופטת הבכירה א' הלמן והשופט ש' אטרש ) את ערעור העירייה והוועדה; אולם קיבל את ערעור התאגיד בכל האמור לגבי סכומים שנגבו עבור היטל תיעול, כך שנקבע כי סכום זה יושב לכרדוש על ידי העירייה והוועדה בלבד. זאת משום שלא הוכח כי סכומים אלה הועברו לתאגיד, שעיסוקו במים ובביוב, ולפיכך לא היה מקום לחייבו בהשבתם. לפיכך נקבע כי העירייה והוועדה והתאגיד יחובו יחד בסכום של 209,838 ש"ח חלף הסכום שנפסק על ידי בית משפט השלום.

3.

מכאן בקשת התאגיד שלפניי שבמרכזה טענתו כי לא היה מקום לחייבו להשיב את אותו חלק בהיטל המים שבו חויב, שכן גבייתו נעשתה בהתאם לחוק עזר של העירייה. לכאורה, משחל חוק העזר, חובתו של התאגיד לגבות את ההיטל הנדון, ואין מתפקידו לבחון את חוקיות חוק העזר או את השאלה אם אותו מרכיב תשלום גולם כבר בהיטל קודם אחר ששילמה הרוכשת המקורית של המקרקעין. נטען כי משמעות פסק הדין של בית המשפט המחוזי היא כי מעתה ואילך יהיה על התאגיד להוכיח כי תעריפי חוק העזר שנקבעו על ידי העירייה – ושזכו לאישור שר הפנים – אינם מגלמים עלויות פיתוח ששולמו בעבר. הקושי מתעורר ביתר שאת שעה שחוקיות חוקי העזר העירוניים כלל לא עמדה למבחן בהחלטות הערכאות הקודמות. זאת ועוד, נטען כי הסכום שעליו להשיב הוא חיוב שנגבה על פי דין ולכן זכאי התאגיד להגנה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו פעולה הנעשית בהתאם לחיקוק; ועל כן הוא פטור מהשבת הסכום האמור. לבסוף נטען כי הערכאות הקודמות שגו כשהעבירו את נטל הבאת הראיות להוכחת חבותו הכספית של התאגיד כלפי כרדוש, זאת משום שאין בידו די נתונים אשר יכולים להצדיק את החיוב משהוא אינו אמון על התקנת תעריפי היטלי המים או חישובם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער לבית משפט זה ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת ( רע"א 8741/11 אבנר נ' עיריית חיפה , פסקה 5 (18.1.2012); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). חרף ניסיונו של התאגיד להציגה ככזו, אין הבקשה שלפניי באה בגדרי אמת המידה האמורה. טענות התאגיד הן "ערעוריות" באופיין והן מופנות לאופן יישום הדין על ידי הערכאות הקודמות בנסיבות המקרה הפרטני. זאת ועוד, כאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, חוקיות חוקי העזר כלל לא עמדה למבחן, ולכן לא ראיתי כי גם בנקודה זו מתעוררת שאלה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת. משכך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.