פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 465/22
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הביטחון – אגף השיקום
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.12.2021 בע"ו 29002-09-21
שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ר' סוקול, השופט הבכיר מ' רניאל והשופטת י'
קראי-גירון
בשם המבקש:
עו"ד מוניר עראידה
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.12.2021 (ע"ו 29002-09-21, סגן הנשיא ר' סוקול , השופט הבכיר מ' רניאל והשופטת י' קראי-גירון ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתה של ועדת הערעור הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 ליד בית משפט השלום בחיפה (להלן בהתאמה: ועדת הערעור ו- חוק הנכים ) מיום 29.8.2021 (ע"ן 29393-11-15 , השופט א' צ'יזיק, ד"ר א' קורת ופרופ' ו' מרקוביץ ).
2.
המבקש שירת בצה"ל בין השנים 2011-2004 בתפקיד "נהג קו" במעמד של איש מילואים בתנאי קבע (להלן: תקופת השירות ). במהלכה של תקופת השירות החל המבקש להתלונן על כאבים בגב התחתון, ובשל כך עבר בדיקות רפואיות וטיפולים שונים. עוד במהלך שירותו הוא אובחן כסובל ממחלת גב מסוג Ankylosing Spondylitis ( להלן: AS ). ביום 4.11.2013 המבקש הגיש בקשה להכיר בו כנכה מתוקף חוק הנכים, בהתייחסו לתנאי השירות שלו ולאירועים ספציפיים שבהם נחבל בגבו. ביום 8.10.2015 דחה המשיב את הבקשה, בקבעו כי "לא הוכח קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון לבין תנאי שירותך הצבאי ו/או האירועים".
3.
ביום 12.11.2015 המבקש הגיש ערעור על החלטת המשיב לוועדת הערעור. המבקש טען כי חוות הדעת שעליה התבסס המשיב התייחסה רק לאירועים הספציפיים, ולא בחנה את ההשפעה של תנאי השירות בכללותם על מצבו הרפואי. ועדת הערעור קיבלה את הערעור באופן חלקי וקבעה כי נמצא קשר סיבתי מסוג החמרה בין תנאי שירותו הצבאי של המבקש לבין כאבי הגב שמהם הוא סובל ולמחלת ה- AS , כך ש"1/3 מהפגימה מיוחסת לשירות הצבאי".
4.
ביום 19.9.2021 המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערעור, וזה נדחה. המבקש טען כי ועדת הערעור שגתה בקביעתה שמדובר בקשר סיבתי מסוג החמרה ולא מסוג גרימה , ולחלופין, טען כי מסקנתה הסופית להעמיד את שיעור ההחמרה על שליש בלבד אינה מנומקת, והיה עליה לקבוע כי מדובר בשיעור החמרה של לפחות 50%. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי בהתאם לסעיף 34 לחוק הנכים בית המשפט המחוזי ידון רק בערעורים הנסבים על שאלה משפטית. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן הקביעה כי מדובר בהחמרה ולא בגרימה מבוססת על חוות דעת רפואיות ועל עדויות המומחים שהעידו, לרבות מומחה מטעם המבקש. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי השאלה של היקף ההחמרה היא שאלה עובדתית רפואית מובהקת, שאין להתערב בה אף אם ועדת הערעור "לא נימקה כדבעי" את מסקנתה.
5.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, מקרה זה מעלה שאלה עקרונית שעניינה היקפה של חובת ההנמקה בתיקים המתנהלים על-פי חוק הנכים, בין השאר בהתחשב בתכליתו הסוציאלית. המבקש מוסיף כי קביעתה של ועדת הערעור בנוגע להיקף ההחמרה נעשתה באופן שרירותי וגרמה לו עוול ועיוות דין, וגם בשל כך מוצדק לדון בבקשתו ולקבלה.
6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובתו של המשיב. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כידוע, רשות לערער על פסקי דין של בית משפט מחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטות של ועדת הערעור מכוח חוק הנכים תינתן במשורה (ראו: רע"א 2162/21 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (29.4.2021); רע"א 4617/21 פלוני נ' קצין תגמולים קצין התגמולים – משרד הביטחון , פסקה 11 (14.7.2021); רע"א 6182/21 פלונית נ' קצין התגמולים –
מדינת ישראל , פסקה 5 (16.11.2021)). מקרה זה אינו נמנה בין המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור. אף שהמבקש מנסה לשוות לבקשה כסות עקרונית, למעשה היא נסבה על הכרעה בעניינו הפרטני של המבקש ונטועה בנסיבות המקרה הקונקרטיות. כמו כן, חרף טענותיו של המבקש, לא התרשמתי כי נגרם לו עיוות דין.
7.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. 5
ניתנה
היום, כ"ח בשבט התשפ"ב (30.1.2022).
ש ו פ ט ת