פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
457/19
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
שמעון אוסדון
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עוה"ד ענת רום בתפקידה כנאמנת
בהליך פש"ר
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.01.2019 ומיום 17.1.2019 בפש"ר 26245-05-12
שניתנו על ידי כבוד השופט ג' צפריר; ובקשה למתן סעד זמני
בשם המבקש:
עו"ד פואד בסל
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.1.2019 בפש"ר 26245-05-12 (השופט ג' צפריר ), שבמסגרתה נדחתה בשנית בקשת המבקש לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, לצורך נסיעתו לטיול בתאילנד.
2 .
אלה, בתמצית, העובדות הצריכות לענייננו: ביום 5.9.2012, ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, לבקשתו. במקביל, ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי צו המורה על עיכוב יציאתו מן הארץ. ביום 9.1.2019 הגיש המבקש בבית המשפט המחוזי, בקשה לביטול ארעי של צו עיכוב היציאה מן הארץ, לצורך נסיעה לאירוע משפחתי בתאילנד בין התאריכים 22.1.2019-7.2.2019. המבקש הבהיר, כי עלויות הנסיעה מומנו במלואן על-ידי אחיו. המבקש טען, כי נכון יהיה לקבל את בקשתו, שכן הוא עתיד לקבל צו הפטר בעתיד הקרוב. בתגובתה מיום 13.1.2019 התנגדה הנאמנת לבקשה. לעמדתה, הבקשה היתה חסרה, ולא כללה פרטים רבים לגבי האירוע המשפחתי המדובר, מהותו, והסיבה שבעטיה נדרשת שהות ארוכה כל-כך בתאילנד. כמו כן העירה, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ כבר בוטל בעבר, לצורך השתתפות באירוע משפחתי אחר. בהחלטה מיום 14.1.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה: "ברירת המחדל בכל הנוגע ליציאתו של חייב המצוי בהליך פש"ר הינה עיכוב יציאתו מן הארץ [...] בעניין שלפניי תכלית הנסיעה – השתתפות באירוע משפחתי, אינה בבחינת הכרח המצדיק לגופו היעתרות לה [...] וככל שבאפשרותו או באפשרות משפחתו לממן עבורו נסיעה כאמור, שאז ראוי היה להפנות משאבים אלה לסילוק החוב".
3.
משנדחתה בקשתו בראשונה, הגיש המבקש ביום 16.1.2019 בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט. בבקשתו-זו התייחס לעילת הנסיעה לתאילנד – יום הולדת 50 לאחיו; לכך שאין לחובתו פיגורים בפרעון צו התשלומים; וכמו כן חזר וטען, כי להערכתו בתוך חודשים ספורים הוא עתיד לקבל צו הפטר. בתגובתה מיום 16.1.2019 הסירה הנאמנת את התנגדותה לבקשה. לצד זאת, שבה וציינה את דבר נסיעתו של המבקש לארצות-הברית חודשים ספורים קודם לכן, כשלעמדתה הדבר מלמד "שלחייב כנראה מקורות מימון נאים כאשר מדובר ברווחתו ובטיוליו" . בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.1.2019 נדחתה הבקשה לעיון מחדש, שכן "לא הובאו עובדות חדשות ולא מצאתי כי חל שינוי בנסיבות שלא היו ידועות בעת מתן ההחלטה" .
4.
מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. לטענת המבקש, בקבלת בקשתו לא יגרם כל נזק לנושים, ואילו דחייתה תהווה עונש בלתי מוצדק, ובלתי-מידתי עבורו. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. "לא יהיה זה בבחינת חידוש לקבוע כי בקשת רשות ערעור אינה מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת" (רע"א 7337/12 כהן נ' Water , פסקה 5 (12.3.2013)). בעניין דנן, לא מצאתי כי הדין מחייב התערבות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי; לא מצאתי עילה משפטית המצדיקה לעשות זאת.
5.
אין זו הפעם הראשונה שבה מוגשת על-ידי המבקש בקשה לבטל באופן זמני את צו עיכוב היציאה מן הארץ. ביום 30.1.2018 הגיש המבקש בקשה שכזו. בית המשפט נעתר לבקשתו והתיר את יציאתו לארצות-הברית בין התאריכים 28.4.2018-12.6.2018. אחרי תקופת שהייה ממושכת בארצות-הברית, הגיש המבקש בקשה זו. בסעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, נקבע כי " משניתן נגד חייב צו כינוס, רשאי בית המשפט לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ; צו עיכוב היציאה יעמוד בתקפו עד לסיום הליכי פשיטת הרגל, אם לא ביטל אותו בית המשפט קודם לכ ן" . הנה כי כן, המחוקק הקנה לבית המשפט שדן בהליך פשיטת הרגל את שיקול הדעת לקבוע האם נכון בנסיבות העניין לעכב את יציאת החייב מן הארץ. כמו כן, הוענקה לו גם סמכות לבטל אותו צו, אם באופן זמני, אם לצמיתות. 'הפה שאסר הוא הפה שהתיר'. בקשתו הקודמת של המבקש לצאת את הארץ, נשקלה על-ידי בית המשפט, והתקבלה. בקשתו-זו נשקלה גם היא, ונדחתה. לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול הדעת של בית המשפט המחוזי בהחלטתו, וממילא לא מצאתי עילה להתערב בה ולשנותה.
6.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני, והיא נמחקת בזאת.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח בשבט התשע"ט (24.1.2019).
ש ו פ ט