רע"א 4605-11-24 רע"א 4605-11-24

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' לקח-כהן, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר), מיום 11.7.2024, ב-ע"א 59185-10-20. בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת א' אייכנשטיין שמלה), מיום 2.9.2020, ב-ת"א 67449-12-15.

2.בפסק דינו של בית משפט השלום, התקבלה תביעת המשיבים לסילוק ידם של המבקשים ממבנה בין שתי קומות וחצי המצוי בגוש שומה 29986 שבשכונת סילוואן בירושלים (להלן, בהתאמה: המבנה ו-המקרקעין), אשר המבקשים טוענים כי הם מתגוררים בו. ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונקבע כי על המבקשים לפנות את המבנה עד ליום 12.1.2025.

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור ביום 4.11.2024, וביום 26.11.2024 הגישו המבקשים בקשה לאיחוד הדיון בבקשתם עם הבקשה ב-רע"א 8850/20. בבקשתם, פירטו המבקשים כי לצד ההליך שהתנהל בעניינם, הגישו המשיבים תביעות נוספת לסילוק ידם של מחזיקים אחרים במקרקעין ממבנים המצויים בהם. צוין כי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן באחד מאותם הליכים נוספים, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 8850/20), ובמסגרתה הורה בית המשפט ליועצת המשפטית לממשלה למסור את עמדתה ולשקול את התייצבותה בהליך, בהתאם לסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], וכי הליך זה עודנו תלוי ועומד. בתוך כך, נטען כי משעה שבבקשה דנן וב-רע"א 8850/20 עולות סוגיות זהות או דומות, ביחס לאותם המקרקעין, יש מקום לאחד בין ההליכים.

על רקע האמור לעיל, בהחלטתי מיום 26.12.2024 קבעתי כי הטיפול בבקשת רשות הערעור דנן יעוכב עד לאחר מתן הכרעה ב-רע"א 8858/20. זאת, חרף התנגדות המשיבים.

4.ביום 23.1.2025 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת לאחר שחלף המועד בו היה עליהם לפנות את המבנה, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען על ידי המבקשים, בעיקרו של דבר, כי דחיית בקשתם תפגע בהם קשות שכן המבנה משמש כמקום מגוריהם (או למצער הוא משמש כמקום מגוריהם של חלקם), וכן תסכל את בקשת רשות הערעור שהגישו. אשר למועד הגשת הבקשה, המבקשים טענו כי לאחר שניתנה החלטתי מיום 26.12.2024, המורה על עיכוב הטיפול בבקשת רשות הערעור עד להכרעה ב-רע"א 8858/20, פנו המבקשים לבא-כוח המשיבים על מנת לקבל את הסכמתם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם בא-כוח המשיבים לא השיב לפניותיהם.

5.בהחלטתי מיום 23.1.2025, הוריתי למשיבים להודיע האם הם מסכימים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נוכח החלטתי מיום 26.12.2024, לפיה הטיפול בהליך דנן מעוכב עד לאחר מתן הכרעה ב-רע"א 8858/20. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד למתן החלטה אחרת.

6.בתשובתם מיום 31.1.2025, הודיעו המשיבים כי הם מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת, משלושת הטעמים הבאים: ראשית, נטען כי בקשת עיכוב הביצוע הוגשה לאחר שחלף המועד שעד אליו נדרשו המבקשים לפנות את המבנה בהתאם לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן, לא זו בלבד שבקשת עיכוב הביצוע הוגשה בשיהוי המצדיק, כשלעצמו, את דחייתה, אלא שהמבקשים עושים דין לעצמם בכך שהם לא מפנים את המבנה. שנית, נטען כי בניגוד לטענתם של המבקשים, המבנה אינו משמש אותם כמקום מגוריהם, וככל שמי מהם עבר להתגורר בו, הדבר נעשה אך לאחרונה. שלישית, נטען כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים, באופן שאינו מצדיק את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל.

כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי שני השיקולים שלהלן, המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות, נוטים לטובתו: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; ו-השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כמו כן, נקבע בפסיקה כי מבין שני השיקולים הנ"ל, שמור מעמד הבכורה לשיקול מאזן הנוחות (ראו, למשל: רע"א 51561-09-24 אלהואשלה נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז דרום, פסקה 7 והאסמכתאות שם (29.12.2024)).

8.אכן, אף אם המבקשים ניסו להגיע עם המשיבים להסכמות בעניין עיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומשכך השתהו בהגשת הבקשה דנן, היה עליהם להגישה לפני שחלף המועד שנקבע לפינויו של המבנה, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. במקרים המתאימים, שיהוי מסוג זה, כשלעצמו, עשוי להצדיק את דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע (ראו, למשל: רע"א 121/23 כהן נ' אליהו, פסקה 6 (5.1.2023)). יתרה מכך, יש ממש בטענת המשיבים כי בכך שאינם מפנים את המבנה, עושים המבקשים דין לעצמם, עניין המהווה טעם נוסף המצדיק את דחיית בקשתם.

יחד עם זאת, אף מבלי שאדרש לטענות הצדדים בעניין סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל, או לטענת המשיבים כי המבנה אינו משמש כמקום מגוריהם של המבקשים, צודקים המבקשים כי דחיית בקשתם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי תסכל את בקשת רשות הערעור שהגישו, אשר הטיפול בה עוכב עד לאחר מתן הכרעה ב-רע"א 8858/20. ככלל, ובהיעדר טעמים סותרים כבדי משקל, די בכך כדי להצדיק את קבלת בקשתם (ראו, למשל: ע"א 5098/24 ענב נ' נביאי, פסקה 6 (5.8.2024)).

זאת ועוד, במישור מאזן הנוחות, המשיבים לא עמדו בבקשתם על הנזק שייגרם להם מקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, וממילא לא ציינו כי תגרם להם פגיעה שאינה ניתנת לפיצוי כספי. גם בכך יש כדי להצדיק את קבלתה של הבקשה.

9.סיכומו של דבר: פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-ע"א 59185-10-20, יעוכב עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור בהליך דנן. נוכח העובדה כי בקשת עיכוב הביצוע הוגשה לאחר שחלף המועד שעד אליו נדרשו המבקשים לפנות את המבנה, אין צו להוצאות.