רע"א 45/01 יהודה פינטו נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

המבקש, שנפגע בראשו בתאונת דרכים, הגיש לבית-משפט השלום ברמלה תביעה נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח ולשחרורו מתשלום פרמיות. זאת, על יסוד שלוש פוליסות ביטוח שנרכשו מן המשיבה .

בית-משפט השלום (השופטת דליה גנות) קבע, על בסיס ניתוח עדויותיהם של חמישה רופאים שהובאו בפניו, כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של המבקש בגין התאונה על 10%, ולפיכך פסק למבקש פיצוי על-פי שתיים מן הפוליסות, אשר כללו כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה. עוד קבע בית-משפט השלום, כי המבקש

לא הוכיח אובדן כושר לעסוק במקצועו או בכל מקצוע אחר בשיעור כלשהו, מעבר לתקופה שבגינה שולמו לו תגמולי ביטוח על-ידי המשיבה, ולפיכך לא נפסקו למבקש פיצויים בגין אובדן כושר עבודה .

על פסק-דינו של בית-משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בין היתר טען המבקש, ביחס לסכום פיצוי שנפסק לו על-פי אחת הפוליסות, כי בית-משפט השלום פסק מתוך טעות סכום של 3,000 ש"ח וזאת חלף סכום של 3,000 דולר, כמתחייב מן הפוליסה הרלוואנטית .

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יהושע גרוס והשופטות אסתר קובו ומיכל רובינשטיין) דחה את ערעורו של המבקש, לאחר שקבע, כי בחינת חומר הראיות וטיעוני הצדדים מגלה כי אין יסוד להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה, הנשען על התרשמותה מן המומחים הרפואיים.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. המבקש הוסיף וציין, ביחס לטענתו כי בית-משפט השלום טעה בפוסקו סכום של 3,000 ש"ח במקום את אותו הסכום בדולרים, כי במהלך הדיון שהתקיים בערעור, הצהיר בא-כוח המשיבה, בתגובה לשאלת בית-המשפט המחוזי בעניין זה, כי בכוונת המשיבה לשלם למבקש את התגמולים המגיעים לו על-פי הפוליסה הנקובה בדולרים. המבקש ציין עוד, כי חרף הצהרה זו טרם עמדה המשיבה בהתחייבותה, וכי למרות הצהרת בא-כוח המשיבה חויב המבקש על-ידי בית-המשפט המחוזי בתשלום הוצאות למשיבה. כן ציין המבקש, כי הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות סופר הנוגעת להודיית המשיבה בטעות שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט השלום .

מנגד הודיעה המשיבה, כי היא מסכימה כי נפלה טעות בפסק-דינו של בית-משפט השלום, וכי טעות זו תוקנה והמשיבה שילמה למבקש את ההפרש המתחייב מן התיקון.

על רקע הודעה זו של המשיבה, הוסיף המבקש והגיש בקשה לתיקון בקשת רשות הערעור שהגיש, שבה טען כי נוכח הטעות שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט השלום, לא ראוי היה כי בית-המשפט המחוזי יחייבו בהוצאות.

עיינתי בבקשת רשות הערעור המתוקנת, והגעתי לכלל דעה כי יש לדחותה.

כידוע, אין לאפשר לבעל-דין להשמיע את טענותיו בפני ערכאה שלישית, אלא כאשר לעניינו חשיבות מיוחדת החורגת מעבר לנסיבות המקרה הספציפי, או למצער כאשר קיים חשש כי נגרם לו עיוות דין. במקרה שבפניי, טענות המבקש, שהופנו כנגד ממצאי בית-משפט השלום, נבדקו זה מכבר על-ידי ערכאת ערעור, ועל-כן אין מקום להתערבות בית-משפט זה בשבתו כערכאה שלישית .

אשר לטעות הסופר שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט השלום, הרי שזו תוקנה כאמור ולמבקש כבר שולם הסכום הנכון. עם זאת, בדין חויב המבקש בהוצאות על-ידי בית-המשפט המחוזי לאחר שיתר חלקי ערעורו כנגד פסק-דינו של בית-משפט השלום נדחו, ואף בעניין זה אין עילה להתערבות.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית .