פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4552/15 - א'
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
מיכאל האפרתי
נ ג ד
המשיבים:
1. אמנון ז'קונט
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 59988-01-14 שניתן ביום 4.6.2015
על-ידי סגן הנשיאה י' ענבר וכב' השופטים י' שבח וש' שוחט ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
בשם המשיב 1:
בשם המשיבה 2:
בעצמו
עו"ד חן
גראופן
עו"ד אבי
קרוננברג
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 4.6.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר , השופטת י' שבח , והשופט ש' שוחט ), שניתן בע"א 59988-01-14 , בגדרו הורה בית המשפט על חילוט הערבות הבנקאית על סך 417,000 ש"ח שהפקיד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתיק 01-80810-11-0.
1.
ביום 29.1.2006 הוסגר המבקש לישראל מבריטניה במסגרת פרשה של מעשים פליליים שכונתה "הסוס הטרויאני", ובהמשך הוא אף הורשע בסיוע לעבירות לפי חוק המחשבים, חוק הגנת הפרטיות וכן בסיוע לעבירת קבלת דבר במרמה. המבקש ריצה את העונש שנגזר עליו (שנתיים מאסר בפועל), וביקש לצאת מהארץ, אלא שבמסגרת הליך ההוצאה לפועל הנזכר הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, לבקשת המשיב 1 (להלן: הזוכה ).
2.
המבקש הגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם גולן
עמית ) לביטול הצו, בטענה כי המעשים בגינם ננקטו נגדו הליכי ההוצאה לפועל, ובכללם – הוצאת הצו – בוצעו טרם הסגרתו לישראל מבריטניה. המבקש טען כי בהתאם ל"כלל הייחודיות" הקבוע בסעיף 24 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954, בצירוף סעיף 14 לאמנת מועצת אירופה בדבר הסגרה, המדינה אינה רשאית לפעול להגבלת חירותו של מי שהוסגר אליה בשל מעשים או חובות שנוצרו לפני ההסגרה.
3.
בהחלטה מיום 17.12.2013 דחה כב' הרשם את טענות המבקש, וקבע כי "כלל הייחודיות" אינו חל בעניינו, וכי יש להותיר את צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו. המבקש הגיש בקשות חוזרות לרשם ההוצאה לפועל ל"עיון חוזר" בהחלטתו, וביניהן בקשה מיום 2.1.2014, בה הודיע המבקש כי הוא הפקיד ערבות בנקאית בתיק ההוצאה לפועל בגובה החוב הנטען, ועל כן יש לאפשר לו לצאת מהארץ. החלטת הרשם בבקשה זו ניתנה בו ביום, ובה נקבע כי משהופקדה ערבות בנקאית במלוא סכום החוב בתיק, התקיים התנאי לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, ועל כן רשאי המבקש לצאת לחו"ל לשלושים יום בלבד, וכי עליו לשוב לישראל לא יאוחר מיום 2.2.2014 לשם חקירתו בלשכת ההוצאה לפועל .
4.
המבקש יצא מהארץ ועד היום לא שב. במהלך שהותו בחו"ל, ועוד לפני שחולטה ערבותו, הגיש המבקש ערעור לבית משפט השלום בתל אביב-יפו על החלטת הרשם מיום 2.1.2014. כמו כן, מטעמי זהירות, ביקש המבקש לערער גם על ההחלטה מיום 17.12.2013, אך משפגה תקופת הערעור על החלטה זו, עתר גם להארכת מועד לשם כך. המבקש טען כי רשם ההוצאה לפועל שגה בכך שלא ביטל את צו העיכוב בהתאם ל"כלל הייחודיות" שחל בענייננו, ובכך שהטיל מגבלות על צאתו מהארץ. על-כן, נטען, יש לבטל את הצו וכפועל יוצא מכך יש להשיב למבקש את הערבות שהפקיד. בית משפט השלום דחה את ערעורו של המבקש, בציינו כי משיצא המבקש מהארץ, "כלל הייחודיות" כבר אינו חל עליו, ועל כן אין הוא זכאי לסעד המבוקש.
5.
המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לערער על פסק הדין של בית משפט השלום, והרשות ניתנה לו. בערעורו חזר המבקש על טענותיו, ובהחלטה מיום 4.6.2015, קבע בית המשפט המחוזי כי דין הערעור להידחות, שכן בנסיבות העניין ויתר המבקש על טענתו בדבר "כלל הייחודיות" והוא מנוע מלשוב ולהעלות טענה זו מחמת "השתק שיפוטי".
6.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור, ולה צורפה בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, כך שיעוכב חילוט הערבות הבנקאית אותה הפקיד המבקש. ביום 30.6.2015 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי , ועל הגשת תשובות המשיבים לבקשה לעיכוב הביצוע.
7.
לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת בבקשת רשות הערעור.
סבורני כי השיקולים הרלוונטיים נוטים לטובת המבקש. באשר למאזן הנוחות – הרי שהערבות שהופקדה היא על מלוא הסכום בו חב המבקש והיא אינה מוגבלת בזמן, כך שככל שתדחנה טענותיו של המבקש, יוכל הזוכה להיפרע באמצעות חילוט הערבות. מעבר לכך, מבלי לקבוע עמדה נחרצת, לא התרשמתי שסיכויי הערעור מבוטלים. לעניין זה די אם אציין את טענת המבקש כי הוא מעולם לא ויתר על טענתו העקרונית, לפיה יש להחיל את "כלל הייחודיות" בעניינו, וכי המצאת הערבות הבנקאית נעשתה בכפוף לשמירה על הטענה, במובן זה שאם זו תתקבל – משמע לא היה כלל מקום לעכב יציאת המבקש מהארץ – תוחזר לו הערבות, וככל שטענת המבקש תידחה, יוכל הזוכה להיפרע מהערבות, כך שלא נדרשה נוכחותו של המבקש בארץ (ראו בקשות המבקש לרשם ההוצאה לפועל מיום 2.1.2014 נספח 19 ונספח 21 לבקשה). משכך, מתעורר קושי לכאורי בדבר אפשרות השימוש בדוקטרינת ה"השתק השיפוטי" כנימוק לדחיית טענותיו של המבקש. אוסיף עוד, כי, בניגוד לרשם ההוצאה לפועל, בית משפט השלום היה בדעה כי כל עוד המבקש היה בישראל, הוא היה זכאי "ליהנות" מ"כלל הייחודיות" (פסקה 10 לפסק הדין). נדמה, אפוא, כי לכאורה יהיה צורך לבחון את שאלת המשמעות שיש ליציאת המבקש מהארץ תוך הפקדת הערבות על פועלו של "כלל הייחודיות" בעניינו.
8.
נוכח האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, לפיו יעוכב חילוט הערבות הבנקאית האוטונומית שהפקיד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתיק האמור, עד להחלטה אחרת בבקשת רשות הערעור.
9.
א.
בהמשך לאמור לעיל, הוחלט שבקשת רשות הערעור מצריכה תשובה.
ב.
המשיבים יגישו תשובותיהם עד ליום 30.7.2015. על נוסח התשובה יחולו הוראות תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).
ג.
בתשובה תיכלל התייחסות לאפשרות שבית המשפט יבקש לפעול על-פי סמכותו לפי תקנה 410 לתקנות, ולשאלה, האם במקרה כזה ניתן לראות בבקשה ובתשובות סיכומים בכתב.
ד.
המבקש יודיע עד ליום 30.7.2015 עמדתו לגבי האמור בסעיף ג'.
ה.
היעדר התייחסות כמוהו כהסכמה והיעדר תגובה במועד כמוהו כאי התייצבות, על כל הנובע מכך.
ניתנה
היום, כ"ח בתמוז התשע"ה (15.7.2015).
ש ו פ ט