רע"א 4606/07 עמותת חסידי סטראשאלא נ. סידני קסירר

בקשת רשות הערעור – שהוגשה ביום 27.5.2007 – נסבה על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ש' ברוך ז"ל), מיום 22.2.2007, לעכב את בירורן של המרצות פתיחה שהוגשו לבית המשפט, וזאת עד להכרעה סופית של בית הדין הרבני הגדול בערעור על פסק-בוררות שניתן בבית הדין הרבני האזורי (ההחלטה מיום 22.2.2007 באה בעקבות החלטה נוספת של כבוד השופט ברוך, מיום 9.1.2007). בבקשת רשות הערעור נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל את כל ההליכים שלפניו, ולא רק לעכבם, זאת משום שאין בנמצא פסק-דין סופי שניתן לאשרו או לבטלו.

המבקשת ביקשה פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, ובמסגרת בירור סוגיה זו עלתה השאלה אם בית המשפט העליון הוא הערכאה הנכונה לדון בהליך; השאלה התעוררה משום שלכאורה ההחלטה ניתנה על-ידי כבוד השופט ברוך בכובעו כרשם. זאת ועוד, הסתבר כי לבית המשפט המחוזי אכן הוגשו ערעור (מטעם המשיב 1) וכן ערעור שכנגד (מטעם המבקשת) על החלטתו של כבוד השופט ברוך (ע"א 2029/07). הצדדים הגישו התייחסותם לעניין זה – זה טען שההחלטה ניתנה על-ידי כבוד השופט ברוך בכובעו כרשם, והאחר טען כי ההחלטה ניתנה על-ידו בכובעו כשופט. בהחלטה מיום 20.9.2007 קבעה כבוד הרשמת ג' לוין כי הטיפול בהליך שבכותרת יושהה עד להכרעה בערעור ובערעור שכנגד שהוגשו לבית המשפט המחוזי על החלטתו של כבוד השופט ברוך מיום 22.2.2007. מאז הוגשו כמה וכמה הודעות עדכון, שמהן עלה כי לא ניתנה הכרעה בערעור ובערעור שכנגד.

הזמן חלף-עבר לו, עד שביום 16.4.2009 נתבקשה המבקשת להודיע את עמדתה לגבי המשך בירור ההליך. מתגובת המבקשת התברר כי זמן רב קודם לכן – עוד ביום 8.7.2007 – ניתן פסק-בוררות סופי על-ידי בית הדין הרבני הגדול, ובעקבות זאת ניתנה (ביום 16.1.2008) החלטה של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן), שלפיה השאלה שעל הפרק היא אישורו או ביטולו של פסק-הדין הסופי, ועל כן מתייתרות בשלב זה "כל הבקשות וכל הדיונים האחרים" שנגעו לשאלה אם יש להמתין לפסק-דין זה. יצוין כי כבוד השופטת אגמון-גונן קבעה כי עותק מן ההחלטה יועבר לכמה מותבים ובהם "לכב' השופטת לבהר שרון הדנה בע"א 2029.1/07... שיקחו לתשומת ליבם שייתכן והערעורים ויתרת התיקים הקשורים לפרשיה זו התייתרו...".

בעקבות הודעה זו החליטה כבוד הרשמת לוין (ביום 13.5.2009) כי המבקשים ישובו ויעדכנו לכשיינתן פסק-דין סופי בהמרצת הפתיחה נשוא החלטתה של כבוד השופטת אגמון-גונן.

מאז נם לו התיק על מדפי המזכירות, עד שבא לעיוני זה לא מכבר. ביקשתי (ביום 6.6.2011) את עמדת המבקשת לגבי המשך ההליך. המבקשת הגישה עמדתה ביום 16.6.2011, ובה היא הודיעה על "בעיה מורכבת ללא תקדים" – כלשונה – המצריכה את הכרעת בית המשפט העליון. המבקשת ציינה כי ביום 24.5.2011 ניתן פסק-הדין של כבוד השופטת אגמון-גונן בבקשה לאישור פסק-הבוררות, אלא שפסק-דין זה, כך נטען, אינו מתייחס להחלטתו של כבוד השופט ברוך, ואינו מייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור שבכותרת. לדברי המבקשת: "לפנינו שתי סוגיות, האחת מתייחסת להחלטות ביניים זמניות, שאליבא דכולי עלמא, אינן ניתנות לאישור או לביטול... והשנייה מתייחסת לפסק הבוררות הסופי...". לכן עותרת המבקשת כי בית משפט זה יקבע כי רק פסק-הבוררות הסופי מיום 8.7.2007 הוא זה שניתן לאישור או לביטול על-ידי בית המשפט המחוזי.

לאחר הדברים האלה הוריתי למבקשת להגיש הודעה ברורה לגבי גורלו של הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטתו של כבוד השופט ברוך מיום 22.2.2007. כמו-כן נתבקשה המבקשת לצרף עותק מלא של פסק-הדין של כבוד השופטת אגמון-גונן בבקשה לאישור פסק-הבוררות.

לאחר שעיינתי בתיק, בעמדת המבקשת מיום 16.6.2011, ובמסמכים שצורפו, באתי לכלל מסקנה כי ההליך שבכותרת מיצה את עצמו ודינו להימחק מן המרשם.

ראשית , אציין כי עצם הגשתם של שני הליכים ערעוריים על החלטתו של כבוד השופט ברוך מיום 22.2.2007 – האחד לבית המשפט המחוזי והאחֵר לבית משפט זה – הוא מצב לא רצוי שככלל יש להימנע ממנו. עמדתי על כך לאחרונה בע"א 3059/09 שעיה נ' אקסטל בע"מ (לא פורסם, 12.6.2011), והדברים שנכתבו שם לעניין כפל הליכים מסוג זה יפים, מבחינה עקרונית, גם לענייננו.

יצוין, כי במקרה שלפניי טוענת המבקשת כי ההחלטה האחרונה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 2029/07) ניתנה ביום 9.9.2008, ונקבע בה כי הצדדים יגישו עיקרי טיעון וכי "הודעה על מועד הדיון, לשמיעת הערעור לגופו, תישלח לצדדים". אודה על האמת כי לא ברור לי, מן החומר שלפניי, גורלו של הערעור בבית המשפט המחוזי, זאת בין היתר בשים לב להחלטתה של כבוד השופטת אגמון-גונן מיום 16.1.2008. מכל מקום, אם הליך הערעור בבית המשפט המחוזי אמנם תלוי ועומד, ואמור להיות נדון לגופו כפי שנקבע בזמנו, אזי לא מצאתי בנסיבות העניין טעם דיוני או מהותי להמשך קיום ההליך המקביל בבית משפט זה – הליך הממתין זה שנים רבות כאבן שאין לה הופכין עד שתינתן הכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי (על אותה החלטה ממש).

שנית , ועיקר, לא ברור איזו נפקות אופרטיבית יש לבירור ההליך שבכותרת, נוכח השתלשלות העניינים מאז הגשתו. כאמור, בקשת רשות הערעור נסבה על החלטתו של כבוד השופט ברוך מיום 22.2.2007, שבה הוחלט לעכב את בירורן של המרצות הפתיחה בבית המשפט המחוזי, זאת עד להכרעתו של בית הדין הרבני הגדול בערעור על פסק-הבוררות שניתן בבית הדין הרבני האזורי. המבקשת סבורה כי היה על בית המשפט לבטל את ההליכים, חלף עיכובם גרידא. אולם, מאז כבר ניתן הפסק הסופי של בית הדין הרבני הגדול (בשנת 2007), ובית המשפט המחוזי קבע (בשנת 2008) כי פסק-בוררות זה הוא שעומד על הפרק. זאת וגם זאת, בשנת 2011 הכריע בית המשפט המחוזי בבקשה לאישורו של הפסק הסופי. אין אפוא כל טעם מעשי נראה לעין לדון היום בבקשת רשות הערעור שבכותרת.

יובהר, כי בהודעתה מיום 16.6.2011 טענה המבקשת שההליך לא התייתר, שכן אין בפסק-הדין של כבוד השופטת אגמון-גונן התייחסות להחלטתו של כבוד השופט ברוך. המבקשת חוזרת וטוענת כי יש לקבוע שאי אפשר "לאשר או לבטל החלטות ביניים זמניות" של בתי הדין הרבניים. אולם, כאמור, מאז החלטתו של כבוד השופט ברוך (בעניין עיכוב הליכים, כזכור) זרמו מים רבים מתחת לגשר, ניתן פסק סופי של בית הדין הרבני הגדול, והסתיים גם הליך הבקשה לאישורו. לא נראה – מכל מקום לא נטען – כי תלוי ועומד הליך אופרטיבי שעניינו אישור או ביטול החלטת-ביניים או פסק-ביניים כלשהם של בית הדין הרבני, שקדמו לפסק הבוררות הסופי (ואף אם קיים או יתקיים הליך כזה, על המבקשת להעלות את טענותיה לפני הערכאה הדנה בו, ולא לפני בית משפט זה בגדרי בקשת רשות ערעור על החלטה שכל עניינה עיכוב הליכים עד למתן הכרעה סופית של בית הדין הרבני הגדול – הכרעה שכבר ניתנה לפני כארבע שנים). נראה אפוא כי המבקשת חפצה לקיים בבית משפט זה דיון בעניין שאבד עליו הכלח, ולכך אין הצדקה.

לאור האמור, יימחק ההליך מן המרשם.