החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 45/01 יהודה פינטו נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

ביטוח · תגמולי ביטוח לנפגע תאונת דרכים ונכותבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של נפגע תאונת דרכים שטען לתגמולי ביטוח ולשחרור מפרמיות. נקבע כי טענות העובדה והמומחים נבדקו כבר בערכאת ערעור, ואין מקום להתערב כערכאה שלישית. טעות הסופר תוקנה ושולם ההפרש, ולגבי ההוצאות לא נמצאה עילה להתערבות.

העובדות

המבקש, שנפגע בראשו בתאונת דרכים, תבע מהמשיבה תגמולי ביטוח לפי שלוש פוליסות. בית משפט השלום קבע נכות של 10% ופסק פיצוי לפי שתיים מהפוליסות, ולא פסק פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והמשיבה הודתה בטעות סופר בסכום הפיצוי ושילמה את ההפרש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בית המשפט העליון בממצאי הערכאות הקודמות לגבי שיעור הנכות הרפואית ואובדן כושר העבודה
  2. 2.האם נכון לחייב בהוצאות מבקש ערעור שחלקי ערעורו נדחו, לאחר שטעות סופר בפסק הדין התוקנה

הלכות

  1. 1

    בעל דין אינו רשאי להשמיע טענותיו בפני ערכאה שלישית אלא כאשר לעניינו חשיבות מיוחדת החורגת מנסיבות המקרה או כאשר קיים חשש לעיוות דין

    ״כידוע, אין לאפשר לבעל-דין להשמיע את טענותיו בפני ערכאה שלישית, אלא כאשר לעניינו חשיבות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תאונת דרכים
  • תגמולי ביטוח
  • אובדן כושר עבודה
  • ערכאה שלישית
  • עיוות דין
  • טעות סופר
  • הוצאות
  • רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית-המשפט העליון

רע"א 45/01

- ה'

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

המ

בקש:

יהודה פינטו

נגד

המשיב

ה:

הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

בקש

ת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום

31.10.00 בע"א 3747/98 שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו

ומ' רובינשטיין; ובקשה לתיקון בקשת רשות ערעור

בשם המבקש: עו"ד

אברהם ילין

בשם המשיבה: עו"ד

רות עינת

החלטה

המבקש, שנפגע בראשו בתאונת דרכים, הגיש לבית-משפט השלום ברמלה תביעה נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח ולשחרורו מתשלום פרמיות. זאת, על יסוד שלוש פוליסות ביטוח שנרכשו מן המשיבה .

בית-משפט השלום (השופטת דליה גנות) קבע, על בסיס ניתוח עדויותיהם של חמישה רופאים שהובאו בפניו, כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של המבקש בגין התאונה על 10%, ולפיכך פסק למבקש פיצוי על-פי שתיים מן הפוליסות, אשר כללו כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה. עוד קבע בית-משפט השלום, כי המבקש

לא הוכיח אובדן כושר לעסוק במקצועו או בכל מקצוע אחר בשיעור כלשהו, מעבר לתקופה שבגינה שולמו לו תגמולי ביטוח על-ידי המשיבה, ולפיכך לא נפסקו למבקש פיצויים בגין אובדן כושר עבודה .

על פסק-דינו של בית-משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בין היתר טען המבקש, ביחס לסכום פיצוי שנפסק לו על-פי אחת הפוליסות, כי בית-משפט השלום פסק מתוך טעות סכום של 3,000 ש"ח וזאת חלף סכום של 3,000 דולר, כמתחייב מן הפוליסה הרלוואנטית .

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יהושע גרוס והשופטות אסתר קובו ומיכל רובינשטיין) דחה את ערעורו של המבקש, לאחר שקבע, כי בחינת חומר הראיות וטיעוני הצדדים מגלה כי אין יסוד להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה, הנשען על התרשמותה מן המומחים הרפואיים.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. המבקש הוסיף וציין, ביחס לטענתו כי בית-משפט השלום טעה בפוסקו סכום של 3,000 ש"ח במקום את אותו הסכום בדולרים, כי במהלך הדיון שהתקיים בערעור, הצהיר בא-כוח המשיבה, בתגובה לשאלת בית-המשפט המחוזי בעניין זה, כי בכוונת המשיבה לשלם למבקש את התגמולים המגיעים לו על-פי הפוליסה הנקובה בדולרים. המבקש ציין עוד, כי חרף הצהרה זו טרם עמדה המשיבה בהתחייבותה, וכי למרות הצהרת בא-כוח המשיבה חויב המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי בתשלום הוצאות למשיבה. כן ציין המבקש, כי הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות סופר הנוגעת להודיית המשיבה בטעות שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט השלום .

מנגד הודיעה המשיבה, כי היא מסכימה כי נפלה טעות בפסק-דינו של בית-משפט השלום, וכי טעות זו תוקנה והמשיבה שילמה למבקש את ההפרש המתחייב מן התיקון.

על רקע הודעה זו של המשיבה, הוסיף המבקש והגיש בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור שהגיש, שבה טען כי נוכח הטעות שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט השלום, לא ראוי היה כי בית-המשפט המחוזי יחייבו בהוצאות.

עיינתי בבקשת רשות הערעור המתוקנת, והגעתי לכלל דעה כי יש לדחותה.

כידוע, אין לאפשר לבעל-דין להשמיע את טענותיו בפני ערכאה שלישית, אלא כאשר לעניינו חשיבות מיוחדת החורגת מעבר לנסיבות המקרה הספציפי, או למצער כאשר קיים חשש כי נגרם לו עיוות דין. במקרה שבפניי, טענות המבקש, שהופנו כנגד ממצאי בית-משפט השלום, נבדקו זה מכבר על-ידי ערכאת ערעור, ועל-כן אין מקום להתערבות בית-משפט זה בשבתו כערכאה שלישית .

אשר לטעות הסופר שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט השלום, הרי שזו תוקנה כאמור ולמבקש כבר שולם הסכום הנכון. עם זאת, בדין חויב המבקש בהוצאות על-ידי בית-המשפט המחוזי לאחר שיתר חלקי ערעורו כנגד פסק-דינו של בית-משפט השלום נדחו, ואף בעניין זה אין עילה להתערבות.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית .

ניתנה היום, ג' בטבת תשס"ב (18.12.01).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 3747/98

הלכות

  1. 1בעל דין אינו רשאי להשמיע טענותיו בפני ערכאה שלישית אלא כאשר לעניינו חשיבות מיוחדת החורגת מנסיבות המקרה או כאשר קיים חשש לעיוות דין