רע"א 4535/13 חנה כהן עו"ד נ. אלי פרי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת עפרה צ'רניאק) ברע"א 11305-02-13 מיום 10.6.13, בגדרו התקבל ערעור המשיב על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט רונן אילן) מיום 10.1.13 שניתנה בגדר ת"א 10792-07-10. הבקשה נסבה על הליך גילוי מסמכים ספציפיים במסגרת תביעה לשכר טרחה.

רקע

ב.

ביום 29.9.09 נחתם הסכם שכר טרחה בין המבקשת והמשיב, בגדרו הועמד שכר טרחתה של המבקשת – בגין ייצוגו של המשיב בהליכים משפטיים שניהל כנגד רעייתו –

על 15,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ. המשיב התחייב "לשלם את שכר הטרחה הנ"ל גם במקרה של פשרה, או באם אחליט על הפסקת הטיפול לאחר הגשת כתבי טענות לבית המשפט". לאחר מכן צוין בהסכם, תחת הכותרת "תנאים מיוחדים", כי "בנוסף ישלם הלקוח 17.5 אחוזים (שבע עשרה וחצי אחוז + מע"מ) מכל סכום, רכוש, זכות ברוטו שיקבל הלקוח עם קבלתו". בהמשך להוראה זו הוספה בכתב יד הפסקה הבאה: "ביום 15.10.09 סוכם בין אלי פרי ועו"ד חנה כהן כי שכ"ט יהא הן בהליכי גישור והן בתביעות בסך של 10% + מע"מ (עשרה אחוזים)", ובהתאם נמחק מן המשפט המקורי המספר 17.5.

ג.

ביום 12.7.10 הגישה המבקשת כנגד המשיב בבית משפט השלום בתל אביב תביעה (ת"א 10792-07-10), בה נטען כי "לאחר גיבוש אסטרטגיה משפטית , הגשת תביעות, ניהול משא ומתן" הציעה רעייתו של המבקש לשלם לו סך של 2.75 מיליון ש"ח וכן להקל בתנאי תשלום דמי המזונות אותם משלם המשיב. נטען, כי לאחר שנתקבלה הצעה זו החליט המשיב להפסיק את ייצוגו על ידי המבקשת. עוד טענה המבקשת בתביעתה, כי "מאומד דעת הצדדים עולה בבירור מסכם שכר הטרחה באשר הוא מפריד ומפצל את שכר הטרחה לשניים. חלקו הראשון סכום של 15,000$ + מע"מ והשני 10% מכל סכום שיקבל הנתבע בקשר לסכסוך שבנדון בתוספת מע"מ כחוק" (סעיף 40). בית המשפט התבקש להורות, בין היתר, כי מכל סכום שיקבל המשיב בקשר עם הסכסוך בינו לבין רעייתו – יועברו 10% לידי המבקשת. בשלב מאוחר יותר הגישה המבקשת (לפי החלטת בית משפט השלום מיום 21.5.12) כתב תביעה מתוקן, בו עתרה – כסעד חלופי – לשכר טרחה ראוי (סעיף 46 לכתב התביעה המתוקן, נספח ה' לבקשה).

ד.

בהחלטתו מיום 14.11.10 הורה בית משפט השלום (השופט תמיר) על סילוקה של חלק מהתובענה על הסף. נקבע, כי "ההתחייבות של המבקש לשלם שכ"ט במקרה של פשרה או הפסקת הטיפול נוגעת אך ורק לסך של 15,000 דולר + מע"מ, ואיננה קשורה כלל לתוספת של ה-10% הנ"ל". עם זאת קבע בית המשפט, כי יש לברר האם זכאית המבקשת "לקבל 10% מסכומים אשר שולמו, באם שולמו, לידי המבקש, במסגרת הליכי גישור". ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נמחק – לבקשתה – בפסק דין מיום 11.7.11 (ע"א 9982-12-10, סגן הנשיא גינת).

ו.

ביני לביני, ביום 21.10.10, הגישה המבקשת "בקשה לגילוי ועיון מסמכים ספציפי", בגדרה עתרה לגילוים של "הסכם יחסי ממון וגירושין שחתם עם אשתו ובני משפחתה עם נספחים"; "כל הסכם שנכרת בין המשיב לבין אשתו ובני משפחתה"; "צילום השיק ו/או ההעברה הבנקאית שקיבל המבקש [צ"ל המשיב –א"ר] מאשתו ובני משפחתה"; "הסכם שכ"ט שנכרת בין המשיב לבין משרד טירר".

ז.

בהחלטתו של בית משפט השלום (השופט תמיר) מיום 28.3.12 נאמר, בהתייחס לבקשת המשיב לסלק את התביעה על הסף, כי המחלוקת בין הצדדים נסבה על פרשנותו של הסכם שכר הטרחה, וכי שאלה פרשנית זו עודנה עומדת להכרעה. בהתייחס לבקשה לגילוי מסמכים נאמר, כי הצדדים ישלימו טיעוניהם, וכי "בית המשפט יתיר גילוי מסמכים ספציפיים אשר נוגעים לפרשנות הסכם שכר הטרחה וכן זכאות התובעת לשכר הטרחה כמפורט בהסכם שכר הטרחה בלבד. כך, לא נראה כל רלוונטיות לחשיפת מסמכים שונים ואחרים אשר אינם רלוונטיים לענייננו".

ח.

ביום 10.1.13 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום (השופטת אילן, אליו הועבר הטיפול בתיק) בבקשה לגילוי מסמכים. בהחלטה נאמר, כי "מסמכים הנוגעים להסכמים שבין המשיב לגרושתו ומסמכים הנוגעים לכספים ששולמו לו על יסוד הסכמים אלו נוגעים ישירות למחלוקות נשוא התביעה, הם עשויים להיות רלוונטיים לבירור המחלוקות ולכן חייב המשיב לגלותם", וכי "על פניו איפוא, הסכם שכר הטרחה שבין המשיב לבאי כוחו החדשים רלוונטי לבירור המחלוקות". על כן, הורה בית משפט השלום על גילוים של המסמכים. נאמר, כי את סודיותם של המסמכים ניתן להבטיח "במתן הוראות לבירור המחלוקות בדלתיים סגורות". ביום 27.1.13 נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המשיב.

ט.

על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 11305-02-13), אשר עיכב – ביום 11.2.13 – את החלטת בית משפט השלום. בפסק דינו מיום 10.6.13 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת צ'רניאק), כי יש לדון בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב כבערעור, ולקבל את הערעור. נאמר, כי "ברי לאור הסעדים הנדרשים בתובענה ... שאין צורך אמיתי בגילוי המסמכים הנדון, אין בו כדי לתרום לבירור המחלוקת שהותוותה בכתבי הטענות בשלב זה, והוא נדמה כצו למתן חשבונות בתובענה שאינה כזו", וכי גילוי המסמכים אף אינו רלבנטי לסעד החלופי – תביעה לשכר טרחה ראוי. נאמר, כי המשיב חולק על זכאותה של המשיבה לשכר טרחה ואינו תוקף "את הסכומים שקיבל או יקבל לידיו מגרושתו או בני משפחתה", וכי לכל היותר ניתן היה לדחות את הגילוי לשלב מאוחר יותר.

הבקשה

י.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי בנושא גילוי מסמכים ועיון בהם קיימת עדיפות לערכאה הדיונית. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, שכן שכר הטרחה הראוי – שנתבע כסעד חלופי בתובענה – כולל רכיב של פיצויי ציפיה, אותם אין ניתן לחשב "ללא ידיעת שווי נשוא הציפיה". עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שבגילוי המסמכים יש משום פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים, וזאת אך על יסוד טענותיו של המשיב. המבקשת הודיעה (עמ' 6 סעיף ה') כי הבקשה אינה נוגעת להסכם שכר הטרחה שבין המשיב לעורכי דינו החדשים.

הכרעה

יא.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, אין בידי להיעתר לה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים. אכן, הן הבקשה והן החלטותיהם של בתי המשפט קמא סובבות סביב שאלת הרלבנטיות של המסמכים שגילוים התבקש לתביעתה של המבקשת. מדובר בשאלה קונקרטית, התחומה – במובהק – לדל"ת אמותיהם של הצדדים. על כן, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שכן "נטיית בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תהיה חזקה ביתר שאת, כשהבקשה סבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום. כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים מלאכתו ... הוא בעל חשיבות רבה" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008) 214). גם התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטה פרוצדורלית של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 3469/08 טאוויל נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ (2008)).

יב.

גם לעיצומם של דברים לא נמצא מקום להתערבות. בית משפט השלום ציין בהחלטתו מיום 28.3.12, כי השאלה העומדת להכרעתו היא פרשנותו של הסכם שכר הטרחה וזכאותה של המשיבה לקבלת 10% מסכומים והטבות שקיבל המשיב (ככל שקיבל). ספק רב אם מסמכים הנוגעים ל היקף הסכומים וההטבות שקיבל המשיב, ככל שקיבל, רלבנטיים בשלב הנוכחי לשאלת זכאותה הנטענת של המבקשת ולסוגית פרשנותו של הסכם שכר הטרחה. על כך יש להוסיף, כי – על פני הדברים – צדק בית המשפט המחוזי (החלטתו מיום 11.4.13, נספח ט' לבקשה) בתיאורו לפיו בית משפט השלום דיבר בשני קולות שונים בסוגית גילוי המסמכים (החלטת השופט תמיר מיום 28.3.12 והחלטת השופט אילן מיום 10.1.13).

יג.

המבקשת טוענת בבקשתה, כי המסמכים שגילוים התבקש רלבנטיים לחישובו של שכר הטרחה הראוי, אשר נתבע (כסעד חלופי) בכתב התביעה המתוקן. על פני הדברים מדובר בטענה שובת לב. ואולם, יש לזכור כי המבקשת עתרה לגילוים של מסמכים אלה בחודש אוקטובר 2010, כשנה וחצי לפני תיקון כתב התביעה והוספת הסעד בדבר שכר טרחה ראוי; בעובדה זו יש כדי להפחית ממשקל טענותיה. ועוד יש לזכור, כי "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו ... שכר טרחת עורך דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העסקה נשוא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית משפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי; ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא" (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ , פ"ד מז(5) 114, 126-125, השופט ד' לוין). אופן חישובו של שכר הטרחה הראוי הוא איפוא תלוי משתנים רבים, ואינו עומד (אם בכלל) אך על היקף הסכומים שקיבל המשיב (אם קיבל), בלבד.

יד.

אין זה המקום להאריך דברים בעניין הליכי גילוי והמגמות לגביהם. ברי כי "הדעה המקובלת היא, שיש לאפשר לבעלי הדין 'לשחק' בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט..." (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008), 179; עוד ראו ד' שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות (2007), 318-324).

ואולם, הכל נתון לשיקול דעת שיפוטי נוכח הפנים השונות והמורכבות

טו.

מכל מקום, ככל שיסבור בית משפט השלום, כי המבקשת זכאית לשכר טרחה ראוי ושהסכום שקיבל המשיב רלבנטי לצורך חישובו (ופשיטא שאיני מביע עמדה לגוף הדברים), חזקה עליו כי יברר את היקפו של סכום זה, ולרשותו עומדים כלים דיוניים על מנת לעשות כן, וכאמור אין דלתו של בית המשפט נעולה לעניין זה גם לדעת בית המשפט המחוזי, באמרו כי "לכל היותר האיזון ההולם בין האינטרסים השונים של הצדדים היה לדחות את הגילוי לשלב אחר של המשפט, אם עדיין יהיה צורך בכך ואם המסגרת המתוחמת של התביעה תאפשר זאת". חזון איפוא למועד (אם בכלל, כמובן, ובלא נטיעת מסמרות).

כללם של דברים

טז.

נוכח האמור מעלה, לא אוכל להיעתר לבקשה.