רע"א 452-23 רע"א 452-23

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.12.2022 (ת"א 44414-10-18, השופט הבכיר מ' רניאל). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לביטול פסק דין שנתן ביום 2.6.2021.

2.ברקע ההליך דנן ניצבת התדיינות משפטית ארוכת שנים, שאין זה המקום לפרטה, בין הצדדים, אחים למחצה מצד אביהם המנוח (להלן: האב). עיקרי השתלשלות הדברים הובאו בפסק דין קודם של בית משפט זה מיום 3.11.2022, ועל כן אדרש אליהם בקיצור רב (ע"א 5074/21, הנשיאה א' חיות, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן ואנוכי). לענייננו, די בכך שאציין כי במוקד ההליך ניצבות טענות הנוגעות לזכויות הצדדים בדירה שבה התגורר האב, ובאופן קונקרטי יותר לשאלת תוקפה של משכנתה שנרשמה על הדירה לטובתו של המשיב 1 (להלן: המשיב). ברקע הדברים עומדת החלטה שנתן בית המשפט המחוזי בשנת 1990, שבגדרה הוא אישר את שטר המשכנתה לפיו לאחר פטירת האב הבעלות בדירה תועבר במלואה לידי המשיב (להלן: ההחלטה משנת 1990).

3.לאורך השנים נקט המבקש בהליכים שכוונו בעיקרם לביטול ההחלטה משנת 1990. בתמצית יצוין כי ביום 9.11.2015 קיבל בית המשפט המחוזי תובענה לביטול ההחלטה האמורה, לאחר שקבע כי זו ניתנה על יסוד ההנחה, שהתבררה בינתיים כשגויה, כי לאב לא היו ילדים נוספים. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה, שהבהיר בפסק דינו מיום 9.3.2017 כי המשכנתה עומדת בתוקפה, וכי בוטל אך התנאי לפיו הזכויות בדירה יועברו בשלמותן למשיב (ע"א 8926/15, השופטת חיות, עמי ועם השופט מ' מזוז)). בהמשך לכך, ביום 18.10.2018 הגיש המבקש תובענה נוספת, שבה הוא שב ועתר לביטולה של ההחלטה משנת 1990, בעמדו על כך שזו ניתנה לשיטתו על-ידי יסוד מצג שווא ומרמה. תובענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 2.6.2021, שציין, בין היתר, כי בהתחשב בפסק הדין שניתן מספר שנים קודם לכן בבית משפט זה (ע"א 8926/15) אין תועלת מעשית בהליך וכי אין הצדקה לשינוי נוסף בהחלטה. ערעור נוסף שהוגש גם על כך נדחה כאמור על-ידי בית משפט זה (ע"א 5074/21).

4.ההליך דנן נסב על בקשה חדשה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, ובה טען כי יש לבטל את פסק דינו מיום 2.6.2021, שנגדו הוגש ונדחה כאמור ערעור אך לאחרונה. בעיקרו של דבר, המבקש ציין כי יש בידיו ראיות חדשות המצביעות לטענתו על מעשים פסולים מצד המשיב קודם למתן המשכנתה. בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בעשותו כן הדגיש בית המשפט המחוזי כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לביטולו של פסק דין. זאת, בעמדו, בין היתר, על כך שלא הוכח כי לא ניתן היה להשיג את הראיות הנטענות קודם לכן וכי ממילא אין בראיות האמורות כדי לבסס את טענות המבקש ברמה הנדרשת.

5.המבקש, שאינו מיוצג, ואף לא היה מיוצג בחלק מן ההליכים הקודמים שתוארו, חוזר על עיקרי טענותיו גם בבקשת רשות הערעור דנן. לשיטתו, יש מקום לבטל את פסק הדין מיום 2.6.2021, ובהמשך לכך אף להורות על ביטול שטר המשכנתה. המבקש מדגיש כי לשיטתו נגרם לו עוול כבד.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. בנסיבות העניין, לא התרשמתי כי הבקשה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, ואינן מעוררות כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים. כך, אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין, וזאת מבלי לגרוע מנסיבות חייו המורכבות של המבקש. הדברים אמורים בשים לב לכך שהמבקש קיבל את יומו בבית המשפט וכי הסכסוך בין הצדדים נדון והוכרע בשורה של החלטות ופסקי דין. למעשה, יש להצטער על כך שהמבקש אינו משלים עם הכרעות שיפוטיות קודמות ופעם אחר פעם שב ונוקט בהליכים אשר מגיעים עד לפתחו של בית משפט זה.

7.סוף דבר: הבקשה נדחית. במידה רבה לפנים משורת הדין, ובשים לב להוצאות שנפסקו בהליכים קודמים, אין צו להוצאות. אל למבקש להניח כי עמדה זו בעניין פסיקת ההוצאות תוכל לשוב על עצמה ככל שיוסיף לנקוט בהליכים חוזרים ונשנים ללא בסיס.