רע"א 4607/10 פלוני נ. קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא דברת והשופטים ואגו ונצר) מיום 9.5.10 בתיק ע"א 1039/08, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינה של ועדת הערעור מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949 (השופט גנן והחברים ד"ר קליין וגב' שרון) מיום 30.12.07 בתיק ו"ע 1135/02, והושבה על כנה החלטת המשיב מיום 1.7.02.

רקע והליכים

ב.

המבקש, יליד 1962, התגייס לשירות סדיר בשנת 1980, ועם גיוסו נקבע לו פרופיל רפואי 97. המבקש שירת שירות מלא כנהג, בין היתר בלבנון. בשנת 1985, כשנתיים לאחר שחרורו, אושפז במחלקה פסיכיאטרית ואובחן כלוקה בסכיזופרניה. בהמשך, אושפז המבקש עוד שלוש פעמים. ביום 23.8.01 פנה המבקש למשיב בתביעה להכיר בו כנכה בשל מחלת הנפש בה לקה. לאחר בחינה רפואית, קבע המשיב בהחלטתו מיום 1.7.02 כי יש להכיר בקשר של החמרה בין תנאי שירותו של המבקש לבין מחלת הנפש ממנה הוא סובל, כך שמשקל תנאי השירות הוא 50% מכלל הגורמים האחרים.

ג.

המבקש עירער לועדת הערעור, והגיש חוות דעת רפואית מטעמו, לפיה משקל תנאי השירות בגרימת מחלתו של המבקש היא בשיעור של 100%, וכי לא היו גורמים אישיותיים או גורם של צריכת אלכוהול וסמים שהביאו למצבו של המבקש. בפני ועדת הערעור נשמעו עדויות המבקש ואחותו, נחקרו המומחים הרפואיים והוגשו מסמכים מתיקו הרפואי של המבקש. ערעור המבקש התקבל על ידי הועדה, אשר קבעה בפסק דינה (30.12.07) כי מלוא נכותו של המבקש מקורו בתנאי שירותו. בין היתר נאמר בפסק הדין, כי "המערער עמד בנטל המוטל עליו, והוכיח, כי האפשרות שפגימתו 'נגרמה' ופרצה עקב תנאי השירות – מתקבלת על הדעת, וכי אפשרות זו הינה סבירה ומקובלת ברפואה, הגם, כפי שאכן הוברר במהלך הדיון, היו למחלה גילויים טרם השירות" (סעיף 15). הועדה אף התיחסה לפסק הדין בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5), 732 (להלן פרשת אביאן ).

ד.

המשיב עירער לבית המשפט המחוזי, וערעורו התקבל. נפסק, כי לא ניתן ליישב בין קביעת הועדה כי היו למחלתו של המבקש גילויים טרם השירות, לבין קביעתה כי מחלת הנפש נגרמה במלואה עקב השירות הצבאי; נאמר כי המחלה אך הוחמרה בעטיו. עוד הבחין בית המשפט המחוזי בין הלכת אביאן למקרה דנא. על כן הוחזרה על כנה החלטת המשיב כי יש לראות בתנאי השירות גורמים שהחמירו את מצבו של המבקש, בשיעור של 50%.

ה.

בבקשה הנוכחית מתבקש להחזיר על כנו את פסק דינה של ועדת הערעור. המבקש הפנה לאמור בפסק דינה של ועדת הערעור, כי "לפני שירותו הצבאי לא סבל מהפרעות אישיות", וכי התפרצותה של מחלתו היתה "תוך כדי השירות בלבנון". נטען כי אמירות אלה מבססות את עמדתה המהותית של הועדה. נטען, כי מחלתו של המבקש החלה והופיעה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי. עוד נאמר, כי העובדה שגויס בפרופיל רפואי 97 והוצב לשירות ללא מגבלה, מעידה על כך שלא נצפו אצל המבקש טרם השירות גילויים של מחלת נפש.

הכרעה

ו.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. כבר נאמר פעמים רבות, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל ככלל מקום שמתעוררת סוגיה משפטית או ציבורית שהיא רחבה ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) – מה שאינו מתקיים במקרה דנא, המתוחם לנסיבותיו הספציפיות. עוד נזכור, כי המחוקק (סעיף 34(א) לחוק הנכים) גדר את אפשרויות הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטות ועדת הערעור לנקודה משפטית בלבד, מקל וחומר בבית משפט זה שהרשות תינתן במשורה. די בכך שלא להיעתר לבקשה. עם זאת עיינתי, בנוסף להכרעת ועדת הערעור ובית המשפט המחוזי, גם בחוות הדעת, במסמכים הרפואיים ובפרוטוקולים שצורפו לבקשה, ונראה לי כי אף לגופו של עניין אין מקום להתערבות ערעורית נוספת. אציין כאן, כי אכן ישנה סתירה מסוימת באמור בפסק דינה של ועדת הערעור, כפי שהעיר בית המשפט המחוזי, והיא אומרת דרשני.

ז.

חוות דעת פרופ' מסטר (מטעם קצין התגמולים) מיום 17.3.02 ציינה את שירותו של המבקש כנהג ביחידה קרבית בלבנון, לרבות חויות קשות כמו פצצות שנפלו בקרבת מקום וראיית גויות, אך כללה עם התיחסות למספר נפקדויות ומאסרים בצבא. המסמך הרפואי הראשון אליו מתייחסת חוות הדעת הוא סיכום מחלה מבית החולים קפלן מ-1986, בו תוארו לגבי המבקש "הפרעות הסתגלויות מגיל צעיר (עוד מגיל ביה"ס), שלא הסתגל לאף מסגרת לימודית, קושי בהסתגלות במסגרת צבאית שהתבטא בעריקות, בעיות משמעת ומספר פעמים, ישיבה בכלא צבאי ובהמשך אף ניסה בעת שירותו הצבאי לברוח מספר פעמים, אלכוהול וחשיש". חוות הדעת זיהתה איפוא קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלת הנפש, וייחסה כחמישים אחוז לתנאי השירות, והיתר לגורמים אחרים – אישיות, אלכוהול וסמים.

ח.

חוות דעת ד"ר ברוך (מטעם המבקש) מיום 11.12.03 תיארה רקע משפחתי מורכב אך נשלל קשר לסמים ואלכוהול. ד"ר ברוך חלק על פרופ' מסטר באשר ל"סימנים אישיותיים", ועל הזיקה לנושא הרפואי – הנשללת על-ידי המבקש כאמור – של אלכוהול וסמים. לכן נאמר, כי יש לראות את תנאי השירות כאחראים ב- 100% לגרימת המחלה.

ט.

פרופ' מסטר חיוה דעתו עוד פעמיים. ב-25.1.04 ציין, כי אבי המבקש עבר אשפוז פסיכיאטרי והיה חולה נפש זמן רב (דבר זה לא צוין בחוות הדעת הראשונה), וכן הרחיב באשר לשימוש בסמים ובאלכוהול בעת שירות החובה של המבקש; וכנאמר, היה באלה כדי לתרום לפרוץ מחלת הנפש. עוד צוינו אינדיקציות לקשיים חברתיים-התנהגותיים של המבקש; לשיטת פרופ' מסטר, תרמו בעיות ההסתגלות, האישיות, האלכוהול והסמים לגרימת ההפרעה הנפשית, ואין לראות בשירות גורם יחיד לכך.

י.

בחוות דעת נוספת מ-25.4.04 חזר פרופ' מסטר על הערכתו, וציין כי העורר ואחותו מתכחשים לגורמים אישיותיים והתנהגותיים חרף תיעוד התומך בכך.

יא.

עיינתי גם בפרוטוקולים של עדויות המומחים בפני ועדת הערעור. מעדות ד"ר ברוך מטעם המבקש עולה – בין השאר – האפשרות כי שימוש בסמים ושתיית אלכוהול מהוה גורם סיכון לפריצת סכיזופרניה (עמ' 26 לפרוטוקול מ- 10.6.07). מנגד, באשר לאבי המבקש, שהיה במספר אשפוזים פסיכיאטריים, נאמר (עמ' 35-34) כי היעדר סימנים אצל אחים ואחיות למחלת נפש מצביע על כך, שאין מדובר בגורם תורשתי.

יב.

לשיטת פרופ' מסטר, השינויים בהתנהגות המבקש, בעיות ההסתגלות, ושאר גורמים משפחתיים ואחרים יחדיו היוו גורמי סיכון, בלא פירוט משקלם (ראו עמ' 41 לפרוטוקול).

יג.

עלי להטעים: האחריות הכוללת להכרעה היא על קצין התגמולים, ובעקבותיו ועדת הערעור ובית המשפט. עיון בכל החומר כולו במצטבר מביא אדם מן היישוב למחשבה, כי שהותו של המבקש בשירות בלבנון אכן היתה רכיב חשוב במכלול המחלה, אך גם כי אין להתעלם מהקשיים ההתנהגותיים של המבקש בעת לימודיו, מהבעיות והקשיים שחוה בשירות הצבאי לרבות מאסרים בטרם עלה ללבנון, ושמא (בלא שניטע מסמרות) מצריכה – ולוא גם מתונה – של סמים ואלכוהול, ואולי גם מן התורשה. לאלה ברובם אם לא כולם יש ליתן משקל, גם על פי השכל הישר, ועל כן אין לראות בהכרעת המשיב, ובהכרעת בית המשפט המחוזי, משום עמדה שגויה. אין לומר איפוא כי מקרה זה תואם את הלכת אביאן ; ראו גם רע"א 3033/09 פלוני נ' משרד הביטחון

(אגף השיקום) (לא פורסם). נוכח כל האמור, ועם כל הצער על מחלת המבקש, אין בידי להיעתר לבקשה.