רע"א 4594/13 איזק אביטן נ. עו'ד יעקב קצין

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים בן אור, יעקובי ווינוגרד) מיום 20.5.13 בע"א 2221-01-13, בגדרו נמחק על הסף, מחמת איחור בהגשתו, ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט שחם) מיום 8.5.12 בת"א 8560-07, בגדרו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 29,000 ש"ח, וכן אגרה בסך 900 ש"ח ושכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.

רקע

ב.

כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, המשיב ייצג את רעייתו לשעבר של המבקש בהליכים המתנהלים בין בני הזוג. המשיב תבע את המבקש בבית משפט השלום בטענה כי זה תקף אותו ואיים עליו בהזדמנויות שונות (ת"א 8560-07). בפסק דין מיום 8.5.12 (השופט שחם) התקבלה התביעה. באשר לתקיפה נאמר, בין היתר, כי עדותו של המשיב "היתה עקבית ואמינה", ונמצא לה "חיזוק במספר עדויות של עדים שהיו במקום", ומנגד בגרסאותיו של המבקש "עולה חוסר עקביות בולט, המקשה עד מאד ליתן לה משקל". בית משפט השלום דחה את טענתו של המבקש, לפיה מדובר בהגנה עצמית. בית המשפט קיבל את התביעה גם באשר למסכת האיומים הנטענת, וקבע כי זו מקימה עוולה של הפרת חובה חקוקה. בית משפט השלום נעתר לסעד לו עתר המשיב – פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ופסק לו 20,000 ש"ח בגין עוולת התקיפה ו-9,000 ש"ח בגין עוולת האיומים. כן חויב המבקש בהחזר אגרה בסך 900 ש"ח ובתשלום שכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.

ג.

ביום 15.5.08 – שבוע לאחר נתינתו של פסק הדין – דחה בית משפט השלום בקשה לפסילת שופט שהוגשה על ידי המבקש. בהחלטה נאמר, בין היתר, כי הבקשה "הוגשה לאחר סיום הטיפול בתיק ומתן פסק דין".

ד.

המבקש עירער על פסק דינו של בית משפט השלום ביום 1.1.13 (ע"א 2221-01-13). המשיב עתר לדחייתו של הערעור על הסף, בין היתר מחמת איחור בהגשתו. בבקשתו של המשיב נטען, כי פסק דינו של בית משפט השלום הומצא לבא כוחו (דאז) של המבקש ביום 9.5.12 (באמצעות פקסימיליה) וביום 14.5.12 (באמצעות דואר רשום).

ה.

בפסק דין מיום 20.5.13 (השופטים בן אור, יעקובי ווינוגרד) נאמר, כי פסק דינו של בית משפט השלום הומצא לעורך דין ורצברגר, שייצג את המבקש באותה העת, בימים 9.5.12 ו-14.5.12, וכי החלטתו של בית משפט השלום מיום 15.5.12 – בה נזכר דבר נתינתו של פסק הדין – הומצאה בדואר רשום, ביום 5.6.12, לכתובת אותה מסר המבקש, אולם המסמך לא נדרש. בנסיבות אלה, כך נאמר, יש לראות את המסמך כאילו הומצא כדין. נוכח האמור, נמחק ערעורו של המבקש על הסף.

הבקשה

ו.

בבקשת רשות הערעור נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מ"שלל עובדות מוצקות", המלמדות שעו"ד ורצברגר לא ייצג את המבקש בהליך בבית משפט השלום. נטען, כי ההחלטה שניתנה ביום 15.5.12 אינה יכולה לשמש כהמצאת פסק הדין באשר המבקש "לא יכול היה לעשות עמה דבר", וכל שנותר לו הוא להמתין לקבלת פסק הדין. עוד נטען בבקשה, כי ערעורו של המבקש נמחק בטרם הוכרעה בקשתו למינוי אפוטרופוס.

ביום 14.8.13 צירף המבקש – ללא נטילת רשות – את מכתבו של עו"ד ורצברגר מיום 14.7.13, בו מאשר האחרון כי פסק דינו של בית משפט השלום נתקבל במשרדו סמוך למועד נתינתו, בחודש מאי 2012, אולם נסיונותיו להעבירו למבקש לא צלחו מאחר והקשר ביניהם נותק.

הכרעה

ז.

לאחר העיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה כללית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, ודי בכך שלא להיעתר לה. גם לגופם של דברים לא נמצא מקום להיעתר לבקשה.

ח.

תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי ההמצאה תיעשה ככל הניתן לבעל הדין, אולם אם בעל הדין מיוצג על-ידי עורך-דין אפשר שההמצאה תהיה לידיו (ראו גם רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (2010)). במקרה דנא אישר עו"ד ורצברגר, במכתבו מיום 14.7.13, כי פסק דינו של בית משפט השלום הומצא לו בסמוך למועד נתינתו. עו"ד ורצברגר עצמו, במכתבו האמור, לא טען שהמבקש לא היה מיוצג על ידיו בבית משפט השלום. ואכן, במסגרת הבקשה שהגיש המשיב בבית המשפט המחוזי צורף – כנספח 2 – בקשה שהגיש עורך דין ורצברגר בשמו של המבקש בבית משפט השלום, ביום 8.5.12, מועד נתינתו של פסק הדין. סבורני, כי בנסיבות אלה קיים קושי גדול, והדברים נאמרים בלשון המעטה, להלום את טענתו של המבקש כי לא היה מיוצג מעולם על ידי עו"ד ורצברגר.

ט.

יתר על כן: מבקשת רשות הערעור עולה, כי החלטתו של בית משפט השלום מיום 15.5.12 – בה נזכר דבר נתינתו של פסק הדין – אכן הומצאה למבקש, וזה לטענתו שקט על שמריו ואף לא ניסה לקבל לידיו את פסק הדין. גם אם אין ניתן לראות בהמצאת ההחלטה מיום 15.5.12 כהמצאת פסק הדין עצמו, נדמה כי יש בה כדי לענות על דרישת הידיעה, ידיעה שבנסיבות מהוה תחליף לדרך המלך – המצאתו של פסק הדין (ראו רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2004)).

י.

מן האמור עולה איפוא, כי ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי הוגש באיחור של מספר חודשים, ובדין נמחק על הסף.

יא.

ולבסוף – נוכח העובדה, שערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי נמחק על הסף, סבורני שאין לבוא בטרוניות עם בית המשפט המחוזי על כי לא הוכרעה עתירתו של המבקש למינוי אפוטרופוס, באשר זו ממילא "נבלעה" בגדר ההליך העיקרי.

כללם של דברים

יב.

נוכח האמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.