רע"א 4577/99 מדינת ישראל נ. בנימין בוצרוב

לפניי בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וזאת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-.

1.ביום 15.10.99 הוגש כנגד המשיב כתב אישום, ת.פ. 950/98 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו שורה של עבירות מין במשפחה. על פי הנטען בכתב האישום, בשנים 1994-1998 ביצע המשיב מעשי אינוס (עבירה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) ו345-(ב)(1) לחוק הנ"ל), מעשי סדום (עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות המנויות בסעיף 347(ב) לחוק) ומעשים מגונים (עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות המנויות בסעיף 348(ב) ו345-(ב)(1) לחוק). העבירות המיוחסות למשיב בוצעו כלפי בתו החורגת, ילידת שנת 1984, במספר הזדמנויות שונות.

2.עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 21388/98). בית המשפט - מפי השופטת ר' יפה-כ"ץ - נעתר לבקשה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהתבסס על הודעותיהן של הבת ושל אשת המשיב, ועל הודאה חלקית של המשיב באישומים המיוחסים לו, קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב. כן נקבע כי חזקת מסוכנות, העומדת כנגד המשיב, לא נסתרה על-ידו וכי קיים חשש להשפעה מצד המשיב על עדותה של המתלוננת.

3.לאחר עדות המתלוננת בבית המשפט המחוזי, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר במעצרו, בקשה אשר נדחתה על-ידי בית המשפט ביום 22.4.99 (ב"ש 20332/99). על החלטה זו פנה המשיב בערר לבית משפט זה (בש"פ 2673/99). חברי השופט מ' חשין, אשר דן בערר, החליט לדחותו. כן דחה חברי הנשיא א' ברק את בקשתו של המשיב לדיון נוסף בעניינו (דנ"פ 3229/99).

4.ביום 8.11.98 נערכה ישיבת ההקראה בתיק ובחודש ינואר 1999 החלה פרשת התביעה. המשך פרשת התביעה, שנקבע לחודש מרץ 1999, נדחה בחודשיים ימים, בשל חילופי יצוג של המשיב ובקשת סנגורו החדש ללמוד את התיק. בחודש יוני 1999 התקיימה ישיבה ראשונה של פרשת ההגנה, ובכללה משפט זוטא. ישיבת הוכחות אחת בוטלה ביוזמת בית המשפט, ישיבה נוספת בוטלה לבקשת המדינה ושתי ישיבות נוספות נדחו בשל אילוצים אישיים של בא-כוח המשיב. ב"כ המבקשת עדכנה את בית המשפט בדבר קביעת מועדי ישיבות חדשים לתאריכים 14.7.99, 13.9.99, 14.9.99 ו- 21.9.99.

5.בפניי טען ב"כ המשיב, כי כתב האישום מקורו בעלילה מצד הבת ואמה, שמונעות על ידי רצונן להרחיק את המשיב מן הבית. ב"כ המשיב הדגיש כי גם אם יקבע שמרשו מסוכן, הרי שהמסוכנות מתקיימת רק כלפי הבת ותו לא ולטענתו מדברי הבת עולה כי המשיב לא נגע בה מזה שנה, נתון ממנו מסיק ב"כ המשיב את העדר מסוכנותו גם כלפיה. ב"כ המשיב טען כי יש לאפשר למשיב חלופת מעצר בבית אביו, במיוחד עתה, משנפטרה אמו של המשיב. על פי ב"כ המשיב מצבו הבריאותי של המשיב רעוע והוא מאושפז תדיר בבית חולים. ב"כ המבקשת טענה כי פרשת התביעה הסתיימה, כי ביטולי הישיבות היו אמנם לגיטימיים ברובם ועדיין מקורם בחילופי הסניגורים ובבקשות של ההגנה. ב"כ המבקשת ביקשה מבית המשפט להתחשב בטיב העבירות ובמסוכנות המבקש.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר עיון בחומר הכתוב מצאתי שיש מקום להאריך את מעצרו של המשיב. המדובר בעבירות חמורות ביותר, כלפי קטינה, המקימות חזקת מסוכנות. על חומרת המעשים ומסוכנות המשיב, הצביע כבר, חברי השופט מ' חשין, בהחלטתו בבש"פ 2637/99 בעניינו של המשיב. כפי שציינתי לעיל נקבעו ישיבות נוספות להמשך דיון, בתאריכים סמוכים, כך שיש סיכוי כי המשפט יסתיים עד תום תקופת ההארכה. אי לכך, אני נעתר לבקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל ביום 15.7.99 או עד למתן פסק דין לפי המוקדם.