רע"א 4643/10 בזק-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ. 012-קווי זהב בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב), בגדרה התקבלה בקשת המשיבה לתיקון כתב תביעה.

2.

ביום 27.1.2002 הגישה המשיבה 1, חברת 012 - קווי זהב בע"מ (להלן - המשיבה ), תביעה כספית נגד המבקשות, בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ובזק בינלאומי בע"מ. בכתב התביעה העלתה המשיבה טענות שונות נגד פגמים שנפלו לכאורה בהתנהלות המבקשות בתקופה בה נפתח שוק השיחות הבינלאומיות מישראל לתחרות. במרוצת השנים התנהלו הליכי גישור שונים בין הצדדים. הליכים אלו לא צלחו. כן התנהלו הליכי גילוי מסמכים. ביום 27.1.2009 הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 14.5.2009 הודיעו המבקשות, בהמלצת בית המשפט, כי הן מסכימות לחלק מהתיקונים המבוקשים בכתב התביעה בכפוף לפסיקת הוצאות. עם זאת, התנגדו הן לחלק אחר מהתיקון המבוקש. זאת, מאחר שלטענתן נוספו לכתב התביעה המתוקן עילות תביעה חדשות אשר חלה עליהן התיישנות. ביום 13.5.2010 החליט בית המשפט המחוזי להתיר את התיקון המבוקש. בית המשפט המחוזי מצא, כי התיקון המבוקש מאפשר הכרעה בכלל המחלוקות בין הצדדים. על החלטה זו משיגות המבקשות בבקשה שלפניי. יוער, כי המשיב 2, משרד התקשורת, הותיר את ההחלטה בבקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית המשפט.

3.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה מצאתי, כי דין הבקשה להידחות. אחד הנימוקים שהינחה את בית המשפט המחוזי בהחלטתו היה, כי אותן עילות אשר לטענת המבקשות לא הופיעו בכתב התביעה, הועלו בכתב תשובה שהוגש על ידי המשיבה ביום 3.7.2002. עיון בכתב התשובה מלמד, כי אכן מופיעות בו הטענות העומדות במרכז המחלוקת בעניין הבקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 1.9.2002 הגישו המבקשות בקשה למחוק מכתב התשובה את החלק בו הופיעו אותן טענות. ואולם, הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו כתב התשובה שהגישה המשיבה יישאר בתיק בית המשפט, למבקשות תהא זכות להגיש תשובה לכתב התשובה והמשיבה תהא רשאית להגיב. הסדר זה קיבל תוקף של החלטה ביום 14.9.2003. המבקשות בחרו שלא להגיש תשובה לכתב התשובה, חרף הקבוע בהסדר האמור. עם זאת, ביקשו הן לשמור את טענותיהן בדבר הרחבת חזית במסגרת כתב התשובה והוספת עילות שלא נטענו בכתב התביעה המקורי. עתה, בגדר בקשת רשות הערעור מעלות הן את טענותיהן ביחס לאותן עילות. ברם, כפי שטוענת המשיבה, היה על המבקשות להעלות את טענותיהן באשר לכתב התשובה במסגרת שנקבעה לכך בהסדר הדיוני. אין לאפשר למבקשות לסטות מההסדר ולהעלות טענות אלה בשלב זה של ההליך. כך למשל, במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי טוענות המבקשות כי לכתב התביעה נוספו עילות שהתיישנו, שכן הן מתייחסות לאירועים שהתרחשו בשנים 1997-1999. כאמור, אותן עילות נזכרו כבר בכתב התשובה שהגישה המשיבה. ברי, כי אילו היו המבקשות תוקפות את הוספת העילות הנטענת במסגרת תשובה לכתב התשובה, כפי שהוסכם, לא היו הן יכולות להעלות באותו מועד טענת התיישנות. אף אם מקומה הראוי של התוספת לא היה בכתב תשובה, הרי אילו נטענה הטענה במועד, הייתה המשיבה יכולה לבקש התיקון לפני שנים, טרם חלוף תקופת ההתיישנות. על רקע הנסיבות המיוחדות כאמור, צדק בית משפט קמא בפסיקתו.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשות יישאו יחד ולחוד בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבה בסך 30,000 ש"ח.