רע"א 4508/14 סהאר ח'לילה נ. נשר נפתלי עו"ד

בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע'

אטיאס ) בפש"ר 996/07 5044-05-123 מיום 28.5.2014 במסגרתה התקבלה בקשת הנאמן לאישור הסכם מכר של דירת המבקש וכן אושר לנאמן להתקשר בחוזה שכירות עם שוכרי הדירה עד ליום 30.6.2014.

עיקרי העובדות

1.

ביום 23.1.2014 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון ) לבקשת הנאמן להתיר לו לנקוט בהליכים למכירת דירתו של המבקש המצוי בהליכי פשיטת רגל, ונדחתה בקשת המבקש להתיר לו לשוב ולהתגורר בדירה. נגד החלטה זו הגיש המבקש ערעור ועמו בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בקשת המבקש למתן סעד זמני לתקופת הערעור נדחתה בהחלטה מיום 17.4.2014 (ע"א 1796/14; השופט י' דנציגר ). בהמשך הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאישור הסכם מכר של דירת המבקש וכן בקשה לאישור התקשרות בחוזה שכירות עם שוכרי הדירה עד ליום 30.6.2014. המבקש התנגד לבקשות הנאמן. בהחלטה מיום 28.5.2014 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשותיו של הנאמן, וציין כי טענות המבקש חוזרות על הטענות שהעלה בבקשה למתן סעד זמני אשר נדחו בהחלטת בית משפט זה (השופט י' דנציגר ) הנ"ל . אין בטענות המבקש טעם כלשהו המצדיק את עיכוב הליכי המכר. בהחלטה צוין כי "בכדי להפיס דעתו של החייב [המבקש – נ' ס'] אציין כי בחנתי את הצעת הפידיון שהוצעה על-ידי החייב וגם אנוכי לא התרשמתי כי מדובר בהצעה ראויה ושוות ערך, ולו בקירוב, לתמורה שתתקבל בידי הנושים בעקבות מכירת הדירה" . נקבע כי בהצעת הפידיון נלקחים בחשבון הכספים שממילא עומדים לזכות הנושים, ואילו שאר הכספים אותם הוא מבקש לגייס באמצעות השכרת הדירה, ישולמו במהלך תקופה של שנתיים. המבקש יוצא מנקודת הנחה כי הוא זכאי לדיור חלוף, והמשוכה העומדת לפניו בעניין זה היא גבוהה. בנסיבות אלה קיבל בית המשפט המחוזי את בקשות הנאמן, אישר את הסכם המכר, ונעתר לבקשת הנאמן להארכת חוזה השכירות עד ליום 30.6.2014 כאשר הכספים שיתקבלו מהשכרת הדירה יועברו לקופת הכינוס. נגד החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני ועמה בקשה לעיכוב ביצוע.

עיקרי הטענות

2.

לטענת המבקש, זוהי הדירה היחידה שבבעלותו, ואישור הסכם המכר פוגע בקניינו. המבקש העלה מספר הצעות לפידיון אשר יביאו תועלת רבה יותר לנושים מאשר מכירת הדירה, והצעותיו נדחו ללא הצדקה. בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הצעתו לתשלום 300,000 ₪ בפריסת תשלומים של חמש שנים אשר תוסיף לקופת הכינוס סכום כסף בשיעור גדול יותר מיתרת הסכום שתתקבל ממכירת הדירה ותמנע את הפגיעה בקניינו. מכירת דירתו תוביל למצב שבו לא יוכל לרכוש דירה חלופית. המבקש עומד בתשלומים שהוטלו עליו לטובת קופת הכינוס. לטענת המבקש, ברצונו לשוב ולהתגורר בדירה משום שתקופת השכירות בדירתו הנוכחית הסתיימה והעתרות לבקשה לאישור הסכם המכר גורמת לו "לחורבן עולמו ועתידו".

דיון והכרעה

3.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה על רקע ההחלטות השיפוטיות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיב. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע מכר הדירה נדונה ונדחתה בהחלטה הנ"ל שניתנה על-ידי השופט י' דנציגר ביום 17.4.2014. נימוקיה ותוצאתה מדברים בעד עצמם ואכמ"ל. בניסיון נוסף לדחות את מכירת הדירה חזר המבקש על אותן טענות גם לפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שב ועיין בהצעת הפידיון שהציע המבקש ומצא כי מדובר בהצעה בלתי ראויה שאינה משתווה לתמורה שתתקבל ממכירת הדירה. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה כדין, ואינני סבור כי יש מקום להתערב בה. מזה זמן רב שהמבקש אינו מתגורר בדירה ורצונו, לדבריו, לשוב להתגורר בה אינו מצדיק לשנות מההחלטה שהתירה את מכירתה. זאת ועוד: הן בהחלטת השופט דנציגר, הן בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי כספי המימוש שיתקבלו ממכירת הדירה לא יחולקו כדיבידנד לנושים עד להכרעה בערעור. בנסיבות אלה אין חשש כי המבקש לא יוכל להיפרע מהכספים במידה ויזכה בערעורו.

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משנדחתה בקשת רשות הערעור, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.