רע"א 121-23 רע"א 121-23

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת י' בלכר) בת"א 53266-11-21 מיום 22.11.2022. בגדרה של ההחלטה, התקבלה בקשת המשיבים לסילוק תביעתו של המבקש על הסף מחמת אי-תשלום אגרה מספקת – במובן זה שנקבע שיש לשום את התביעה לצרכי אגרה כתביעה לסעד כספי בסך של 5.5 מיליון ש"ח – ועל המבקש לשלם אגרה זו.

רקע לבקשה

1.השתלשלות ההליכים, ראשיתה בפסק דין קודם – בו ניתן תוקף להסכם פשרה שגובש בין הצדדים במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 20-03730-08-3, שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה (להלן: תיק ההוצל"פ), לצורך גביית פסק דין שניתן לטובת המבקש ביום 02.10.2005 בת"א 1534/2002 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן, על-פי הקשרו: פסק הדין הראשון, ו-הסכם הפשרה או ההסכם).

בתוך כך הוסכם, כי המשיבים יסלקו את חובם כלפי המבקש על-ידי מימוש נכסי עיזבון שברשותם. ואולם, אם בתוך שנתיים ממועד חתימת ההסכם, לא יצליחו המשיבים לסלק מעל 75% מן הסכום הפסוק – תעמוד למבקש הזכות לנקוט בכל אמצעי למימוש יתרת החוב, ובלבד שלא ינקטו הליכים אישיים נגד המשיבים. לצד זאת, בסעיף 20 להסכם נקבע, כי ככל שהמשיבים לא יפעלו בשקיפות ובתום לב בקשר עם מימוש נכסי העיזבון לטובת פירעון הסכום הפסוק –תקום להם חבות אישית. התביעה מושא החלטה זו, הוגשה בטענת המבקש לפיה התנהלות המשיבים מקימה חבות אישית על-פי האמור בסעיף 20 להסכם.

2.יצוין כי עוד קודם להגשת התביעה בענייננו, ביום 10.11.2021, ניתנה במסגרת תיק ההוצל"פ החלטת הרשם, בגדרה נקבע, כי לשם ייחוס חיוב כספי למשיבים, על המבקש להציג פסק דין חלוט הקובע כי המשיבים אכן הפרו את ההסכם. בהיעדר פסק דין כאמור, הורה הרשם על סגירת התיק.

3.משכך, ביום 23.11.2021, הגיש המבקש את התביעה מושא הליך זה, שכותרתה "תביעה הצהרתית". בתוך כך, עתר המבקש למתן סעד של פסק דין הצהרתי לחיוב אישי של המשיבים בחוב הפסוק של העיזבון. בנוסף צוין, כי "שווי נושא התובענה כ-5.5 מיליוני ש"ח". עם הגשת התביעה, ובהתאם לסעד המבוקש – שילם המבקש אגרה בסך של 1,153 ש"ח.

4.המשיבים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת אי-תשלום אגרה מספקת, בטענה כי הסעד הנתבע בתביעה הוא סעד כספי, בשל הפרתו הנטענת של הסכם שנחתם בין הצדדים – ולפיכך, על המבקש לשלם אגרה כתביעה כספית.

5.ביום 16.11.2022, הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה לפי תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בגדרה, ביקש המבקש להשמיט מכותרת כתב תביעתו התייחסות לגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל – כך שלשיטתו, לא יידרש דיון בגובה החוב נכון להיום, אלא ניתן יהיה ליתן סעד הצהרתי בהסתמך על גובה החוב הפסוק בהסכם הפשרה. בתשובה לבקשה זו, טענו המשיבים כי אין בתיקון זה לשנות מכוונתו של המבקש לדרוש את אותם 5.5 מיליון ש"ח במסגרת ההוצאה לפועל – ועל כן, יש לדחות בקשתו ולהורות על סילוק תביעתו על הסף.

6.בהחלטה מיום 22.11.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף – באופן בו נקבע כי יש לשום את התביעה לצרכי אגרה כתביעה לסעד כספי, ועל המבקש לשלם אגרה זו. בית המשפט המחוזי נימק בהחלטתו, כי לא עלה בידי המבקש להצביע על אינטרס לגיטימי לניהול תובענה לסעד הצהרתי תחת תביעה לסעד כספי, כאשר קיימת מחלוקת בדבר גובה החוב, ובכלל זאת, מדובר בתביעה כספית במהותה.

המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע – שנדחתה בהחלטתי מיום 05.01.2023.

7.לטענת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי מחייבת אותו לנהל בפעם השנייה הליך כספי שכבר נוהל והוכרע בפסק דין חלוט, והיא למעשה מאיינת את פסק הדין הקיים. לשיטת המבקש, בהליך הנוכחי נותר רק להכריע האם מתקיים התנאי להטלת חבות אישית על המשיבים – האם "הפרו את חובת הדיווח השקיפות והנאמנות", וכעולה מלשון סעיף 20 להסכם – לא נדרש לקיים הליך משפטי נוסף אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

9.בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות), פתיחה בהליך משפטי מחייבת תשלום אגרה על-ידי מגיש ההליך, אלא אם ניתן לו פטור מתשלום האגרה. סכום האגרה שיש לשלם נקבע בהתאם לסעד המבוקש בכתב התביעה – כאשר על תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי לסכום כסף קצוב שאינו עולה על 25,973,684 ש"ח, תשולם אגרה בסך של 2.5% מן הסכום הנתבע (פרט 8 לתוספת לתקנות). לעומת זאת, תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי, בה מבוקש "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" – תחייב תשלום אגרה קבועה בסך של 1,239 ש"ח (תקנה 3(1) ופרט 10 לתוספת לתקנות).

10.כפי שנפסק בעבר, בהינתן ההבדל המשמעותי שעשוי להיות בין גובה האגרה שתשולם בגין סעד כספי לבין סעד שאינו כספי – קיים חשש כי תובע ינסח סעד כספי באצטלה של סעד שאינו כספי, רק כדי להתחמק מתשלום האגרה הגבוהה (רע"א 8835/21 טייר נ' חדד, פסקה 11 (02.05.2022) (להלן: עניין טייר)). הלכה היא כי בתי משפט אינם נוטים לקבל תביעות לסעד הצהרתי, כאשר יש בידי התובע היכולת לתבוע סעד אופרטיבי, לרבות סעד כספי (ראו: ע"א 5400/18 מיר נ' מירון, פסקה 6 (28.01.2019); רע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.12.2015) (להלן: עניין מפעלי תחנות). בתוך כך, סיווגו של סעד כהצהרתי תלוי ביכולתו של התובע להוכיח אינטרס לגיטימי שמצדיק בירור תביעתו כתביעה לצו הצהרתי דווקא (ראו, מיני רבים: עניין טייר, פסקה 11; עניין מפעלי תחנות, פסקה 16; רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' ביריאן, פסקה 9 (27.03.2012)). הנטל להוכיח קיומו של אינטרס לגיטימי לתביעת סעד הצהרתי – מוטל על התובע (רע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' רפאלי, פסקה 3 (05.10.2009)).

11.לצורך בחינת קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק בירור תביעה כתובענה לצו הצהרתי, התוו בפסיקה מבחני עזר מרכזיים: האם תובע יכול להשיג את מבוקשו בדרך חלופית?; האם בעקבות הסעד ההצהרתי יידרש הליך משפטי נוסף (למשל לצורך חישוב גובה חבות כספית)? מענה חיובי לשאלות אלה יעיד על כך שאין הצדקה לאפשר תביעה בדרך של סעד הצהרתי (רע"א 8188/14 יורוטקס טקסטיל בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, פסקה 6 (31.03.2015)).

12.יישום הלכות אלה על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

13.כמפורט בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי, לא עלה בידי המבקש להצביע על אינטרס לגיטימי לניהול תובענה לסעד הצהרתי במקרה דנן. כאמור בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, על המבקש להציג פסק דין חלוט לאחר כימות החוב – ולא שוכנעתי כי גובה החיוב הכספי אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, ברי, כי בעקבות הסעד ההצהרתי המבוקש, אם יינתן – יידרש הליך משפטי נוסף לצורך כימות החוב. זאת ועוד, מקובלת עליי הנמקתו של בית המשפט המחוזי כי גם בהיעדר כל מחלוקת באשר לסכום החבות, הרי שמדובר בתביעה כספית ככל תביעה הנוגעת לפיצוי מוסכם עקב הפרת הסכם.

14.זאת ועוד, לא מובנת טענתו של המבקש לפיה החלטת בית המשפט המחוזי מאיינת את פסק הדין החלוט, שכן יהיה עליו להוכיח "לא רק את עצם ההפרה המקימה חיוב אישי למשיבים, אלא המבקש נדרש לנהל הליך נגד המשיבים על עילה שעובדותיה נעוצות באירועים שמועדם לפני עשרות שנים". הרי, הגדרת התביעה כתובענה לסעד הצהרתי לא תפטור את המבקש מעול ההוכחה בדבר הפרת סעיף 20 להסכם, בהתאם לתוכן ההסכם – היא עילת התביעה. יתרה מזאת, אין בידי לקבל את גרסת המבקש הטוען כי משמעות סעיף 20 להסכם היא כי "לא יהיה צורך בהליך משפטי נוסף אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש". מסקנה זו אינה עולה מלשון סעיף 20 להסכם, ואינה מתיישבת עם הפסיקה הנוהגת, כמפורט לעיל.

15.במצב דברים זה, אין מנוס מהקביעה שמדובר בסעד כספי שיש לשלם בגינו אגרה מתאימה. סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

16.משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.