רע"א 4497/14james richardson proprietry ltd נ. אורית רוקח

1.

בקשת רשות הערעור שלפניי הוגשה על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' אלמגור ) מיום 25.5.2014 בת"צ 14982-11-12. בהחלטה האמורה אישר בית המשפט המחוזי, באופן חלקי, הגשת תובענה ייצוגית נגד המבקשת, המפעילה חנויות פטורות ממכס במעברי הגבול השונים של מדינת ישראל, ובפרט חנות מרכזית הממוקמת באולם הנוסעים היוצאים בנמל התעופה בן-גוריון. עניינה של התובענה הייצוגית בטענות המשיבה להפרות צרכניות בחנויות המבקשת, בעיקר אי-סימון מוצרים הנמכרים לקהל הלקוחות כמתחייב על פי הדין.

2.

בדיון שנערך לפניי ביום 10.9.2014 קיבלו בעלות הדין את הצעתי לבחון את האפשרות ליישב את הסכסוך ביניהן במסגרת הליך גישור, שתקופתו נקצבה עד לסוף חודש דצמבר 2014. כמו כן, בסיומו של הדיון הוסכם בין הצדדים כי הגישור יחול אף לגבי הליך ייצוגי נוסף המתנהל נגד המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"צ 26167-03-13 (בפני כבוד השופטת צ' צפת ), ואשר בו מייצגים אותם באי-כוח. יצוין, כי במסגרת החלטתי מיום 10.9.2014 נתתי ביטוי להסכמה אליה הגיעו בעלות הדין לגבי עיכוב שני ההליכים שהועברו לגישור.

3.

במהלך הגישור שהתנהל בפני כבוד הנשיא (בדימ') א' גורן הוסכם, כי הגישור יכלול תיק נוסף (שלישי במספר) אשר מתנהל נגד המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"צ 131-09-13 (בפני כבוד השופטת צ' צפת ), ואשר אף בו מייצגים אותם באי-כוח. במסגרת הגישור הושג הסדר פשרה לגבי שלושת התיקים הנזכרים לעיל. כאן יוער, כי בהמלצת המגשר הסמיכו אותו הצדדים לפסוק כבורר בנושא גובה הפיצוי שיינתן לחברי הקבוצה המיוצגת, וכן בעניין גובה שכר טרחת עורכי הדין והגמול לתובע המייצג, בכל אחד מן ההליכים שנדונו בגישור. ביום 31.12.2014 הגישו בעלות הדין לבית המשפט בקשה משותפת לאישורו של הסדר הפשרה בדרך שתסיים את המחלוקת בכל שלושת התיקים. כן התבקש בית המשפט להורות על פטור מהתנאים המנויים בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ראו, רע"א 8479/02 סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.2008)). יצוין, כי לצד הבקשה לאישור הסדר הפשרה, הגישו בעלות הדין בקשה להעברת הדיון בשני התיקים הנוספים המתבררים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לבית משפט זה.

4.

נוכח הנסיבות, ולאור העובדה ששניים מן התיקים אליהם מתייחס הסדר הפשרה אינם כלולים בגדרה של בקשת רשות הערעור, הוריתי לבעלות הדין, בהחלטתי מיום 25.1.2015, לנמק מדוע לא יוגש ההסדר לאישור בבית המשפט המחוזי. זאת, תוך שציינתי את האפשרות ששלושת התיקים יובאו בפני שופטת אחת באותה הערכאה. ביום 29.1.2015 הגישו בעלות הדין הודעה משותפת לפיה הן סבורות כי ראוי שההכרעה לגבי אישור הסדר הפשרה תיוותר בבית משפט זה. למצער ביקשו בעלות הדין שבית משפט זה יאשר את הסדר הפשרה ביחס לשני ההליכים שנזכרו בהחלטתי מיום 10.9.2014 (ת"צ 14982-11-12; ת"צ 26167-03-13), ואילו הסדר הפשרה בתיק השלישי (ת"צ 131-09-13) יוגש לאישור בנפרד בבית המשפט המחוזי שבפניו מתנהל ההליך.

5.

ביום 1.2.2015 ביקשתי לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה (להלן –

היועץ ) להסדר הפשרה, כמו גם לקבל את התייחסותו לבקשה לאשר את ההסדר כמקשה אחת בבית משפט זה. יצוין, כי היועץ נתבקש למסור את עמדתו בגדרו של ההליך נושא בקשת רשות הערעור שלפניי (ת"צ 14982-11-12), והיועץ אף הגיש עמדה מעודכנת למגשר אליו הופנה הסכסוך. ביום 19.3.2015 הוגשה הודעה מטעם היועץ בה נמסר, כי "אין מקום לאשר את הסכם הפשרה כפי שהוא, היות וקיימות בעיות מהותיות בכמה וכמה מהוראותיו של הסדר הפשרה". מתברר, כי היועץ סבור שלא ניתן לאשר את אחד מהפתרונות המרכזיים לגביהם הוסכם בהסדר הפשרה (הקמת עמדת מידע ממוחשבת) היות והדבר אינו עולה בקנה אחד עם דרישות הדין הרלוונטיות. כמו כן, מתנגד היועץ לדרך הפיצוי המוצעת בהסדר הפשרה והוא סבור כי ראוי היה לאמץ דרך פיצוי אחרת. יוער, כי היועץ לא ראה לנקוט עמדה לגבי השאלה באיזו ערכאה שיפוטית יש לדון בבקשה לאישור הסדר הפשרה, והותיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. ביום 23.3.2015 הגישה המבקשת בקשה להרשות לה להגיש תגובה לעמדת היועץ. למרות זאת, המבקשת לא המתינה לקבלת ההיתר שנתבקש על ידה וצירפה את התגובה לבקשה עצמה. מיותר לציין שמדובר בהתנהלות שאינה ראויה. מעבר לכך, מעיון קצר בתגובת המבקשת עולה שזו האחרונה דוחה חלק ניכר מהערותיו העקרוניות של היועץ לגבי הסדר הפשרה, לרבות לגבי הצבתה של עמדת מידע ממוחשבת.

עתה, הגיעה העת להכריע בשאלת אישור הסדר הפשרה.

6.

לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, בטענות בעלות הדין ובעמדתו המפורטת והמנומקת של היועץ, אין בידי להיעתר לבקשה לאישור הסדר הפשרה בבית משפט זה. אכן, בין שלושת ההליכים קיימת השקה מסוימת וניתן להבין את רצונן של בעלות הדין להביא לפתרון כולל ויצירתי אשר יחסוך משאבים של מערכת המשפט ושל הצדדים. ברם, הסדר הפשרה מעורר, לכאורה, קשיים שונים. אינני רואה צידוק להרחיב בכך על מנת שלא לקבוע מסמרות בעניין. זאת, אף שדומה כי הקשיים העיקריים נהירים לבעלות הדין עצמן. בנסיבות שנוצרו, סבורני כי ראוי שהדיון באישורו של הסדר הפשרה יתקיים בבית המשפט המחוזי. זאת, לאחר ששלושת התיקים יובאו בפני אותה שופטת. זהותה של השופטת מבין השתיים הדנות עתה בשלושת ההליכים, אשר תדון ותכריע בבקשה לאישור הסדר הפשרה, תיקבע על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

היה והסדר הפשרה יאושר על ידי בית המשפט המחוזי, ממילא לא יהא מקום עוד להשיג בפני ערכאת הערעור על ההחלטה מיום 25.5.2014 לאשר את הגשת התובענה הייצוגית בת"צ 14982-11-12. היה וההסדר לא יאושר תהא המבקשת רשאית להגיש מחדש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 25.5.2014 וזאת תוך 30 ימים מעת ההחלטה הדוחה את הסדר הפשרה.

עם מתן החלטה זו מגיע לסיומו ההליך ברע"א 4497/14.