פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4525/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשות:
1. דיין אילן נכסים בע"מ
2. אילן
קארגלס
בע"מ
3. מ.א דיין נכסים והשקעות
4.
פטרוטק
בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(
השופטים
ש' שוחט, י'
אטדגי
ו -
ש' יעקובוביץ'
)
מיום 10.05.2018 בע"א
7842-05-17
בשם המבקשות:
עו"ד שחר הררי;
עו"ד סיון
גוטהולץ
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ש' שוחט, י' אטדגי
ו- ש' יעקובוביץ' ) מיום 10.5.2018 בע"א 7842-05-17, בגדרו נדחה ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט י' דלוגין ) מיום 12.3.2017 בת"א 4120-03-14.
2.
המבקשות הן חברות אשר החזיקו בחלק ממקרקעין הרשומים כגוש 6777 חלקה 16 באזור התעשיה בחולון (להלן: המקרקעין ), וזאת לאחר שהתקשרו בשנת 2001 בהסכם רכישת זכויות עם חברת תעמ"ס בע"מ אשר החזיקה בקרקע קודם לכן. כחלק מהסכם הרכישה הצהירה המבקשת 1 כי בדקה את טיבן המשפטי והפיזי של הזכויות הנמכרות, אשר קיימת מחלוקת על מהותן, וכי היא זונחת כל טענה עתידית כלפי תעמ"ס . בשנת 2007, כחלק ממבצע פינויים שנערך באזור, פנתה המשיבה למבקשות ודרשה מהן לפנות את המקרקעין בטענה כי הן בבחינת פולשות. בחודש פברואר 2009 חתמו נציגי המבקשות על הסכמים מול המשיבה בהם התחייבו לפנות את המקרקעין עד ליום 29.2.2012. משלא פינו המבקשות את הקרקע, הגישה המשיבה תביעת פינוי (ת"א 38202-04-12), אשר התקבלה ביום 4.3.2013. במסגרת ערעור שהגישו המבקשות על פסק הדין (ע"א 45545-04-13), טענו כי במהלך הכנתו נמצאו לראשונה באקראי מסמכים בוועדה המקומית בחולון מהם עולה כי המשיבה חתמה בשעתו על הסכמים עם חברת תעמ"ס
שהתירו לה להחזיק במקרקעין ולהקים בהם מבנים, ובשל כך המסמכים מעידים על זכויות המבקשות אשר באו בנעלי תעמ"ס . לטענת המבקשות, אילו ידעו על קיומם של מסמכים אלה לא היו חותמות על הסכמי הפינוי. ביום 14.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, תוך ציון כי נוכח טענותיהן על המבקשות להגיש תובענה נפרדת לביטול הסכמי הפינוי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא (רע"א 252/15).
3.
המבקשות הגישו תביעה לבטלות הסכמי הפינוי לבית משפט השלום, במסגרתה טענו להטעיה מצד המשיבה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בית המשפט דחה את התביעה משהגיע למסקנה, לאחר בדיקת המסמכים האמורים, כי אין בהם כדי להעניק למבקשות זכויות כלשהן מעבר להרשאה הזמנית שניתנה בעבר לתעמ"ס
להחזיק במקום, ומשכך לא התבססה עילת ההטעיה: אף אם היו המסמכים האלו בפני המבקשות בעת חתימת הסכמי הפינוי, לא היה בהם כדי להניא אותן מלחתום על ההסכמים.
4.
המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, במסגרתו טענו כי בית המשפט קמא בחן את עילת ההטעיה לפי מבחן אובייקטיבי, בעוד שהיה עליו לעשות זאת לפי מבחן סובייקטיבי. נטען כי אף אם המסמכים לא הקנו למבקשות זכויות בפועל, אלו מסמכים
רלוונטים ומהותיים בעיניהן שאם היו עומדים בפניהן לפני החתימה לא היו חותמים על הסכמי הפינוי. בנוסף טענו המבקשות כי בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, מסמכים אלו מעניקים זכויות מעבר להרשאה הזמנית לשימוש בקרקע. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו כי על אף שהקשר הסיבתי בין ההטעיה לטעות נקבע על פי המבחן הסובייקטיבי, יש צורך להוכיח גם את הקשר הסיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות. בעניין זה מבחן אובייקטיבי יכול לשמש כלי עזר חשוב. לפיכך, צדק בית משפט השלום משנדרש לטיבן של הזכויות המעוגנות במסמכים. באשר לטענות לפיהן המסמכים מקנים זכויות נוספות למבקשות, דחה בית המשפט המחוזי חלק זה בערעור בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
5.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, במסגרתה חוזרות המבקשות על טענותיהן לפיהן היה על בית המשפט לבחון את עילת ההטעיה על פי מבחן סובייקטיבי בלבד, וכי הסתרת המסמכים מצד המשיבה לפני החתימה על הסכמי הפינוי מהווה חוסר תום לב במשא ומתן.
6.
דין הבקשה להידחות.
7.
כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק אם הבקשה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
על אף הניסיון לשוות לבקשה נופך עקרוני, עניינה של הבקשה נטוע כולו בממצאים שנקבעו וביישום הדין על הנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה. מעבר לצורך אציין כי איני סבור שנפלה בפסקי הדין של בית המשפט קמא טעות.
8.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ט באב
התשע"ח
(31.7.2018).
ש ו פ ט