רע"א 4617/21פלוני נ. קצין תגמולים - משרד הביטחון

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.6.2021 (ע"ו 46388-01-21, סגנית הנשיא ב' טאובר והשופטים ס' ג'יוסי , ו- נ' ג'השאן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים שליד בית משפט בחיפה הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן בהתאמה: ועדת הערעורים ו- חוק הנכים ) מיום 10.1.2021 (ע"נ 13793-09-19, השופט א' קאופמן וחברי הוועדה ד"ר א' קורת וד"ר נ' אפטר ).

2.

המבקש, יליד 1947, התגייס למשטרת ישראל בשנת 1967 ושירת בה עד לפרישתו בשנת 1999. במהלך תקופה זו מילא תפקידים שונים אשר הצריכו עבודה מאומצת ולוו לעיתים במתחים נפשיים. במהלך שירותו אובחנה אצל המבקש מחלת סוכרת.

3.

בשנת 1986 הגיש המבקש תביעה וטען כי מחלתו נגרמה עקב התעמרות שעבר על-ידי הקצין שהיה ממונה עליו בתקופה הרלוונטית. ביום 25.12.1986 דחה קצין התגמולים, הוא המשיב (להלן: קצין התגמולים ), את תביעתו של המבקש. ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו לוועדת הערעורים התקבל בחלקו ונקבע כי מחלת הסוכרת שבה לקה אמנם לא נגרמה עקב שירותו במשטרה, אך הוחמרה בגינו (ע"נ 24/87).

4.

בחודש ינואר 2007 המבקש פנה לקצין התגמולים בבקשה לדון מחדש בתביעתו לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים. בבקשתו טען המבקש כי יש להכיר בכך שמחלתו פרצה עקב שירותו ולא רק הוחמרה בשל כך, וכי ממילא הוא זכאי לתגמולים בשיעור גבוה יותר. בקשתו נסמכה על חוות דעת רפואית ותצהיר מטעם המבקש מיום 17.4.2006 שבו תיאר את אירועי ההתנכלות מהם סבל ואשר גרמו לשיטתו להתפרצות המחלה. הבקשה להצגת ראייה חדשה התקבלה, אולם תביעתו נדחתה לגופה. ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי נמחק בהסכמה (ע"ו 233/07).

5.

בחודש מרץ 2011 שב ופנה המבקש לקצין התגמולים בבקשה נוספת לדון מחדש בתביעתו. הפעם טען כי מחלת הסוכרת שבה לקה פרצה בעקבות אירועים שהתרחשו בשירותו עובר לחתימת הסכם השלום עם מצרים. לבקשה צורף תצהיר של המבקש מיום 18.3.2008. קצין התגמולים דחה את הבקשה וקבע כי אין מדובר בראייה חדשה הנוגעת לתביעה שהוגשה בעבר, אלא בתביעה חדשה. בהמשך לכך, נקבע כי עילת התביעה התיישנה.

6.

ערעור שהגיש המבקש לוועדת הערעורים נדחה ביום 8.4.2014 (ע"נ 9570-02-12, השופט י' פרידמן , וחברי הוועדה ד"ר א' קורת ו- ד' לוקוב ). ועדת הערעורים עמדה על כך שהתביעה המקורית שהגיש המבקש קושרת בין מחלת הסוכרת שבה לקה לבין לחץ שחש בעקבות עימות עם מפקדו. לעומת זאת, כך נקבע, תביעתו העדכנית של המבקש היא להכרה בקשר שבין המחלה לבין דחק שבו חש בעקבות אירועים ביטחוניים. בנסיבות אלו, קבעה ועדת הערעורים כי מדובר בתביעה חדשה, שדינה להידחות מחמת התיישנותה עוד בשנת 2002, בשים לב לכך שהמבקש השתחרר משירותו במשטרה בשנת 1999, ומשלא התקיימו התנאים להארכתה של תקופת ההתיישנות לפי סעיף 32א לחוק הנכים. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, אך בהמשך משך את ערעורו, וזאת בהתאם להמלצת בית המשפט (ע"ו 8914-06-14).

7.

מקורו של ההליך שבפני בבקשה נוספת, שלישית במספר, שהגיש המבקש ביום 24.2.2019 לקצין התגמולים ונשאה את הכותרת "בקשה לעיון חוזר" לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים. בגדר הבקשה שב המבקש על טענותיו לפיהן מחלת הסוכרת בה לקה נגרמה בעקבות הפרות סדר שהתרחשו בסמוך לחתימת הסכם השלום עם מצרים (בין חודש ספטמבר 1978 לחודש מרץ 1979), תוך שצירף תצהיר מטעמו מיום 29.11.2018 וכן חוות דעת רפואית חדשה אשר הצביעה על קשר סיבתי בין האירועים הנטענים לבין התפרצות מחלתו. ביום 21.7.2019 דחה קצין התגמולים את הבקשה וקבע כי אין לראות בה בקשה לדיון מחדש לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים אלא תביעה חדשה הנשענת על נסיבות עובדתיות שונות. ככזו, ובדומה לבקשה שהוגשה בשנת 2011, נקבע כי יש לדחותה בשל כך שעילתה התיישנה.

8.

על החלטה זו הגיש המבקש ביום 8.9.2019 ערעור לוועדת הערעורים, אשר נדחה לאחר שנקבע כי טענותיו של המבקש כבר הוכרעו לגופן בפסק הדין הקודם.

9.

המערער לא אמר נואש וערער על החלטתה של ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור הן בשל קיומו של פסק דין חלוט שהכריע בטענותיו והן לגופם של דברים.

10.

הבקשה דנן מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעלה שאלה עקרונית באשר ליחס בין סעיף 32 לחוק הנכים, העוסק בהתיישנות תביעה, לסעיף 35(א) לחוק זה, שעניינו מתן החלטות חדשות לאחר שהחלטת קצין התגמולים הפכה חלוטה. בהקשר זה טוען המבקש כי סעיף 35(א) לחוק הנכים מהווה חריג לעיקרון סופיות הדיון ומאפשר לבעל דין להציג ראיות חדשות על מנת להוכיח כי ההחלטה של קצין התגמולים בעניינו שגויה. לגישתו של המבקש, סעיף 35(א) לחוק הנכים אינו מגביל את אופי הראיות שאותן רשאי בעל דין להגיש במסגרת הבקשה לעיון חוזר.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה שיש לדחותה, וזאת אף מבלי להידרש לתגובה. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטותיה של ועדת הערעורים מכוח חוק הנכים היא מצמצמת. רשות כאמור תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: רע"א 2226/15 פלוני נ' משרד הבטחון קצין התגמולים , פסקה 4 (28.4.2015)). חרף ההבנה למצבו של המבקש, הבקשה דנן אינה עומדת באמת מידה זו. טענותיו של המבקש נדונו והוכרעו זה מכבר על-ידי הערכאות הקודמות. לא התרשמתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת היבטים עקרוניים או

שנגרם למבקש עיוות דין.

12.

אשר על כן: הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות בערכאה זו.