רע"א 4511/98 שמעון וייס נ. מינה מלצר

דין הבקשה להידחות.

בבקשתם טוענים המבקשים, כי הענין שבפנינו מעורר שאלות בעלות חשיבות כללית, המצדיקות את קיומו של ערעור נוסף בפסק דינו של בית משפט השלום (בר"ע 103/83 חניון חיפה נ' מצת הדר , פ"ד לו(3) 123). עיון בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מגלה, כי אין הם מעוררים את השאלות העקרוניות המפורטות בבקשת הרשות לערער. שלא כנטען, לא מתעוררת במקרה זה שאלה עקרונית בדבר תחולתם של דיני המטרדים במסגרת החיים המשותפים במושב, שהוא מסגרת התיישבותית בעלת ציביון חקלאי. אכן, שופט בית משפט השלום קבע כי נגרם למשיבה מטרד בנסיבות הענין. קביעה זו אושרה הן על ידי דעת הרוב והן על ידי דעת המיעוט בבית משפט קמא. המבקשים כלל לא ערערו על קביעה זו בפני בית משפט קמא. אכן, השאלה היחידה שבמחלוקת היתה שאלת הסעד הספציפי לו זכאית המשיבה בגין המטרד האמור, בנסיבותיו המיוחדות של הענין. מחלוקת זו נוגעת למרכיבי הזמן ביממה והמרחק מביתה של המשיבה שבצו המניעה שהוצא לצורך מניעת המטרד. ביחס לשאלה זו, אין כל טענה מצד המבקשים כי מתעוררת שאלה כלשהי בעלת חשיבות כללית, אשר בגינה יש ליתן רשות לערער על מנת שייבחן פעם נוספת פסק דינו של בית משפט השלום.

לפיכך, דין הבקשה להידחות. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בערכאה זו בסך 10,000 ש"ח.