רע"א 4519/05 אורי רון עו"ד נ. יוסף סאסי

1.המבקש הינו עורך-דין במקצועו שקיבל עליו את ייצוגו של המשיב בפגישה אשר נערכה ביניהם ביום 8.9.97. כחודש לאחר מכן התקיימה בין הצדדים פגישה נוספת, שלאחריה שלח המבקש למשיב דרישת תשלום שכר טרחת עורך-דין על-סך 10,000 דולר. ביום 29.10.97, יום לפני המועד הקבוע לישיבה הראשונה בבית המשפט בעניין התיק בו התבקש המבקש לייצג את המשיב, שלח המשיב פקס למבקש בו הודיע לו על ביטול ייפוי הכוח שנתן לו.

2.המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב כנגד המשיב לתשלום שכר הטרחה המוסכם לטענתו, ולחילופין לקביעת הסכום של 10,000 דולר כשכר ראוי. בפני בית המשפט נשמעו שתי עדויות בלבד- זו של המבקש וזו של המשיב. המבקש העיד כי כבר בפגישה הראשונה בין הצדדים דרש מהמשיב לשלם לו את הסכום הנתבע כמקדמה על חשבון הטיפול בתיק, הכוללת הזמנת תיק החקירה, לימוד החומר והכנה לישיבה הראשונה. לטענתו המשיב הסכים לדרישה זו. המשיב לעומתו הכחיש כי עלתה דרישה כזו, וטען כי בפגישה הראשונה בין הצדדים אמר לו המבקש כי יוכל לתת לו הצעה בנוגע לשכר הטרחה המגיע לו רק לאחר שיקבל את החומר לידיו. הסכום הנתבע הועלה על-ידי המבקש, על-פי עדותו של המשיב, רק בפגישתם השניה, ולטענתו לא נתן הסכמתו לכך.

בית משפט השלום (כב' השופטת ו' סימון) נתן אמון מלא בעדותו של המבקש וקבע כי על-פי עדות זו השכר המוסכם נסב על הטיפול המקדמי בתיק עוד בטרם ישיבת בית המשפט הראשונה. מאחר שייפוי הכוח בוטל יום לפני הישיבה הראשונה נקבע כי המבקש זכאי למלוא השכר המוסכם, דהיינו 10,000 דולר. על פסק-דין זה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

3.בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, בייחוד מאחר שמדובר בשאלה של התרשמות ישירה מן העדים. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי מתן אמון מלא בעדותו של המבקש אינה מוליכה דווקא לתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום. לדברי בית המשפט המחוזי, מעדותו של המבקש עולה כי הסכום של 10,000 דולר נדרש הן כמקדמה עבור הטיפול הכולל בתיק, ולא רק עבור הטיפול המקדמי. לפיכך סבר בית המשפט המחוזי כי יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שיבחן מהו השיעור היחסי מתוך סכום זה שיש לזקוף עבור הטיפול המקדמי. על פסק-דין זה הוגשה בקשת מתן רשות הערעור שבפנינו.

4.טענתו העיקרית של המבקש הינה כי מאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את קביעת בית משפט השלום הדבר מהימנות עדותו, היה עליו להגיע אף לאותה תוצאה שאליה הגיע בית משפט השלום. לטענתו לא פירש בית המשפט המחוזי את עדותו ואת קביעותיו של בית משפט השלום נכונה. לחילופין טוען המבקש כי אף על-פי העילה של שכר ראוי הוא זכאי לאותו סכום, וזאת בהתאם למספר השעות שהשקיע בתיק, שעליהם העיד בבית המשפט, מבלי שעדות זו הופרכה.

5.איני מוצאת מקום ליתן את רשות הערעור המבוקשת. המבקש לא העלה כל טיעון בדבר שאלה משפטית העומדת על הפרק בערעור המבוקש, לא כל שכן שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מהסכסוך שבין הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בית המשפט המחוזי נתן פרשנות שונה מזו של בית משפט השלום לעדותו של המבקש ובכך אין מקום להתערב במסגרת גלגול שלישי של התיק, וזאת אף אם נסבור כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי מוטעית, ויודגש כי אין אני קובעת דבר בשאלה זו (ראו רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 15.11.98)). אשר לשאלת השכר הראוי המגיע למבקש- מובן כי אין מקום לקבוע במסגרת ערעור שני דבר בשאלה זו בטרם יידרשו לכך הערכאות הדיוניות.

לסיום ברצוני להצטרף להערתו של בית המשפט המחוזי כי ראוי שציבור עורכי הדין יקפיד על עריכת הסכמי טרחה מראש ובכתב על מנת למנוע התדיינויות מיותרות בנושא זה הן מהצדדים והן מבתי המשפט (ראו בעניין זה ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ , פ"ד מז(5) 114; רע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש (טרם פורסמה, ניתנה ביום 12.9.05).

הבקשה, איפוא, נדחית.