רע"א 4646/14 גנאח אפרים נ. ארנזי זכריה

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת צ'רניאק) מיום 9.6.14 ברע"א 20705-05-14, במסגרת התקבל ערעור השיב על החלטת בית משפט השלום תל-אביב (הרשמת הבכירה שוורץ) מיום 22.4.14 בת"ט 45929-02-13. עניינה של הבקשה

התנגדות לביצוע שטר בהוצאה לפועל.

ב.

ביום 20.12.12 פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל כדי לממש 6 המחאות שנתן לו המשיב בסך 36,142 ₪. ביום 19.2.13 הגיש המשיב את התנגדותו לביצוע ההמחאות. בית משפט השלום קבע מועד לדיון בבקשה, וזה נדחה פעמיים לבקשת המשיב. ביום 8.10.13 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו איפשר בית משפט השלום למשיב לקבל מן המבקש פרטים ומסמכים נוספים על מנת שיתקן את התצהיר שהגיש עם בקשת ההתנגדות, וזאת כיון שהתצהיר היה עמום ולא הסביר די הצורך את הטעמים להתנגדות המשיב. המשיב לא הגיש את התצהיר המתוקן במועד, ואף נעדר מהדיון בעניינו. לטענתו, היה חולה ולכן נעדר מן הדיון, אולם כשהתבקש להגיב לטענות המבקש בעניין שוב נמנע מתגובה במועד. משכך, ביום 4.3.14, לבקשת המבקש ומבלי דיון, נתן בית משפט השלום פסק דין הדוחה את ההתנגדות לביצוע ההמחאות.

ג.

המשיב ביקש לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, וביום 22.4.14, בהחלטה מנומקת, דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה שוורץ) את בקשה זו. נקבע, כי מתחילה לא היה מקום לדון בבקשת ההתנגדות שעה שהתצהיר שצורף לבקשה לא פירט, אף לא באופן ראשוני, מדוע המשיב אינו חייב למבקש את החוב האמור. יתרה מכך, בית המשפט אפשר למשיב, לפנים משורת הדין, לתקן את תצהירו, אולם זה לא עשה כן במועד. כן נקבע, כי האישורים הרפואיים שהביא המשיב על מנת להצדיק את אי-תיקון התצהיר במועד אינם תומכים בטענותיו לעניין מצבו הבריאותי, ואין בהם די כדי להצדיק את השתהותו בהגשת המסמכים השונים לבית המשפט. על כן, וכדי שלא לעכב יתר על המידה את ההליכים שגם כך נתמשכו שלא לצורך, החליט בית משפט השלום לדחות את בקשת המשיב לביטול פסק הדין.

ד.

על החלטה זו עירער המשיב לבית המשפט המחוזי וערעורו התקבל. נקבע, כי בבקשת ההתנגדות יש טעם "גם אם בדוחק", ועל כן לא היה מקום למחיקתה ללא דיון. כן פסק בית המשפט למשיב 10,000 ₪ הוצאות משפט, ללא נימוק.

ה.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שקיבל את ערעור המשיב; כך, כיון שהמשיב זלזל בהליך השיפוטי מיומו הראשון ואפשר את הימשכות ההליכים שלא לצורך, ועל כן בצדק קבע בית המשפט כי אין לקבל את התנגדותו לביצוע פסק הדין ואין לבטל את פסק הדין המעגן זאת. כן נטען, כי ההוצאות שהושתו על המבקש בבית המשפט המחוזי חורגות מאוד מן ההוצאות הסבירות במקרה מעין זה, וכי בית המשפט לא נימק כלל מדוע השית הוצאות כה גבוהות.

ו.

בהחלטה מיום 2.7.14 קבעתי, כי על פניו הבקשה אינה מעלה עניין משפטי החורג מעניינם הפרטני של הצדדים ומצדיק את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. עם זאת, כיוון שנדמה כי סכום ההוצאות שהושת על המבקש הוא חריג בנסיבות, התבקש המשיב להודיע לבית משפט זה האם הוא מסכים להפחתת סכום ההוצאות כך שיעמוד על 5,000 ₪; ללא הסכמה – תוגש תגובה. ביום 9.7.14 הודיע המשיב כי אינו נענה לכך, ואף עומד על כך שסכום ההוצאות יגדל. לשיטתו המשיב אדם חולה ופסק הדין נגדו "נחטף", ולא היה מקום להוצאה לפועל כל עיקר.

ז.

כאמור, נדמה כי ענייננו אינו מעלה עניין משפטי החורג מעניינם של הצדדים המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי, והעובדה שבית המשפט המחוזי שינה מהחלטת בית משפט השלום אינה כשלעצמה מעלה או מורידה לעניין זה (רע"א 11220/04 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח (2005)). עם זאת, אינני יכול להתעלם מכך שבשים לב לנסיבות העניין, גובה ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי חריג

מאוד. המבקש ניסה לממש את ההמחאות שנתן לו המשיב בלשכת ההוצאה לפועל, המחאות שמלכתחילה עמדו על סכום של 36,142 ₪. המשיב מצידו, כפי שעולה מתיאור השתלשלות העניינים על ידי בית משפט השלום, "גרר" את ההליכים, כך שהיום אנו מצויים למעלה משנה ומחצה מאז הוגשה הבקשה לביצוע ההמחאות, וההליכים טרם הסתיימו. בהינתן זאת, ומבלי להתערב בבקשת ההתנגדות לגופה, נדמה כי פסיקת הוצאות לחובת המבקש שסכומן הוא כמעט שליש מסכום ההמחאות עצמם, בלא הנמקה, עלולה בלי משים שלא להיות מוצדקת בנסיבות המקרה, והחלטתי להתערב בה.

ח.

על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה שההוצאות אותן קבע בית המשפט המחוזי יופחתו ויועמדו על סכום של 4,500 ₪. כאמור, איני נעתר לחלקים האחרים בבקשה.