רע"א 7337/12 אמיר כהן נ. John Deere Watater Ltd

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.8.2012 בע"ר 45866-06-11 (כב' השופט י' ענבר ), בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת כב' סגן רשם הפטנטים מיום 28.4.2011 ( נ' שלו-שלומוביץ ), אשר קיבל את התנגדות המשיבה לבקשת פטנט ישראלי מס' 112311.

רקע עובדתי והכרעת כב' סגן רשם הפטנטים

2.

בשנת 1995 הגיש המבקש בקשת פטנט – היא הבקשה נשוא דיוננו – לצורך הגנה על אמצאתו "פולט השקיה בטפטוף ויחידה לבקרת זרימה", ובלשון אנשי היישוב – "טפטפת מים". סוג הטפטפת המצוי בשורשי הליך זה הינו "טפטפת אינטגרלית". להבדיל מטפטפות הננעצות מחוץ לגופו של צינור המים, טפטפת אינטגרלית שכזו ממוקמת בתוך הצינור, ובעלת שלושה רכיבים שהיו ידועים עוד טרם הגשת הבקשה: גוף הטפטפת, ממברנה ומכסה. אמצאתו של המבקש נועדה בעיקרה, על פי הנטען,

לפתור תקלות שהטרידו מפתחי טפטפות במשך זמן רב, והיא הינתקות הטפטפת מדופן הצינור אליה היא מולחמת. זאת עשה המבקש באמצאתו באמצעות חמישה גורמים מבניים, כאשר החשוב לענייננו מצוי ב"במבנה של צלעות וחריצים הבנויים על גבי הדפנות החיצוניות של רכיב הגוף, המשתלבים בהתאמה עם צלעות וחריצים בדפנות הפנימיות של רכיב המכסה, באופן המנוע את הפרדות שני רכיבי הטפטפת עד לשלב הלחמתם לפני השטח הפנימיים של הצינור" (סעיף 5 להכרעת בית משפט קמא).

להשלמת התמונה, יצוין כי במסגרת ההליך, הוצגו שלוש הגדרות אפשריות ביחס לאותו מבנה המונע את היפרדות רכיבי הטפטפת:

1.

" Undercut " – קווי גוף הבולטים או שקועים על פני גופי הטפטפת, המחוברים באופן המקשה על ניתוקם האחד מהשני.

2.

" Snap " ("סנאפ") – חיבור גופי הטפטפת באמצעות בליטה ומגרעת על גבי החלקים, כך שאלה מתחברים ביניהם "בקליק".

3.

"צלעות משתלבות" – הגדרה זו מצויה בבסיס בקשת הפטנט של המבקש, והיא למעשה "מכסה העוטף את הגוף והממבראנה, כאשר המכסה בעל קצוות מאורכים, בהן חריצים אורכיים שאליהן משתלבות צלעות הנמצאות משני צידי רכיב הגוף" (סעיף 2.3 לבקשת רשות הערעור).

המשיבה הגישה התנגדות לבקשת הפטנט אשר נדונה לפני כב' סגן רשם הפטנטים (להלן: "סגן הרשם"). בהכרעתו, הביע האחרון את דעתו ביחס לקיומם של הבדלים, אם בכלל, בהגדרות האמורות, וקבע כדלקמן: "הצלעות המשתלבות עליהן מצביע המבקש באמצאתו זהות לחיבור הסנאפ" (סעיף 28 להחלטת סגן הרשם); "הדרך למנוע היפרדות שני חלקים פלסטיים היא בדרך כלל על ידי שימוש בחיבור סנאפ. יכול הוא להקרא צלעות, יכול הוא להקרא Undercut , אולם כך או כך יהא זה תמיד יצירת בליטה בפני גוף אחד ושילובו בתוך או מעל הגוף האחר תוך מניעת החלקתו והיפרדותם של החלקים זה מזה" (סעיף 59 להחלטת סגן הרשם). וכפי שסיכם זאת בית המשפט המחוזי: "המושג השלישי: "צלעות משתלבות", שבו נעשה על ידי [ המבקש ] שימוש בתצהיריו, אינו מגלם בחובו אלא חיבור " Snap " של רכיב המכסה ורכיב הגוף" (סעיף 7 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

בשלב זה התייצב לדיון פטנט מוקדם, הקרוי על שם ממציאו היווני "פטנט דרמיצקיס", אשר בשל חשיבותו לדיון תורחב מעט היריעה ביחס אליו. כפי שנקבע בהחלטת סגן הרשם, פטנט דרמיצקיס אף הוא מתמודד עם בעיית התנתקותן של טפטפות אינטגרליות מדופן הצינור. באותו פטנט יווני, התמודד דרמיצקיס עם הבעיה באמצעות הגדלת שטח המגע של רכיבי הטפטפת. הרשם ציין בהחלטתו "אדם שיסתכל על השרטוטים המופיעים בפטנט דרמיצקיס, ימצא שבכל אותם שרטוטים העוסקים במבנה הטפטפות עצמן, בין אינטגרליות ובין שאינן אינטגרליות, קיים חיבור סנאפ בין גוף הטפטפת ובין המכסה".

משהבאנו את האמור לעיל, יש לסכם את הקביעות העובדתיות שנדונו עד כאן בהחלטת סגן הרשם: ראשית, חיבור "הצלעות המשתלבות" המוצג בבקשת הפטנט, אינו אלא חיבור " Snap ". שנית, פטנט דרמיצקיס משתמש באופן מובהק בחיבור " Snap " כאמור.

לאור קביעותיו האמורות, ניגש כב' סגן הרשם ליישמן על המסגרת המשפטית הרלוונטית. זו, כפי שיובהר להלן, מתמקדת בענייננו בשניים מהתנאים למתן פטנט – היותה של האמצאה חדשנית, וקיומה של התקדמות המצאתית. באשר לעניין החידוש באמצאת המבקש, קבע הרשם שעיון בתרשימי פטנט דרמיצקיס מגלה באופן מובהק קיומם של מחברי " Snap ", ובכך אמור למעשה להישלל החידוש מאמצאת המבקש. ברם, המשיך הרשם, קיים קושי בשלילת החידוש על בסיס הגילוי האמור, שעה שזה נעשה במעין "חכמה שבדיעבד".

מהי אותה חכמה שבדיעבד? על פי קביעת סגן הרשם, ייתכן שפלוני יבחין בבירור בחיבור " Snap " בפטנט דרמיצקיס, רק אם יודרך הוא לחפש חיבור כאמור, וייתכן אף מצב אחר, בו מומחה בנושא לא יבחין בחיבור " Snap " אם לא יונחה לחפשו. כך, אגב, אירע בתיק דנא, שעה שהמומחה מטעם המשיבה לא ציין קיומם של מחברי " Snap " בפטנט דרמיצקיס, על אף שהרשם קבע במפורש כי אלה מצויים לאורכם ולרוחבם של התרשימים. במצב זה, בו התבוננות "נקייה" על פטנט דרמיצקיס לא בהכרח מגלה חיבור " Snap " בטפטפותיו, קבע הרשם כי "מסמך דרמיצקיס אינו שולל את החדשנות מרכיב הצלעות שבבקשה דנן".

באשר לדרישת ההתקדמות ההמצאתית קבע סגן הרשם: "העובדה הברורה היא כי דרמיצקיס עצמו חיבר את גוף הטפטפת שלו למכסה באמצעות חיבור סנאפ. בדומה לכך למדתי מהחומר המקצועי שצירפו שני העדים לתצהיריהם... כי סנאפ הוא הדרך המקובלת והנפוצה ביותר לחבר שני חלקי פלסטיק שעה שמתקיים רצון למנוע את הפרדתם. לאור האמור אני קובע כי ברכיב הצלעות המשתלבות אין כל התקדמות המצאתית וכי כל בעל מקצוע שהיה נתקל בבעיה אותה הציג המבקש, דהיינו היפרדות המכסה מהגוף בשלב שבטרם הרכבת הטפטפת לצינור, היה פונה כדבר שבשגרה אל אותו פתרון ידוע ומוכר". עולה כי סגן רשם הפטנטים קבע בהחלטתו כממצא עובדתי, שבשל העובדה כי הפתרון הברור למניעת היפרדות חלקי פלסטיק הוא חיבור " Snap ", הרי שאין בו כל התקדמות המצאתית, ובכך נעדר הוא כשירות לפטנט.

הערעור לבית המשפט המחוזי

3.

על החלטתו של כב' סגן רשם הפטנטים, הגיש המבקש ערעור, אשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"ר 45866-06-11, כב' השופט י' ענבר ). לאחר דיון ברובד הכללי של דיני הפטנטים, בחן בית המשפט המחוזי את טענות המבקש ביחס למרכיב הצלעות המשתלבות. נפסק כי לא נפל פגם בקביעתו העובדתית של הרשם לפיה חיבור "הצלעות המשתלבות" כמוהו כחיבור " Snap " או " Undercut ". הודגש כי המבקש לא הביא ולו דוגמא אחת המגלה מחבר חלקי פלסטיק שאינו עונה על הגדרות שני המונחים דלעיל. נוכח האמור, המשיך בית המשפט המחוזי וקבע שלא נפלה טעות בהחלטת הרשם לשלול התקדמות המצאתית, עת החליט שהסתכלות בעין בלתי מזוינת מגלה חיבורי " Snap " בפטנט דרמיצקיס, בעוד המבקש טען כי "אין הוא רואה כלל על מה מדברים אנו". עוד צוין כי חומר מקצועי כללי מתחום הפלסטיקה מלמד אף הוא כי לא התקיימה כל התקדמות המצאתית בטפטפת

שהגה המבקש, וכי אף בהתעלם מפטנט דרמיצקיס, ניתן לגלות חיבור " Snap " כפתרון להינתקות רכיבי הטפטפת.

באשר לשאלת החדשנות שבבקשת הפטנט, חלק בית המשפט המחוזי על החלטת סגן הרשם, ואולם מבלי שמחלוקת זה תשרת את המבקש. ההיפך הוא הנכון. נקבע כי סגן הרשם קבע כממצא עובדתי חד משמעי כי כל המביט בשרטוטי פטנט דרמיצקיס יגלה בהם חיבור " Snap ". צוין על ידי בית המשפט המחוזי כי המסקנה המתחייבת מקביעה עובדתית מפורשת זו היא כי בעל מקצוע שהיה מעיין בפטנט היווני, היה מגלה על נקלה את חיבורי ה-" Snap " ומיישם את אמצאת דרמיצקיס ללא מידע נוסף. במובן זה, לא נתקבלה קביעת הרשם כי ההבחנה בבליטות ובחיבורי ה-" Snap " הינה בבחינת חכמה שבדיעבד – באופן שאינו שולל את החידוש שבאמצאה. כאמור, הרשם סבר כי ניתן להבחין בחיבורי " Snap " בפטנט דרמיצקיס רק אם תרים אחריו במיוחד. לעומתו, קבע בית המשפט המחוזי שההבחנה המאוחרת בחיבורי ה-" Snap " נבעה מאופן התפתחותו של ההליך. על פי קו זה, בקשת הפטנט השתנתה תוך כדי תנועה, כאשר המיקוד בחיבורי הצלעות המשתלבות עלה רק בשלב מאוחר יותר, באופן שהשמיט במידת מה את הצורך להתייחס לקיומם של מחברי " Snap " בשלבים הראשונים של הבקשה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי: "הבחנתו ה"מאוחרת" יחסית של [ המומחה מטעם המשיבה ] בקיומם של המחברים בשרטוטים, שיסודה אינו אלא באופן התפתחותה החריג של ההתדיינות בהליך זה, אינה מלמדת, אפוא, שגם בעל מקצוע בתחום לא היה מבחין במחברים...".

לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אמצאתו של המבקש אף נעדרת חידוש, וגם בשל כך יש לשלול ממנה את הגנת הפטנט. מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

4.

לגישת המבקש, שגו סגן הרשם ובית משפט קמא משדחו את בקשת הפטנט. טענותיו מתרכזות, כמצופה, במישורי שאלת החידוש ושאלת ההתקדמות ההמצאתית.

באשר לשאלת החידוש, טוען המבקש כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי פטנט דרמיצקיס שולל את החידוש מאמצאתו, וזאת בניגוד לקביעת סגן הרשם. נטען כי קביעה זו מנוגדת לעובדה שהמומחה מטעם המשיבה לא נתן דעתו לקיומם של חיבורי " Snap " בפטנט דרמיצקיס "וגם כשהמבקש עצמו הצהיר במפורש... כי אין רכיב כזה בדרמיצקיס, עדיין לא גילה [ המומחה ] את הרכיב הנעלם". אשר על כן, המדובר בחכמה בדיעבד, כפי שציין הרשם, ובפועל מתקיים בענייננו חידוש. ביחס לשאלת ההתקדמות ההמצאתית, טוען המבקש כי נפלה טעות בהכרעות סגן הרשם ובית המשפט המחוזי, מקום בו התעלמו הם מראיות התומכות בקיומה של התקדמות המצאתית. כך למשל, נטען כי ממציאים רבים ניסו להתמודד עם בעיית ההינתקות של רכיבי הטפטפת – וזאת תוך שימוש בפתרונות שונים לחלוטין מזה שהמציא המבקש. יתר על כן, צוין כי באף אחת מהטפטפות שהוזכרו בפרסומים קודמים ופותחו ב-20 השנים שקדמו לאמצאת המבקש – לא יושם הפתרון המבני המתואר בבקשת הפטנט. באשר לחומר המקצועי הכללי מעולם הפלסטיקה, נטען כי חומר זה דווקא תומך בקיומה של התקדמות המצאתית.

לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות. נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומנומק, ולא נפל בו כל פגם. הודגש כי רוב רובה של הבקשה מתמקד בגזרות העובדתיות של בקשת הפטנט, ואין מקום להתערב בהן בהליך דנא. הוסף כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית שיש בה כדי לשנות מההכרעה בתיק הקונקרטי.

דיון והכרעה

5.

לא יהיה זה בבחינת חידוש לקבוע כי בקשת רשות ערעור אינה מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. ניתן לשאול האם אכן עסקינן בגלגול שלישי במקרה דנן. הספק בדבר עלול להיווצר בשל מהות הגורם המכריע בסיבוב הראשון – טריבונאל מקצועי מומחה, ולא בית משפט שלום. ואולם, נראה שכדי לקבוע אם מדובר בגלגול שלישי, יהיה נכון יותר למקד את המבט כלפי השאלה – האם יושב בית משפט זה כערכאת ערעור שניה. בראייה זו, סיווגו של ההליך דנא בתור גלגול שלישי מתבקש. יש לשוב ולהידרש לסוגייה אותה העמיד הנשיא מ' שמגר להכרעה בהלכת חניון חיפה: "אימתי יעניק בית-משפט זה רשות לערער על החלטה של בית המשפט המחוזי אשר ישב כערכאת ערעור על פסק-דין או על החלטה אחרת של בית-משפט השלום או על פסק-דין או על החלטה שדינה כדין פסק-דין או החלטה של בית-משפט השלום" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). ההדגשה במקור) .

בהקשר הקונקרטי של ערעור על החלטת רשם הפטנטים, נביא מדברי ראשונים:

"לענין סדרי הדין רואים את החלטת הרשם [ הפטנטים ] כאילו היתה פסק-דין של בית-משפט שלום. מכאן שהערעור לבית-המשפט המחוזי על החלטה כזו הוא ערעור במובן המקובל של המילה, וטענתו של [ בא כוח המערער ] כי בית-המשפט המחוזי בדונו בערעור כזה יושב כערכאה ראשונה, אין לה על מה שתסמוך" (ע"א 656/72 "צפור" מפעלי הנדסה בע"מ נ' אברהם גרינוולד בע"מ פ"מ כח(1) 391 , דברי השופט ברנזון ; וראו גם רע"א 2108/11 משכן התכלת תעשיות בע"מ נ' כתר תשמישי קדושה בע"מ (12.5.2011)).

חוק הפטנטים אכן מגדיר את הליך ההשגה בבית המשפט המחוזי כ"ערעור" ואף קובע כי "סדרי הדין בערעור יהיו כסדרי הדין בערעור על פסק-דין של בית משפט שלום" (סעיף 192 לחוק הפטנטים). היבט אחר של העניין הוא נושא המומחיות של המותב המברר. ההליך הראשוני מתנהל בפני גורם המתמצא בהיבטים המקצועיים של הסכסוך, ולא בכדי הוא הגורם המכריע, ולא בית משפט השלום. משכך, קם ומזדקר גורם נוסף היכול להצדיק את הרציונאל הקבוע בהלכת חניון חיפה – מכיוון אחר.

בכל מקרה, הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. אפנה עתה לבחינת הבקשה.

6.

במוקד ההליך ניצב הכלל הבסיסי המופיע בסעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 ומגדיר אימתי תוכר אמצאה ככשירת פטנט:

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט".

צא ולמד, קיימים ארבעה תנאים לצורך הכרה באמצאה כפטנט. חידוש, יעילות, אפשרות לשימוש תעשייתי והתקדמות המצאתית. תנאים אלה דורשים שיגיע לאוויר העולם את אשר לא היה תמול שלשום, שהנולד תורם, גם בשדה התעשייה, ובעל משקל במידה כזו שניתן להגדירו כהתקדמות ביחס למצב שהיה קיים לפניו.

בענייננו עיקר המחלוקת מצוי בתנאי הראשון והרביעי – סוגיות החידוש וההתקדמות ההמצאתית. השוני במלאכת הבדיקה הוא שבכל הקשור לחידוש, עסקינן בשאלה עובדתית

- היה קיים בעבר אם לאו. ברם, גם שאלה זו דורשת מומחיות. באשר להתקדמות ההמצאתית, על הפוסק לערוך בירור שהוא כמותי בהגדרה אך איכותי במהותו.

באשר לסוגיית החידוש, טוען המבקש כי הכרעת בית המשפט המחוזי עומדת בניגוד לנפסק בע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד מד(4) 45 (להלן: " עניין היוז "), שם קבע הנשיא שמגר כי בהליך ההתנגדות לרישום פטנט "יש להיזהר מניתוח הידע הקודם תוך שימוש, ולו באורח בלתי מודע, בידע החדש שהביא עימו הפטנט". בהקשר דנא טוען המבקש כי שעה שהמומחה מטעם המשיבה הבחין בחיבורי ה-" Snap " רק בשלב מאוחר של ההליך, הרי שמדובר "בחכמה שבדיעבד", ועל כן שגה בית המשפט המחוזי עת שלל את החידוש באמצאה, על בסיס חומר קודם שלא היה בו, בזמן אמת, כדי ללמד על העיקר שבאמצאת המבקש.

טענה זו אין בידי לקבל. סגן הרשם ציין בהחלטתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי עיון בסיסי בשרטוטי פטנט דרמיצקיס מגלה את חיבור ה-" Snap ", הקיים גם באמצאת המבקש. ואולם, נוכח העובדה כי מומחה המשיבה לא זיהה חיבורים אלה כשערך לראשונה את חוות דעתו, קבע סגן הרשם כי הכרת המומחה בחיבורים בשלב מאוחר יותר, לאחר שהופנתה תשומת ליבו אליהם, אינה אלא חכמה שבדיעבד. במסגרת הערעור, קבע בית המשפט המחוזי כי ה"איחור" בזיהוי החיבור נעוץ בניהול ההליך על ידי המבקש, אשר מיקד את החידוש שבאמצאתו במחברים האמורים רק בשלב מאוחר של ההליך, תוך כדי תנועה, ובאופן שהוביל להתמקדות המומחה ברכיב זה באיחור. כשלעצמי, אינני רואה בקביעת הרשם לפיה האבחנה בחיבורי ה-" Snap " הינה "חכמה שבדיעבד", כקביעה עובדתית אשר ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה, אלא כהסקת מסקנה שבהגיון על בסיס העובדות והעדים. זאת בנבדל ממסקנה בנושא שבמומחיות ובמקצועיות. על פני הדברים, עמדת בית המשפט המחוזי הגיונה בצידה, וניתן להבין את עמדת סגן הרשם כנובעת מזהירות.

לצד כל אלה יצויין, כי בכל מקרה אין מחלוקת בין הצדדים כי חיבורי ה-" Snap " גלויים וברורים בפטנט דרמיצקיס, והמחלוקת נעוצה במועד האבחנה בהם ולהסברים לאבחנה המאוחרת. במצב דברים זה, נדמה שהמחלוקת מצויה ב-ד' אמותיהם של הצדדיים לתיק הקונקרטי, ואין היא מקיימת את התנאי הדרוש לצורך ערעור ברשות. אף בראייה לגופו של עניין, כאמור, אין מקום להתערבות.

קיומו של חידוש הוא כאמור עניין עובדתי. יש להשיב לשאלה האם נוצרה יצירה שלא הייתה קיימת בעבר. המחלוקת בין סגן הרשם לבין בית המשפט המחוזי נסובה סביב כלִי העזר להכרעה – מתי הבחין המומחה בחידוש הנטען – ולא בהכרעה עצמה – האם קיים חידוש. היה ויושם דגש על האחרונה, נדמה כי אף הרשם אינו חולק שחיבורי ה-" Snap " קיימים מכבר בפטנט דרמיצקיס, והדברים צוינו על ידו יותר מפעם אחת. מאלף יהא להזכיר את גישת המשפט העברי בנדון. במשנה הראשונה בפרק א' במסכת בבא קמא, נקבע כי קיימים ארבעה "אבות נזיקין", ביניהם – בור. בשאלה מדוע בעל בור אחראי לנזק שנגרם לזולת או לרכוש בשל קיום הבור, ניתנה התשובה: "וכן בבור חייבתו תורה על מה שהמזיק שלו הזיק, ומה שהבור שלו זה בא לו ע"י כרייה ופתיחה, היינו שהוא הכין את המזיק ועי"ז נקרא בעלים עלי', כמו שבדברים שנוגעים לזכות האדם מוסכם ע"פ דיני התורה ודיני העמים שכל מי שממציא דבר חדש בעולם הוא הבעלים עלי' לכל דבר זכות, כ"כ קראה התורה לאיש המכין תקלה בשם בעל הבור ובעל האש וחייבה בנזקין את בעל המזיק" (חידושי ר' שמעון שקופ, בבא קמא סימן א – ראש ישיבה בליטא במאה העשרים, שנפטר לפני כשבעה עשורים ומחצה). זכות ובצידה חבות, כך גם חובתו של האחר לכבד את זכות האמצאה של קודמו. עינינו הרואות כי במובנים מסויימים "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת, א', ט'), גם בנושא הקשר שבין חידוש לבין זכות הקניין בו.

יתרה מכך. הואיל וחוק הפטנטים מונה ארבעה תנאים מצטברים לשם הכרה באמצאה כפטנט, די באי התערבות במסקנה המשותפת של שתי הערכאות ביחס לתנאי הרביעי, כדי לדחות את הבקשה, כפי שיובהר להלן.

7.

תנאי רביעי זה הננו כאמור – ההתקדמות ההמצאתית. סעיף 5 לחוק הפטנטים מגדיר כי התקדמות המצאתית הינה "התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה...". בתור אמת מידה, בעל המקצוע הממוצע הוא המוקד בתנאי זה. בשונה מן האדם הסביר או האדם מן היישוב, שהם מונחים נורמטיביים, בעל המקצוע הממוצע הינו מעין הגדרה עובדתית.

לטענת המבקש, שגו ערכאות קמא שעה ש"[ התעלמו ] מראיות חשובות ביותר, אשר התייחסות אליהן היתה מובילה בהכרח למסקנה כי מדובר באמצאה שהינה בעלת התקדמות אמצאתית" (סעיף 5.1.1 לבקשה). במובן זה, עצם ניסוח הטענה מוצא מקומו בגדריהן של מחלוקות עובדתיות ובקשה לבחינה נוספת של ראיות. לכך יש לשוב ולהזכיר כי רשם הפטנטים הוא הגורם המקצועי המוסמך והמתמצא מבחינה עובדתית בסוגיות מעין אלה. בשל כך, ייטו ערכאות הערעור שלא להתערב בקביעות עובדתיות מובהקות. כך בערכאה זו, לא רק מכח הלכת הגלגול השלישי וחניון חיפה, אלא נוכח מקצועיותו וייחודו של תפקיד רשם הפטנטים. אין זה אומר כי החלטותיו של האחרון חסינות מביקורת, אולם על בית המשפט לשכלל בביקורת השיפוטית-ערעורית את המימד האמור. דוגמא לכך, גם בהיבט המקצועי, כי בית המשפט המחוזי רשאי למנות יועץ מדעי (וראו סעיף 189 לחוק הפטנטים): "אשר יסייע לו בגביית הראיות וייעץ לו".

עיון בהכרעת בית המשפט המחוזי מגלה כי סוגיית ההתקדמות ההמצאתית נבחנה על פי מבחני עזר שהוכרו בפסיקה (וראו עניין היוז בעמ' 111-112; ע"א 4867/92 יעקב סניטובסקי נ' תעמס בע"מ פ"ד נ(2) 509) – מבחן "החסר המתמשך" – האם האמצאה הציגה פתרון לבעיה ששררה לאורך זמן; מבחן "ההצלחה המסחרית" – אשר משלים את המבחן הראשון בשאלת הצלחתה בפועל של האמצאה; ומבחן "העתקת ההמצאה", שאף בו יש ללמד על ההתקדמות ההמצאתית בשדה המעשה. מבחנים אלה אינם קונקלוסיביים וניתן למצוא בהם אינדיקציה וסיוע בבחינת שאלת ההתקדמות ההמצאתית. בית המשפט המחוזי בחן את העניין הקונקרטי על צדדיו השונים ועל פי אמות המידה שהותוו בפסיקה.

לא למותר לציין את קביעת סגן הרשם לפיה: "[ בקשת הפטנט ] כולה עוסקת בתיאור האמצאה. לא מוזכר בה ולו במילה מהו הידע הקודם, מהן הבעיות אותן נועדה לפתור, במה היא מוסיפה על הידע הקודם ולא שום רמז אחר אשר יאפשר לבחון ולומר מהם הטיעונים הבסיסיים של המבקש". תיאור האמצאה אכן תנאי הוא למתן פטנט, אולם אינו תנאי יחידי. כלשון תקנה 20 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), תשכ"ח-1968 , על פירוט האמצאה להכיל: "(1) מבוא המסביר את ייעוד האמצאה ותיאור תמציתי של מצב הידיעות בשטח המקצועי שבו נעשתה האמצאה, עד כמה שהיה ידוע למבקש לאור האמצאה; (2) "תיאור האמצאה בהסתמכות על שרטוטים, הדגמות או רצפים גנטיים במידה הדרושה להבנתה". ניתן להבין את ההגיון שבדרישת התקנות לפרט הן את האמצאה גופה והן את הרקע המקצועי להמצאתה, כולל הייעוד ומצב הידיעות בתחום המקצועי. מילוי דרישת תיאור האמצאה חיוני כדי לשכנע האם התיאור אכן מצביע על התקדמות. התיאור מעניק "דמות" לאמצאה ואילו מצב הידיעות הקודמות מעניק הקשר לדמות. בהיעדר מסירת נתונים בדבר ההקשר האמור, מוקשית יכולתו של המבקש לטעון שבקשת הפטנט מהווה התפתחות ביחס למצב שקדם.

לגופם של דברים, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת ערכאות קמא לפיהן פטנט דרמיצקיס, כמו גם פרסומים קודמים בתחום הפלסטיקה, נוקטים בחיבור " Snap " כפתרון מובן מאליו. אף אם הפרסומים הקודמים שהוצגו בהליך אינם נוגעים ישירות לאופן חיבורן של טפטפות, לא ניתן להתרשם שמדובר בשוני בעל נפקות מדעית לעניין מתן פטנט על פי הדין. לשון אחר, המבקש לא ביסס כי עסקינן בעולמות טכנולוגיים שונים במידה כזו שאינה מאפשרת לימוד מתחום אחד למשנהו. קביעה מעין זו היא עניין של מקצועיות, ולא ניתן להתרשם מהבחינה העובדתית שנפלה טעות משפטית בקביעת סגן הרשם ובית המשפט המחוזי.

הכרעותיהם של סגן הרשם ושל בית המשפט המחוזי מפורטות, מנומקות, ונשענות על המסגרת העובדתית שנקבעה ושלא נמצא מקום להתערב בה. ערכאות קמא התמודדו עם טענות המבקש, ולא מצאו להיעתר להן. אם זהו המצב, עולה כי מדובר בסוגייה פרטנית הצועדת להכרעה בדל"ת אמותיה, ואינה עונה על דרישות הדין למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

8.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורכי דין סך של 18,000 ₪.